מה ההבדל בין יהודים אשכנזים לספרדים?

באותו בית כנסת בפריז, בירושלים או בניו יורק אפשר לשמוע שתי דרכים להגות את העברית, שני ניגונים לאותו פסוק ושתי תשובות שונות לשאלה "האם מותר לאכול אורז בפסח?". האחד נקרא אשכנזי והאחר ספרדי. המאמר הזה מסביר מניין באו שני השמות, מה באמת מבדיל בין שתי המסורות, ובעיקר מה אינו מבדיל ביניהן, על יסוד התורה, התלמוד, השולחן ערוך וההיסטוריה.

1. מניין באו שני השמות?

שתי המילים מקראיות, אבל משמעותן עשתה דרך ארוכה.

אשכנז הוא קודם כול שם של אדם. התורה, ברשימת העמים שיצאו מנח, מונה את בנו הבכור של גומר, נכדו של יפת:

וּבְנֵי גֹּמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה

(בראשית י, ג)

אשכנז מופיע שוב אצל ירמיהו, בין הממלכות שה' מזמן נגד בבל: "אֲרָרַט מִנִּי וְאַשְׁכְּנָז" (ירמיהו נא, כז). שם הכוונה לעם בצפון, בסמוך לארמניה של ימינו, ולא לגרמניה. החלת השם על אירופה באה מאוחר יותר, מתוך דרשה של חכמים. התלמוד, כשהוא מזהה את בני יפת עם ארצות המוכרות לו, כותב:

גּוֹמֶר — זֶה גֶּרְמַמְיָא

(תלמוד בבלי, יומא י ע"א)

גרממיא מובנת בדרך כלל כגרמניה, וכך אשכנז, בנו של גומר, נעשה אביהם הסמלי של הגרמנים. הזיהוי הזה מסביר מדוע יהודי ימי הביניים קראו בסופו של דבר "אשכנז" לארצות גרמניה, ואחר כך ליהודים שבאו משם. זהו זיהוי מסורתי (שם מקראי שהוחל על מקום), ולא שושלת יוחסין שאפשר לבסס.

ספרד הוא שם של מקום גלות, בנבואת עובדיה:

וְגָלֻת הַחֵל־הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־כְּנַעֲנִים עַד־צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלַ͏ִם אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב

(עובדיה א, כ)

החוקרים בני זמננו מזהים לרוב את ספרד הזאת עם עיר באסיה הקטנה, סרדיס (ספרדה בכתובות הפרסיות), ולא עם ספרד שבאירופה. אבל המסורת היהודית קראה אחרת. תרגום יונתן מתרגם "בספרד" כ"דבאספמיא", כלומר היספניה, ורש"י מביא זאת: "ספרד תרגם יונתן אספמיא". רש"י מוסיף שלפי המפרשים צרפת היא הממלכה "שקורין פרנצי"א בלע"ז" (רש"י על עובדיה א, כ). משום כך יהודי צרפת נקראו זמן רב "צרפתים" ויהודי ספרד "ספרדים". הפסוק הזה, פסוק של גלות, שימש אפוא שם לקהילות האיבריות, ולאחר מכן לצאצאיהן.

הערה שימושית: בשימוש של ימינו ל"ספרדי" יש משמעות צרה (צאצאי יהודי ספרד ופורטוגל) ומשמעות רחבה, הנפוצה בעיקר בישראל, והיא כל היהודים שאינם אשכנזים ושהולכים לפי מסורת ההלכה הספרדית, ובכלל זה יהודי מרוקו, עיראק, פרס או תימן. סוציולוגים קוראים להם לעתים קרובות "מזרחים", מונח שנולד עם מדינת ישראל ושקהילות רבות מהן לא כינו בו את עצמן לפני 1948.

