איך כותבים ספר תורה? מלאכת הסופר

גליל של עור, דיו שחור, קנה מחודד, ואדם שמעתיק אות אחרי אות טקסט שאסור לו לכתוב מן הזיכרון: זהו ספר תורה. אות אחת שגויה או פגומה מספיקה כדי לפסול אותו מהקריאה בציבור. איך נעשים סופר סת"ם? במה כותבים? ומה עושים עם ספר תורה בלוי? המאמר עונה על כך מתוך התורה, התלמוד, הרמב"ם והשולחן ערוך, תוך הבחנה בין ההלכה (הדין הנוהג למעשה), האגדה (קריאה מוסרית), הקבלה והחסידות, ולבסוף ההיסטוריה והארכאולוגיה.

מהו ספר תורה?

ספר תורה הוא הגליון שמכיל את נוסח חמשת חומשי תורה (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים), בלי ניקוד, בלי טעמי מקרא ובלי סימני פיסוק. זה הספר שקוראים בו מדי שבוע את פרשת השבוע בבית הכנסת (ראו מהי התורה? ומהו בית כנסת?). הוא מורכב מיריעות קלף תפורות זו לזו וגלולות על שני עמודי עץ (עצי חיים); התלמוד כבר מתאר את דרך הגלילה הזאת, משני הקצוות אל האמצע, "כמו שהיו עושים הסופרים של ירושלים" (בבא בתרא יד ע"א).

גם התפילין והמזוזה מכילים פסוקים מן התורה, וכותב אותם אותו סוג של סופר, לפי כללים קרובים (ראו התפילין והמזוזה): מכאן הראשי תיבות סת"ם (ספר תורה, תפילין, מזוזות). חומש מודפס, או מגילה של ספר אחד מספרי התורה, אינם בעלי קדושת ספר תורה שלם (רמב"ם, הלכות ספר תורה ז, יד; שולחן ערוך, יורה דעה רפג, א).

מקובל לציין את המספר 304,805 אותיות בספר תורה. המספר אינו מופיע בתלמוד: הגמרא מספרת דווקא שהראשונים, ה"סופרים", היו סופרים את האותיות, ושכבר בימי רב יוסף לא ידעו למנות במדויק, מפני שלא היו בקיאים בחסרות ויתרות (קידושין ל ע"א). המספר הוא אפוא ציון מקובל, ולא כלל הלכתי.

מקורות המצווה: לכתוב ספר תורה (0)

הסופר: הכשרה, תכונות, שליחות

המילה סופר באה מן השורש "למנות", והתלמוד מסביר את הסיבה:

(קידושין ל ע"א) — לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ רִאשׁוֹנִים ״סוֹפְרִים״, שֶׁהָיוּ סוֹפְרִים כׇּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: וָא״ו דְּ״גָחוֹן״– חֶצְיָין שֶׁל אוֹתִיּוֹת שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה

הדף ממשיך ב"דרש דרש" (חצי התיבות) וב"והתגלח" (חצי הפסוקים); אך רב יוסף מעיר שהראשונים "בקיאי בחסירות ויתרות, אנן לא בקיאינן" (קידושין ל ע"א). לכתוב "מלא" או "חסר" בדיוק היה מאז ומתמיד לב המלאכה.

הסופר מוגדר פחות על ידי תעודה, ויותר על ידי שליחות: לשמור על האות בדיוק. רבי מאיר מספר:

(עירובין יג ע"א) — לַבְלָר אֲנִי. אָמַר לִי: בְּנִי, הֱוֵי זָהִיר בִּמְלַאכְתֶּךָ, שֶׁמְּלַאכְתְּךָ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם הִיא, שֶׁמָּא אַתָּה מְחַסֵּר אוֹת אַחַת אוֹ מְיַיתֵּר אוֹת אַחַת — נִמְצֵאתָ מַחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ

המשפט הזה הוא הטפה מוסרית (אגדה), אך ההלכה הופכת אותו לממשי מאוד. הסופר חייב להיות יהודי, בוגר, מחויב לתורה ובקי בדיני הכתיבה. הרמב"ם מונה את אלה שכתיבתם פסולה:

(רמב"ם, הלכות ספר תורה א, יג) — סֵפֶר תּוֹרָה תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן אֶפִּיקוֹרוֹס יִשָּׂרְפוּ. כְּתָבָן כּוּתִי אוֹ יִשְׂרָאֵל מוּמָר אוֹ מוֹסֵר בְּיַד אַנָּס אוֹ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין

ומה עם נשים?

מקור הפסילה הוא תלמודי: הגמרא למדה מסמיכות הפסוקים "וקשרתם… וכתבתם" (דברים ו, ח-ט) שרק מי שחייב במצוות תפילין רשאי לכתוב ספר תורה, תפילין ומזוזות (גיטין מה ע"ב; מנחות מב ע"ב). הרמב"ם מחיל זאת על נשים (הלכות ספר תורה א, יג לעיל; ז, א מדבר על "כל איש ואיש"), והשולחן ערוך פוסק כך (יורה דעה רפא, ג). זהו הכלל הנוהג באורתודוקסיה; איננו דנים כאן בעמדות בנות זמננו שחולקות עליו, ולכל מקרה מעשי יש לפנות לרב.

הכשרה ותרגול

המלאכה עוברת בלמידה אצל מורה: הסופר העתידי לומד את דיני הכתיבה (הנאספים בין היתר ביורה דעה ער עד רפד ובספרים מיוחדים) ומתאמן אצל אומן בציור 22 האותיות. הרמב"ם דן במקרה מאלף: אם הסופר מצהיר לאחר מעשה שלא כתב את השמות לשם קדושתם, אין מאמינים לו כדי לפסול את הספר, אך מאמינים לו כדי שיפסיד את שכרו; ואם אמר שהעורות לא עובדו לשם ספר תורה, מאמינים לו והספר פסול (הלכות ספר תורה א, יח).

החומרים: קלף, דיו, קולמוס, גידים

הקלף

ההלכה קובעת את העור. הרמב"ם מבחין בין שלושה סוגים (הלכות ספר תורה א, ו-ז): גויל (עור שלם, שהוסר שערו, מולח, ועובד בקמח ואחר כך בעפצים), קלף (השכבה הפנימית של העור, בצד הבשר, אחרי פיצולו), ודוכסוסטוס (השכבה החיצונית, בצד השיער). הוא כותב:

(רמב"ם, הלכות ספר תורה א, ח) — הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ כּוֹתְבִין סֵפֶר תּוֹרָה עַל הַגְּוִיל וְכוֹתְבִין בִּמְקוֹם הַשֵּׂעָר

הרמב"ם מציין שאם כתבו על קלף, כשר (א, ט). הרמ"א מעיר שהקלפים שלנו משובחים מן הגויל, ושכותבים היום על צד הבשר של הקלף; לדעתו ספר תורה הכתוב בצד השיער על הקלפים שלנו פסול בעקרון, אך הוא מביא גם דעות מקילות (שולחן ערוך, יורה דעה רעא, ג). העור צריך לבוא מבהמה טהורה, אפילו נבלה או טרפה, אך לא מדג (רמב"ם א, י; יורה דעה רעא, א); הוא חייב להיות מעובד "לשם ספר תורה", באמירה בשעת העיבוד (רמב"ם א, יא; יורה דעה רעא, א). אחר כך הוא מסורטט בקווים: ספר תורה הכתוב בלא שרטוט פסול (רמב"ם א, יב; יורה דעה רעא, ה).

הדיו

הדיו הקלאסי עשוי מפיח (מעשן של שמן, זפת או שעווה), הקשור בשרף עץ ובמעט דבש, מיובש לגושים, שמדללים בשעת הכתיבה במיץ עפצים (רמב"ם א, ד). הוא חייב להיות שחור ועמיד: כל צבע אחר, או זהב, פוסל, אפילו באות אחת (רמב"ם א, ה; יורה דעה רעא, ו). הרמ"א, בהסתמך על הזוהר (תרומה), ממליץ להכין את הדיו מחומרים שמקורם בעץ (רעא, ו). התלמוד מספר שרבי מאיר היה מטיל קנקנתום לדיו בשעה שלמד אצל רבי עקיבא (עירובין יג ע"א); הרמב"ם מתיר דיו של עפצים וקנקנתום, שאינו נמחק (א, ד).