2. שתי היסטוריות, שתי גלויות

ספרד: מספרד אל עולם הים התיכון

יהודים חיו בחצי האי האיברי כבר בימי העת העתיקה הרומית. תחת השלטון המוסלמי (הכיבוש האומיי היה בשנת 711) ידעו קהילות אל-אנדלוס מאות שנים של חיים רוחניים מזהירים: פילוסופיה, דקדוק עברי, שירה ליטורגית וחילונית (שמואל הנגיד, שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא, יהודה הלוי), פרשנות מקראית (אברהם אבן עזרא), ולבסוף משה בן מימון, הרמב"ם (1138-1204), יליד קורדובה שמת במצרים, שחיבורו משנה תורה הוא הקודקס השלם הראשון של ההלכה.

סופו של הסיפור ידוע. המלכים הקתוליים חותמים בגרנדה, ב-31 במרץ 1492, על גזירת הגירוש של יהודי קסטיליה ואראגון; פורטוגל כופה בתורו המרה בכפייה בשנים 1496-1497. המגורשים מתפזרים: האימפריה העות'מאנית (קושטא, סלוניקי, איזמיר, צפת), המגרב (פאס, תטואן, אלג'יר, תוניס), נמלי איטליה, ואחר כך אמסטרדם, בורדו ובאיון, לונדון, ובהמשך אמריקה. רבים מהם הצטרפו לקהילות מזרחיות שכבר התיישבו שם, ושני העולמות התערבבו. ה"אנוסים" (יהודים שהומרו בכפייה ונשארו נאמנים ליהדותם בסתר) הם פרק נפרד בסיפור הזה.

כדי להבין את מקומה של מרוקו, למשל, צריך לדעת שבקהילותיה הגדולות (פאס, מכנאס, מרקש, תטואן, מוגדור) חיו יחד משפחות שישבו שם מימי קדם ומגורשי ספרד שהגיעו ב-1492, ושהן העמידו לעולם הספרדי תלמידי חכמים מוערכים, כפי שמזכיר המאמר שלנו התורה והיהדות של מרוקו.

אשכנז: מחבל הריין אל מזרח אירופה

בקצה האחר של אירופה מתיישבות קהילות יהודיות לחופי הריין (קלן, שפירא, וורמס, מגנצא). מהמאה ה-10 עד המאה ה-11 הן נעשות מרכז מן החשובים ללימוד התורה. רבנו גרשום ("מאור הגולה", נפטר במאה ה-11) מלמד שם; רש"י (רבי שלמה יצחקי מטרואה, 1040-1105) לומד בישיבות הריין ואחר כך שב לשמפניה לכתוב את פירושיו, המודפסים היום כמעט בכל מהדורה של התורה והתלמוד. נכדיו ותלמידיו, בעלי התוספות, ממשיכים את דרכו ודנים בתלמוד שורה אחר שורה.

הקהילות האלה חיות תחת איום. באביב 1096 הצלבנים טובחים ביהודי שפירא, וורמס ומגנצא; האירוע חרת חותם עמוק בזיכרון האשכנזי, שהפך אותו לקינות ולספרי זיכרון לקדושים. היהודים מגורשים מאנגליה (1290) ואחר כך מצרפת (1306, ושוב ב-1394), וחלק גדול מהאוכלוסייה נע מזרחה. בפולין, מעמד של הגנה, פריבילגיית קאליש (1264), פותח פרק חדש: שם מתהווים הישיבות הגדולות, הקהילות בעלות האוטונומיה העצמית, ושפת היידיש (לשון גרמנית הכתובה באותיות עבריות, שנולדה בקהילות הריין כבר בימי הביניים). במאה ה-18, מן המרחב הזה, פולין-ליטא ואוקראינה, ייוולדו החסידות (הבעל שם טוב) והזרם שהתנגד לה, המתנגדים, שדמותם המרכזית היא הגאון מווילנה (1720-1797).

השואה החריבה את העולם הזה. לפני המלחמה הרוב המכריע של יהודי העולם היו אשכנזים (האומדנים הדמוגרפיים מדברים על תשעה מכל עשרה); שישה מיליון יהודים נרצחו, ורובם הגדול היו אשכנזים ממרכז אירופה ומזרחה.