הקולמוס

התלמוד מדבר על קולמוס, קנה מחודד (שבת קלג ע"ב). השולחן ערוך אומר שכותבים ביד ימין (יורה דעה רעא, ז); הרמ"א מביא גם את דעת הדורשים קנה ולא נוצת עוף (שם).

הגידים

היריעות תפורות זו לזו בגידים של בהמה טהורה; התפירה אינה עוברת עד קצות היריעה (שולחן ערוך, יורה דעה רעח, א).

למה כל כך הרבה זהירות? התלמוד רואה בכך חובה לייפות את המצווה, על פי הפסוק "זה אלי ואנוהו" (שמות טו, ב):

(שבת קלג ע"ב, על פי שמות טו, ב) — סֵפֶר תּוֹרָה נָאֶה, וּכְתוֹב בּוֹ לִשְׁמוֹ בִּדְיוֹ נָאֶה, בְּקוּלְמוֹס נָאֶה, בְּלַבְלָר אוּמָּן

הכתיבה, אות אחר אות

לשמה: לכתוב לשם הקדושה

הסופר חייב לכתוב בכוונת קדושה. השולחן ערוך מפרט את המעשה:

(שולחן ערוך, יורה דעה רעד, א-ב) — צריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב ספר זה אני כותב לשם קדושת ספר תורה ומספיק לכל הספר צריך שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק ממנו שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב וצריך שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנה

כך הסופר קורא בפיו כל תיבה לפני שהוא כותב אותה, וזה מונע טעויות זיכרון. שמות הקודש מחייבים תשומת לב גדולה עוד יותר:

(רמב"ם, הלכות ספר תורה א, טו) — הַכּוֹתֵב סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִלִּין אוֹ מְזוּזָה וּבִשְׁעַת כְּתִיבָה לֹא הָיְתָה לוֹ כַּוָּנָה וְכָתַב אַזְכָּרָה מִן הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהֶן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן פְּסוּלִין. לְפִיכָךְ הַכּוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם אֲפִלּוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ לֹא יְשִׁיבֶנּוּ

אם הסופר כותב שניים או שלושה שמות ברצף, הוא רשאי להפסיק ביניהם כדי להשיב (רמב"ם א, טו; יורה דעה רעו, ג). אם שכח שם שלם, הוא רשאי להוסיף אותו בין השורות; אך שם שנכתב חלקו בשורה וחלקו מעליה פוסל את הספר (רמב"ם א, טז).

צורת האותיות

השולחן ערוך דורש כתב יפה, ישר ושלם: אל"ף ולמ"ד הכתובות דבוקות זו לזו פסולות (יורה דעה רעד, ג). לכל אחת מ-22 האותיות צורה מדויקת, ואף אחת אינה נוגעת באות הסמוכה לה. הרמב"ם מונה עשרים סיבות לפסילת ספר תורה, ובהן חסרון או תוספת של אות אחת, אות שנוגעת באות אחרת, אות שנפגמה עד שאינה נקראת או נראית כאות אחרת (הלכות ספר תורה י, א). במילים הכתובות "מלא" (עם אות קריאה) או "חסר" (בלעדיה), ההעתקה חייבת להיות מדויקת, גם אם המשמעות אינה משתנה (רמב"ם ז, יא).

על כמה אותיות מוסיף הסופר קווים קטנים, התגין ("כתרים"). הרמב"ם כותב: "ויזהר בתגין ובמנינן. יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה שבעה. וכל התגין כצורת זיני"ן הן דקין כחוט השערה" (ז, ח). התלמוד מציין ששבע אותיות (שעטנ"ז גץ) נושאות שלושה (מנחות כט ע"ב). אגדה מספרת על טעמם:

(מנחות כט ע"ב) — בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לָאוֹתִיּוֹת, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מְעַכֵּב עַל יָדֶךָ? אָמַר לוֹ: אָדָם אֶחָד יֵשׁ שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרוֹשׁ עַל כׇּל קוֹץ וָקוֹץ תִּילִּין תִּילִּין שֶׁל הֲלָכוֹת

המשך הקטע מספר שמשה, שהושב בסוף בית המדרש של רבי עקיבא, אינו מבין מה נאמר שם, ואחר כך נרגע כששומע שזו הלכה למשה מסיני (מנחות כט ע"ב). זוהי אגדה, ולא הלכה למעשה.

הצורה והפריסה

הרמב"ם מציין מנהגי סופרים: מ-48 עד 60 שורות בעמודה (ז, י), וכל שורה יכולה להכיל שלוש פעמים את המילה "למשפחותיכם", כלומר כשלושים אותיות (ז, ד). המנהג המקובל כיום הוא 42 שורות, ואצל התימנים 51 (ויקיפדיה, "Torah scroll"). משאירים ארבע שורות ריקות בין ספרי התורה (רמב"ם ז, ז; יורה דעה רעג, א), ולשני השירים (שירת הים והאזינו) יש פריסה מיוחדת (רמב"ם ז, י-יא; ח, ג).

הסופר אינו מותח אותיות כדי למלא רווח בסוף שורה: הוא משאיר את המקום פנוי (יורה דעה רעג, ג; רמב"ם ז, ה-ו).

נאמנות הנוסח: פתוחות וסתומות, בן אשר, תיקונים, גניזה

פרשות פתוחות וסתומות

נוסח התורה אינו רציף: הוא מחולק לפרשות המופרדות ברווח, הפתוחות והסתומות. הרמב"ם, שראה "שבוש גדול" בכל הספרים בעניין זה, רשם את הרשימה המלאה של הפרשות האלה, ואמר על איזה ספר הוא נסמך:

(רמב"ם, הלכות ספר תורה ח, ד) — וְסֵפֶר שֶׁסָּמַכְנוּ עָלָיו בִּדְבָרִים אֵלּוּ הוּא הַסֵּפֶר הַיָּדוּעַ בְּמִצְרַיִם שֶׁהוּא כּוֹלֵל אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים סְפָרִים שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם מִכַּמָּה שָׁנִים לְהַגִּיהַּ מִמֶּנּוּ הַסְּפָרִים וְעָלָיו הָיוּ הַכּל סוֹמְכִין לְפִי שֶׁהִגִּיהוֹ בֶּן אָשֵׁר וְדִקְדֵּק בּוֹ שָׁנִים הַרְבֵּה וְהִגִּיהוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת כְּמוֹ שֶׁהֶעְתִּיקוּ וְעָלָיו סָמַכְתִּי בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה שֶׁכָּתַבְתִּי כְּהִלְכָתוֹ

מקובל לזהות את הספר הזה עם כתר ארם צובא (כתר חלב), שנכתב בערך בשנת 920 בטבריה, עם הניקוד וההערות המסורתיות של אהרן בן אשר; רובה המכריע של התורה ממנו אבד בפרעות בחלב ב-1947 (ויקיפדיה, "Aleppo Codex").

נותרו מחלוקות על הצורה המדויקת של הפרשות. השולחן ערוך מסיק מכך הנהגה של זהירות:

(שולחן ערוך, יורה דעה רעה, ב) — בצורת פתוחה וצורת סתומה יש מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש וירא שמים יצא את כולם

הרמ"א מוסיף שאם אי אפשר, אין סוטים מדעת הרמב"ם, שעליו נסמכו האחרים (שם).

טעויות ותיקונים

ספר תורה חייב להיבדק ולהיות מוגה: לפי הרמב"ם, ספר תורה שלא הוגה אסור להשהותו יותר משלושים יום (ז, יב; יורה דעה רעט, א). אם יש בו שלוש טעויות בדף מתקנים אותו; ואם ארבע, גונזים אותו (ז, יב). מילה שנשכחה אפשר לתלותה בין השורות, אך לא בין שתי יריעות (יורה דעה רעו, א); מילה שנכתבה "מלא" במקום "חסר" גורדים אותה (רמב"ם ז, יג). טעות בפריסת הפרשות חמורה יותר: הרמב"ם סבור שיש לגנוז את הדף כולו (ח, ג), ואילו פוסקים אחרים מתירים תיקון (רמ"א על יורה דעה רעה, א).