3. מה שאינו משתנה

לפני שנפרט את ההבדלים, צריך לומר בבירור מה משותף. אשכנזים וספרדים קוראים באותה תורה שבכתב, באותו נוסח, עד המילה האחרונה. הם לומדים את אותה משנה ואת אותו תלמוד בבלי. הם מכירים באותן תרי"ג מצוות, באותם עיקרי אמונה, באותה הלכה בסיסית בענייני שבת, כשרות, טהרת המשפחה וחגים. הרמב"ם נלמד ומוערך אצל שניהם; וכך גם רש"י. יהודי אשכנזי ויהודי ספרדי יכולים להינשא זה לזה ללא כל קושי הלכתי, וזה נעשה נפוץ יותר ויותר.

ההבדלים נוגעים למה שההלכה מכנה מנהג, ולהכרעות מסוימות בשאלות שבתלמוד היו שנויות במחלוקת. והתורה עצמה אוסרת להתחלק למחנות מתנגדים. הפסוק "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ" (דברים יד, א) נדרש על ידי חכמים כקריאה לאחדות, לפי ריש לקיש:

לֹא תִתְגּוֹדְדוּ, לֹא תֵּעָשׂוּ אֲגוּדּוֹת אֲגוּדּוֹת

(תלמוד בבלי, יבמות יג ע"ב)

בהקשר התלמודי, הקריאה הזאת נוגעת לבתי דין באותה עיר שידונו לפי כללים שונים; אי אפשר להרחיב אותה בלי הסתייגות לכל הבדלי המנהג. אבל היא מורה על הכיוון: תורה אחת, שחיים אותה בקהילות המכבדות זו את זו. והמשנה קובעת עיקרון שחל מיד על אשכנזים וספרדים, הוא מנהג המקום:

נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת

(משנה, פסחים ד, א)

המשנה עוסקת במקרה מסוים (עשיית מלאכה בערב פסח עד חצות), אבל הכלל הורחב: שומרים על מנהג אבותינו, מכבדים את מנהגו של המקום שבו נמצאים, ואין משנים אותו כדי לעורר מחלוקת. העיקרון הזה אפשר לקהילות בעלות מסורות שונות לחיות יחד מאות שנים.

4. שתי מסורות של הכרעה הלכתית

רבי יוסף קארו, השולחן ערוך והרמ"א

ההלכה מועברת באמצעות קודקסים. במאה ה-16 שני רבנים גדולים יקבעו את הצורה שתקבל ההלכה למעשה, כל אחד בצדה שלו של אירופה.

רבי יוסף קארו (1488-1575), יליד טולדו שגורש מספרד בילדותו, התיישב בסופו של דבר בצפת שבגליל. שם חיבר את הבית יוסף, פירוש עצום לקודקס ארבעה טורים של רבי יעקב בן אשר, ואחר כך את השולחן ערוך (נכתב בצפת ב-1563 ונדפס בוונציה ב-1565), תמצית מעשית. בפתיחת הבית יוסף הוא מסביר את שיטתו:

שלשת עמודי ההוראה אשר הבית בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל (…) שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם

(בית יוסף, הקדמה)

הרי"ף (רבי יצחק אלפסי, שבא ממגרב והתיישב בספרד), הרמב"ם והרא"ש (רבנו אשר בן יחיאל, יליד גרמניה שהתיישב בטולדו): שניים משלושת העמודים האלה ספרדים, והשלישי אשכנזי שנעשה ספרדי בגלל הגלות. השיטה הזאת מסבירה את משקלו של הרמב"ם בהלכה הספרדית.

בקרקוב, רבי משה איסרליש (הרמ"א, בערך 1530-1572) קורא את השולחן ערוך ומוצא בו נוהג שאינו תואם את זה של קהילות מרכז אירופה ומזרחה. הוא מוסיף אפוא לכל סעיף הגהות משלו, המציינות את המנהג האשכנזי: זו ה*מפה*, המפה שפורשים על השולחן הערוך של רבי יוסף קארו. המהדורות הנפוצות של השולחן ערוך מדפיסות את שניהם: את לשון קארו, ואחריה, באותיות שונות, את ההגהה של הרמ"א. הכלל הכללי פשוט אפוא: הספרדים הולכים אחרי רבי יוסף קארו (מרן), והאשכנזים הולכים אחרי קארו כפי שהרמ"א משלים או מתקן אותו.