אין מתקנים ספר תורה לעולם "מסברה", אלא רק על פי ראיה ברורה לטעות (יורה דעה רעט, א). יריעה שנקרעה אחרי התפירה נתפרת מחדש באותם גידים, בתנאים מדויקים (יורה דעה רפ, א).

מה עושים עם ספר תורה בלוי?

(רמב"ם, הלכות ספר תורה י, ג) — סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה אוֹ שֶׁנִּפְסַל נוֹתְנִין אוֹתוֹ בִּכְלִי חֶרֶשׂ וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ אֵצֶל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְזוֹ הִיא גְּנִיזָתוֹ

אין אפוא זורקים ספר תורה פסול ואין שורפים אותו (חוץ מזה שכתבו אפיקורוס). המטפחות הבלויות משמשות תכריכים למת מצווה; גם הארון והכיסא שמניחים עליו את הספר נקברים כשהם בלויים (רמב"ם י, ג-ד; יורה דעה רפב, י-יב). לגבי הכבוד שחייבים לספר: עומדים לפניו כשרואים אותו עובר (יורה דעה רפב, ב), לא מכניסים אותו לבית הכסא, למרחץ או לבית הקברות (רפב, ד), ולא מפנים לו עורף (רפב, א).

אשכנזים, ספרדים, חסידים: מה משתנה ומה לא

דיני הכתיבה משותפים לכל הקהילות האורתודוקסיות; ההבדלים נוגעים לפרטי צורה ומנהג (ראו מה ההבדל בין יהודים אשכנזים לספרדים? ומהי החסידות?).

• הכתב. מבחינים בין כמה כתבים עיקריים של סופרים: כתב בית יוסף, המנהג האשכנזי הרגיל; כתב האר"י (על שם האריז"ל), הכתב החסידי; כתב בעל התניא, כתב חב"ד; וכתב ספרדי, הנקרא גם "ולש", מנהג היהודים הספרדים והמזרחיים, ובהם התימנים (ויקיפדיה, "Ktav Stam"). לכל משפחה צורות אותיות משלה; את הפרטים נשאיר לסופר.
• פרטי הדין שכבר ראינו (גויל או קלף, קנה או נוצה, צורת הפרשות הפתוחות והסתומות, מספר השורות) הם גם מקומות של מחלוקת בין הרמב"ם, הרמ"א והמנהגים המקומיים; התימנים כותבים 51 שורות בעמודה, לעומת 42 במנהג הרגיל (ויקיפדיה, "Torah scroll").

מכנה משותף אחד: בכל קהילה, ספר תורה נקרא בציבור רק אם הוא נקי מעשרים סיבות הפסילה של הרמב"ם (הלכות ספר תורה י, א).

אגדה, קבלה וחסידות

המסורת הרבתה להרהר בצורת ספר התורה. נבחין כאן בין קריאה מוסרית, קריאה מיסטית וההלכה.

אגדה. מסורת, המובאת בין היתר ברש"י, אומרת שהתורה הייתה כתובה לפני הקב"ה "אש שחורה על גבי אש לבנה":

(רש"י על שיר השירים ה, יא) — עַל שֵׁם שֶׁהָיְתָה כְתוּבָה לְפָנָיו אֵשׁ שְׁחוֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה

בדימוי הזה הדיו הוא האש השחורה והקלף האש הלבנה. אגדה אחרת, שכבר הובאה, רואה בכתרי האותיות את הזרע של פירושי רבי עקיבא (מנחות כט ע"ב).

קבלה וחסידות. הרמ"א, בהסתמך על הזוהר (תרומה), ממליץ להעדיף לדיו חומרים שמקורם בעץ (יורה דעה רעא, ו). לחסידות כתבי סופרים משלה (כתב האר"י, על שם האריז"ל; כתב בעל התניא של חב"ד): בחירות אלה הן עניין של מנהג הקהילה, ולא של כשרות הספר מעיקרו.

מעט היסטוריה וארכאולוגיה

כתב התורה. בתלמוד יש דיון על הכתב עצמו. מר זוטרא אומר:

(סנהדרין כא ע"ב) — בַּתְּחִלָּה נִיתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בִּכְתָב עִבְרִי וּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. חָזְרָה וְנִיתְּנָה לָהֶם בִּימֵי עֶזְרָא בִּכְתָב אַשּׁוּרִי וּלְשׁוֹן אֲרַמִּי. בֵּירְרוּ לָהֶן יִשְׂרָאֵל כְּתָב אַשּׁוּרִי וּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ, וְהִנִּיחוּ לַהֶדְיוֹטוֹת כְּתָב עִבְרִית וּלְשׁוֹן אֲרַמִּי

דעה אחרת, של רבי יהודה הנשיא, היא שהתורה ניתנה מלכתחילה בכתב אשורי; לפי זה הכתב הוחלף אחר כך ושב להיות אשורי (סנהדרין כב ע"א). לפי המקובל במחקר, הכתב ששמרו השומרונים קרוב לכתב העברי העתיק. המסורת עצמה מהססת אפוא בין כמה תשובות.

הטקסטים העתיקים ביותר. קמעות הכסף מכתף הינום (ירושלים, התגלו ב-1979 בידי גבריאל ברקאי, מתוארכים לסוף המאה השביעית או לתחילת המאה השישית לפני הספירה) נושאים נוסח של ברכת הכהנים (במדבר ו, כד-כו): בין הציטוטים העתיקים ביותר הידועים של טקסט מקראי, אך לא של ספרי תורה. בקומראן, מגילת ישעיהו הגדולה (בערך 125 לפני הספירה; 17 יריעות תפורות, כ-7.3 מטרים; היכל הספר, ירושלים) מראה כיצד יכלה להיראות מגילה מקראית עתיקה, אך אינה כוללת את התורה. בעין גדי, מגילת ויקרא (תחילת פרקים א-ב), שנשרפה עם בית הכנסת ופוענחה ב-2015 בפתיחה וירטואלית (ברנט סילס), מתוארכת בפחמן 14 למאות השלישית-הרביעית לספירה (הפליאוגרפיה מקדימה אותה); נוסחה תואם את הנוסח המסורתי (המסורה). ספר התורה השלם העתיק ביותר הידוע הוא זה של אוניברסיטת בולוניה, שזוהה ב-2013 בידי מאורו פרני ומתוארך בפחמן 14 לשנים 1155-1225 בערך, באורך של כ-36 מטרים (ויקיפדיה, "Bologna Torah Scroll").

הגילויים האלה נתונים לוויכוח מדעי (קומראן מעיד על צורות נוסח אחרות לפני קיבוע הנוסח המסורתי); ההלכה, לעומת זאת, קובעת את הנוסח למעשה על פי הכתר שעליו מדבר הרמב"ם.

טעויות נפוצות על ספר תורה

"ספר תורה נכתב בידי רב." לא בהכרח: את הספר כותב סופר. כשירותו היא ידיעת דיני הכתיבה; הוא יכול להיות רב ויכול שלא.

"טעות מתקנים כמו במסמך." מתקנים טעויות מסוימות בגרידה או בהוספה, בגבולות מדויקים (רמב"ם ז, יב-יג); אחרות, כמו פרשה שנפתחה או נסתמה שלא כהלכה, עשויות לחייב הוצאת הדף (ח, ג). ספר תורה שלא הוגה אסור להשהותו יותר משלושים יום (יורה דעה רעט, א).

"מספר האותיות (304,805) הוא כלל." זהו מניין של המסורת, ולא כלל הלכתי; בגמרא רב יוסף מודה שאין יודעים למנות במדויק (קידושין ל ע"א).

שאלות נפוצות על ספר תורה

כמה זמן לוקח לכתוב ספר תורה?

המקורות המודרניים מציינים בערך שנה עד שנה וחצי (Chabad.org, "Torah Scroll Facts"; ויקיפדיה, "Torah scroll").

מה ההבדל בין ספר תורה, תפילין ומזוזה?

אלה שלוש יצירות שונות של אותה מלאכה (סת"ם). ספר תורה הוא הגליון השלם; התפילין מכילים ארבע פרשיות והמזוזה שתיים (רמב"ם, הלכות ספר תורה א, א-ב). ראו התפילין והמזוזה.