מאוחר יותר המשיכו פוסקים אחרים כל אחת מהמסורות: בצד האשכנזי, הגאון מווילנה, ואחר כך המשנה ברורה (רבי ישראל מאיר הכהן, החפץ חיים, המאות ה-19-20); בצד הספרדי, פוסקים כמו הבן איש חי (בגדאד, המאה ה-19) או, בימינו, הרב עובדיה יוסף (1920-2013), שהיה הראשון לציון הספרדי של ישראל וביקש להחזיר לקהילות הספרדיות את מסורת ההכרעה של מרן. גם לקהילות מרוקו או תימן יש סמכויות משלהן, ולכל קהילה גוונים משלה.

5. כמה הבדלים, עם המקורות ביד

כל אחת מהדוגמאות האלה מפנה לטקסט שבו השולחן ערוך והרמ"א עצמם מציינים את הפער. הן מראות גם שהמחלוקות הן בדרך כלל מוגבלות.

קטניות: אורז וקטניות בפסח

השולחן ערוך אומר שאפשר לצאת ידי חובת מצה בחיטים, בשעורים, בכוסמין, בשבולת שועל ובשיפון, אבל "לא באורז ושאר מיני קטנית", משום שאינם באים לידי חימוץ, ומתיר לבשל מהם. הרמ"א משיב:

ויש אוסרים (…) והמנהג באשכנז להחמיר ואין לשנות

(שולחן ערוך, אורח חיים תנג, א, הגהת הרמ"א)

לכן בפסח אשכנזים רבים נמנעים מאורז, תירס, עדשים ואפונה, ואילו ספרדים רבים אוכלים אותם. הכלל העקרוני הוא כלל הרמ"א: אין משנים את המנהג.

סליחות באלול

השולחן ערוך אומר: "נוהגים לקום באשמורת לומר סליחות ותחנונים מראש חודש אלול ואילך עד יום הכיפורים." הרמ"א מוסיף: "ומנהג בני אשכנז אינו כן." האשכנזים תוקעים בשופר אחרי תפילת שחרית מראש חודש אלול, ומתחילים לומר סליחות רק ביום ראשון שלפני ראש השנה (או ביום הראשון של השבוע הקודם, אם ראש השנה חל בשני או בשלישי) (אורח חיים תקפא, א). כך מגיעים ספרדים ואשכנזים לראש השנה אחרי הכנות שאורכן שונה.

ספירת העומר ול"ג בעומר

השולחן ערוך פוסק שאין להסתפר עד בוקר היום ה-34 לעומר (אלא אם כן ל"ג בעומר חל ביום שישי); הרמ"א מעיר ש"במדינות אלו אין נוהגין כדבריו אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון" (אורח חיים תצג, ב). הרמ"א גם מבהיר שמותר לשאת אישה מל"ג בעומר ואילך (אורח חיים תצג, א).

ברכת המקווה

רבי יוסף קארו מורה שהאישה תברך לפני הטבילה, ואילו הרמ"א מביא את המנהג לברך אחריה, כשהיא עומדת במים (יורה דעה ר, א). ראו את המאמר מהו מקווה ולמה יהודים טובלים בו?.

ריבוי נשים

זהו ההבדל הדרמטי ביותר. הרמב"ם כותב, בעקבות התלמוד:

נוֹשֵׂא אָדָם כַּמָּה נָשִׁים אֲפִלּוּ מֵאָה בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזוֹ אַחַר זוֹ

(רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות יד, ג)

אם כן, ההלכה העקרונית אינה אוסרת ריבוי נשים. אולם רבנו גרשום (בסביבות שנת אלף) הטיל חרם (איסור בהחרמה) על כל מי שישא אישה שנייה. לפי האנציקלופדיה היהודית (Encyclopaedia Judaica), הוא הגביל אותו עד שנת 1240 (סוף האלף החמישי ללוח העברי), אך הדורות הבאים ראו בו חרם לצמיתות. הקהילות האשכנזיות קיבלו אותו, והשולחן ערוך מביא אותו:

ר"ג החרים על הנושא על אשתו

(שולחן ערוך, אבן העזר א, י)