אפשר לקנות ספר תורה?

כן, אצל סופר או מוסד אמין; הגמרא רואה בכתיבה מצווה גדולה יותר מקנייה בשוק (מנחות ל ע"א). בספר ישן או משומש, סופר מוסמך חייב לבדוק שהוא כשר.

מי רשאי לגעת בספר תורה?

לפי הרמב"ם, אפילו הטמאים, אפילו נידה או כותי, רשאים לאחוז בספר תורה ולקרוא בו, "שאין דברי תורה מקבלין טמאה", ובלבד שידיהם נקיות ולא מטונפות (הלכות ספר תורה י, ח). השולחן ערוך מורה לא לאחוז בו בלא מטפחת (יורה דעה רפב, ד). בקהילות מסוימות יש מנהגים מחמירים יותר: יש לנהוג לפי הרב שלכם.

אפשר לכתוב ספר תורה במחשב או במדפסת?

המקורות מתארים כתיבה ביד, על קלף, בדיו שנקבע ובקולמוס (רמב"ם א, ד-יב; יורה דעה רעא, ו-ז; רעד, א). לכל שאלה על שיטה מודרנית יש לפנות לרב מוסמך. ספרים מודפסים (חומשים) משמשים ללימוד, אך אין בהם קדושת ספר תורה (יורה דעה רפג, א).

להרחבה

להמשך הקריאה:

• מהי התורה?
• מהם התפילין?
• מהי המזוזה הקבועה על הפתחים?
• העברית, לשון הקודש: ההיסטוריה והמשמעות
• מהי שמחת תורה ולמה רוקדים עם ספרי התורה?
• איך עובד הגירושין היהודי (הגט)? (שטר הגירושין נכתב בידי סופר)
• אלול: ייחודו של כל אחד: שיעור של הרב רפאל בניזרי
• פרקי אבות: שמעיה ואבטליון: שיעור של הרב רפאל בניזרי
• מילון המונחים העבריים ביהדות

מקורות והפניות (16)

• שמות טו, ב
• דברים ו, ח-ט; יז, יח-יט; לא, ט; לא, יט; לא, כו
• תלמוד בבלי, שבת קלג ע"ב
• תלמוד בבלי, עירובין יג ע"א
• תלמוד בבלי, גיטין מה ע"ב; ס ע"א
• תלמוד בבלי, קידושין ל ע"א
• תלמוד בבלי, מנחות כט ע"ב; ל ע"א; מב ע"ב
• תלמוד בבלי, סנהדרין כא ע"ב-כב ע"א
• תלמוד בבלי, בבא בתרא יד ע"א; טו ע"א
• רש"י על שיר השירים ה, יא
• רמב"ם, משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א, א-יח; ז, א-יד; ח, א-ד; י, א-יא
• רמב"ם, ספר המצוות, מצוות עשה יח
• שולחן ערוך, יורה דעה רע, א-ב; רעא, א-ז; רעג, א-ד; רעד, א-ג; רעה, א-ב; רעו, א-ג; רעח, א; רעט, א; רפ, א; רפא, ג; רפב, א-יב; רפג, א
• עין גדי: Seales et al., Science Advances 2, 2016; Segal et al., Textus 26, 2016. בולוניה: Mauro Perani, The Ancient Sefer Torah of Bologna, Brill. כתף הינום, מגילת ישעיהו הגדולה, כתר ארם צובא: ראו ויקיפדיה
• כתבי סופרים: ראו ויקיפדיה, "Ktav Stam"; Chabad.org, "Torah Scroll Facts"
• שיעורי הרב רפאל בניזרי: אלול (ייחודו של כל אחד; תפקיד האדם), פרקי אבות (שמעיה ואבטליון), חיי שרה (מקור החיים), ויצא (ההתנגשויות של האבות), נח (מגדל בבל)

מאמר מאת מערכת "מחשבות יהודיות" (Pensées Juives). הקטעים המיוחסים לרב רפאל בניזרי לקוחים משיעוריו שפורסמו באתר זה.