הקהילות הספרדיות ורוב הקהילות המזרחיות לא קיבלו אותו כלשונו: לעתים קרובות הן מוסיפות לכתובה (חוזה הנישואין) סעיף האוסר על הבעל לשאת אישה אחרת בלי הסכמת הראשונה או בלי רשות בית הדין הרבני. הלכה למעשה, ריבוי נשים היה נדיר מאוד. ב-1950 כינוס רבנים שזימנו הרבנים הראשיים של ישראל הפך את חד-הנישואין לחובה לכל היהודים, מכל קהילה, והחוק הפלילי הישראלי אוסר כיום נישואי כפל. הדוגמה מראה שגם הבדלים עתיקים יכולים להצטמצם בהחלטה משותפת.

"תשעת הימים" לפני תשעה באב

השולחן ערוך מביא את המנהג שלא לאכול בשר ולא לשתות יין "בשבת זו", כלומר בשבוע של ט' באב, ויש שמוסיפים מראש חודש ואחרים מי"ז בתמוז (אורח חיים תקנא, ט). המנהג האשכנזי הרווח מקבל לעומת זאת את תשעת הימים המתחילים בראש חודש אב, ואילו משפחות ספרדיות רבות נמנעות בעיקר בשבוע שבו חל הצום. ראו למה צמים בתשעה באב?.

6. תפילה, שפות והרגלי חיים

תפילה: שלושה נוסחים עיקריים

אשכנזים וספרדים אומרים את אותן ברכות יסוד, אבל לא בדיוק באותן מילים ולא באותו סדר. מבחינים בין נוסח אשכנז (נוסח קהילות מרכז אירופה ומזרחה), נוסח ספרד ונוסח עדות המזרח, ולכל אחד מהם גרסאות מקומיות. החסידים, ממוצא אשכנזי, מתפללים ברובם בנוסח שנקרא "ספרד", המותאם על פי תורת האר"י (רבי יצחק לוריא, צפת, המאה ה-16). הפיוטים שונים מאוד: ה"ונתנה תוקף" המפורסם של ראש השנה נאמר על ידי אשכנזים ועל ידי קהילות רבות, ואילו ספרדים שרים בקשות ומאגר רחב משלהם.

הגיית העברית ושפות

ההגייה האשכנזית המסורתית של העברית (למשל "שבת" כ"שבּוֹס", כשהתי"ו הרפויה נהגית ס') שונה מההגייה הספרדית, שממנה שואבת השראה העברית המודרנית המדוברת בישראל. הקהילות השתמשו גם בשפות יהודיות שונות: יידיש אצל האשכנזים, יהודית-ספרדית (לאדינו) אצל ספרדי האימפריה העות'מאנית והבלקן, יהודית-ערבית במגרב ובמזרח הקרוב. השפות האלה כמעט נעלמו, אבל פתגמיהן, שיריהן ומטבחן שורדים.

חפצים והרגלים

בקהילות ספרדיות ומזרחיות רבות ספר התורה נשמר בתיק קשיח מעץ או ממתכת (ה*תיק*), הנפתח כשהוא עומד על שולחן הקריאה; אצל האשכנזים הוא עטוף במעיל בד. במשפחות יש מנהגים הנוגעים לשמות (ספרדים נותנים בקלות לילד את שמו של סב או סבתא חיים, ואילו אשכנזים נמנעים מכך בדרך כלל, מטעמי מנהג המשתנים). אלה מנהגי קהילה, ואין לראות בהם הלכות.

7. הענפים

הקטגוריות "אשכנזי" ו"ספרדי" כוללות עולמות מגוונים. בצד האשכנזי, ליטאים, חסידים (עם חצרות רבות), יהודי גרמניה של "נוסח המערב" הם בעלי הרגלי לימוד ותפילה שונים. בצד הספרדי במובן הרחב, יהודי מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב, מצרים, סוריה, עיראק, פרס, בוכרה, תימן (על שתי מסורותיו, בלדי ושאמי), גאורגיה, הודו או אתיופיה, וכן הקהילות הרומניוטיות של יוון והקהילות האיטלקיות, שומרים על נוסחים משלהם, לעתים קרובות קדומים להפרדה בין שני הקטבים הגדולים. יהודי תימן, למשל, שמרו זמן רב על מסורת קריאה בתורה והלכה למעשה הקשורה מאוד לרמב"ם.

8. היום: בית אחד

במאה ה-20, השואה, אחר כך הקמת מדינת ישראל ויציאת יהודי ארצות ערב (כ-850,000 איש בין 1948 לראשית שנות ה-80, לפי האומדנים המקובלים) ערבבו את האוכלוסיות האלה. בישראל, יהודים ממוצא ספרדי ומזרחי הם כמחצית האוכלוסייה היהודית, על פי סקרי זהות. בצרפת, הקהילה, שהייתה תחילה אשכנזית ובחלקה ספרדית ותיקה (בורדו, באיון, הקומטה-ונסן), נעשתה ברובה ממוצא צפון אפריקאי אחרי בואם של עשרות אלפי יהודים ממרוקו, מאלג'יריה ומתוניסיה בשנות ה-50 וה-60.

הרבנות הראשית לישראל, שנוסדה ב-1921 בתקופת המנדט הבריטי, מונה שני רבנים ראשיים, אחד אשכנזי (הראשון היה הרב אברהם יצחק קוק) ואחד ספרדי (הראשון היה הרב יעקב מאיר; הרב הראשי הספרדי נושא את התואר "ראשון לציון"), המגלמים יחד את הדואליות של המסורת. בבתי הספר, בבתי הכנסת ובישיבות של ישראל המשפחות מתערבבות. מחקרי גנטיקה של אוכלוסיות (אצמון ועמיתיו, 2010) מוצאים גם הם מוצא קרוב-מזרחי משותף לקהילות היהודיות הגדולות, אף שהיסטוריותיהן התפצלו לאחר מכן, בדרגות שונות של התערבות באוכלוסיות המקומיות.

דעות שגויות על אשכנזים וספרדים

"ספרדי פירושו מזרחי, ואשכנזי פירושו אירופי"

לא בדיוק. במובן הצר, "ספרדי" מציין את חצי האי האיברי; במובן הרחב זו מסורת הלכה של קהילות שלא כולן עברו דרך ספרד. ואשכנזים רבים חיים היום במזרח התיכון, באמריקה או בדרום אפריקה: המילה מציינת שושלת ומסורת, ולא כתובת.

"האשכנזים מחמירים יותר מהספרדים"

זו הכללה מטעה. בעניין קטניות או ריבוי נשים האשכנזים מחמירים יותר; בנקודות אחרות (הלכות שבת מסוימות, כשרות, הפרדה בין גברים לנשים בקהילות מזרחיות מסורתיות) לעתים המצב הפוך. כל מסורת מחמירה בנקודות מסוימות ומקילה באחרות, ומה שקובע הוא ההשוואה נקודה אחר נקודה, עם המקורות ביד.

"אלה שתי דתות, או שני עמים שונים"

לא. אותה תורה, אותו תלמוד, אותן מצוות. מחקרים גנטיים של הקהילות היהודיות הגדולות מוצאים מוצא קרוב-מזרחי משותף. ההבדלים דומים לאלה שקיימים בין אזורים באותה מדינה.

"ספרדי אינו יכול להתפלל בבית כנסת אשכנזי"

שום דבר אינו אוסר להתפלל בבית הכנסת של נוסח אחר, ורבים עושים זאת. שומרים עקרונית על מנהגו שלו במה שמחייב אישית (וזו רוח המשנה בפסחים ד, א), ושואלים את הרב כשיש ספק בנוגע למנהג מסוים.

"השולחן ערוך הוא ספר ספרדי"

זהו ספר של רבי יוסף קארו, ספרדי, אבל הוא גם ספר היסוד של האשכנזים, שמוסיפים לו את הגהות הרמ"א. אף קהילה שומרת מצוות, מכל מוצא, אינה יכולה בלעדיו.

שאלות נפוצות על אשכנזים וספרדים

מהו ההבדל העיקרי בין אשכנזים לספרדים?

ההיסטוריה של גלויותיהם, שהולידה מנהגים (תפילות, הגייה, שפות) והכרעות הלכתיות שונות: האשכנזים הולכים אחרי השולחן ערוך עם הגהות הרמ"א, והספרדים אחרי השולחן ערוך של רבי יוסף קארו.

האם ספרדי יכול להינשא לאשכנזייה?

כן. מבחינת ההלכה אין שום הבדל במעמד. הזוגות צריכים רק להחליט, עם הרב שלהם, אילו מנהגים הם שומרים בבית, ואילו מנהגים יהיו לילדים.

מה פירוש "מזרחי"?

המילה פירושה "בן המזרח". בישראל היא מציינת את היהודים שבאו מארצות מוסלמיות באסיה ובצפון אפריקה. מבחינה דתית, רבים הולכים לפי המסורת שנקראת ספרדית במובן הרחב.

מהו המנהג של מרוקו?

הקהילות המרוקאיות הן ספרדיות במובן הרחב: הן משלבות משפחות עתיקות של הארץ ומגורשי ספרד, והולכות עקרונית אחרי השולחן ערוך של רבי יוסף קארו, עם מנהגים מקומיים חזקים. בכל שאלה מסוימת יש לפנות לרב הקהילה.

החסידים הם אשכנזים או ספרדים?

החסידות נולדה בעולם האשכנזי, בפולין-ליטא ובאוקראינה, במאה ה-18; אבל קהילות חסידיות רבות מתפללות בנוסח "ספרד", על פי האר"י. בהלכה הם הולכים בדרך כלל אחרי הפוסקים האשכנזים.

מה צריך לעשות יהודי שמחליף קהילה?

המשנה (פסחים ד, א) מורה לכבד את מנהג המקום שבו נמצאים בלי לשנות את מנהג המקום שממנו באים. הלכה למעשה, סמכויות רבות ממליצות לשמור על מנהג המוצא תוך כיבוד מנהגי האחרים בפומבי. לשינוי קבוע (נישואין, מעבר דירה) יש להתייעץ עם רב.

להעמקה

• מיהו יהודי? וכיצד נעשים יהודים?
• מהי החסידות?
• מהו התלמוד?
• מהו מקווה ולמה יהודים טובלים בו?
• מהם מקורות היהדות?
• התורה והיהדות של מרוקו: לימוד ותרבות
• אלול: חשבון השנה, שיעור של הרב בניזרי
• מילון מונחים עבריים ביהדות

מקורות והפניות (13)

• בראשית י, ג
• דברים יד, א
• ירמיהו נא, כז
• עובדיה א, כ; תרגום יונתן על עובדיה א, כ; רש"י על עובדיה א, כ
• משנה, פסחים ד, א
• תלמוד בבלי, יומא י ע"א; יבמות יג ע"ב
• רבי יוסף קארו, בית יוסף, הקדמה
• רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות יד, ג
• שולחן ערוך, אורח חיים תנג, א; תצג, א-ב; תקנא, ט; תקפא, א; אבן העזר א, י; יורה דעה ר, א (עם הגהות הרמ"א)
• Encyclopaedia Judaica, ערך "Bigamy and Polygamy" (חרם רבנו גרשום; החלטת הרבנות של 1950)
• ציוני דרך היסטוריים: גזירת האלהמברה (31 במרץ 1492); ההמרה בכפייה בפורטוגל (1496-1497); פרעות הריין של 1096; פריבילגיית קאליש (1264); הקמת הרבנות הראשית לישראל (1921); הרב עובדיה יוסף (1920-2013), ראשון לציון בשנים 1972-1983
• Gil Atzmon et al., "Abraham's Children in the Genome Era: Major Jewish Diaspora Populations Comprise Distinct Genetic Clusters with Shared Middle Eastern Ancestry", American Journal of Human Genetics 86 (2010), עמ' 850-859
• שיעורי הרב רפאל בניזרי: אלול: חשבון השנה ; תולדות: שני האחים האויבים

מאמר מאת מערכת Pensées Juives. הקטעים המיוחסים לרב רפאל בניזרי לקוחים משיעוריו המתפרסמים באתר זה.