מהו יצר הרע? הנטייה לרע ביהדות

מדברים על "היצר הרע" כעל מפתה פנימי, לפעמים כעל שד, ולעיתים קרובות כמילה נרדפת לחטא. היהדות מדויקת יותר ומפתיעה יותר: היצר הרע הוא כוח שה' ברא, שחכמים כינו אותו במובן מסוים "טוב מאוד", ושאין לעקור אותו אלא לשלוט בו. המאמר עונה על כך מתוך התורה, המשנה, התלמוד, הרמב"ם, השולחן ערוך והמסורת החסידית, ומבחין בין מה שהוא הלכה (הדין שנוהגים בו), אגדה ומוסר (הקריאה המוסרית), וקבלה וחסידות (הקריאה המיסטית).

1. המילה ושימושיה במקרא

הפועל יצר פירושו "עיצב, יצר": זה פועלו של היוצר, וזו המילה של בריאת האדם: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה" (בראשית ב, ז):

(בראשית ב, ז) — וַיִּיצֶר ה׳ אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה

מן השורש הזה, ה"יצר" הוא "מה שנוצר" באדם: מבנהו, ואחר כך כוונותיו. המזמור אומר: "כִּי־הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי־עָפָר אֲנָחְנוּ" (תהילים קג, יד). ישעיהו מדבר על "יֵצֶר סָמוּךְ", רוח יציבה, ש"תִּצֹּר" ה' בשלום (ישעיהו כו, ג); ודוד אומר לבנו שלמה שה' "דּוֹרֵשׁ" כל הלבבות ו"כָל־יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין" (דברי הימים א כח, ט). בשימושים האלה המילה אינה רעה כשלעצמה: היא מציינת את הכוונה, המחשבה, המזג.

המשמעות השלילית מופיעה בסיפור המבול, והיא מדויקת: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל־יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל־הַיּוֹם" (בראשית ו, ה). לאחר המבול ה' קובע: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח, כא):

(בראשית ח, כא) — כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו

נשים לב: "מנעוריו", לא "מלידתו". הפסוק אינו מדבר על חטא שעבר בירושה, ולא על חטא קדמון; הוא מתאר מדרון שהאדם מצוי בו מילדותו. וה' עצמו הוא הקובע זאת, בלי לעשות מכך סיבה להשמיד שוב.

פסוק אחר, קדום יותר בסיפור, מציב את המתח המרכזי. אל קין, הקנא באחיו, אומר ה':

(בראשית ד, ז) — הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשׇׁל־בּוֹ

התלמוד, כפי שנראה, רואה בפסוק הזה את הדגם של יחס האדם ליצרו. פסוק נוסף משמש יסוד לתורת שני היצרים: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ" (דברים ו, ה), שהמשנה מפרשת "בשני יצריך" (משנה ברכות ט, ה, ראו להלן).

2. שני יצרים: קריאת חכמים

ה"וַיִּיצֶר" בשני יודים

התלמוד מעיר שהמילה "וַיִּיצֶר" נכתבת בבראשית ב, ז בשתי אותיות יוד. רב נחמן בר רב חסדא מסיק מכך:

(ברכות סא ע"א) — דרש רב נחמן בר רב חסדא: מאי דכתיב ״וייצר ה׳ אלהים את האדם״ בשני יודין? — שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא, אחד יצר טוב ואחד יצר רע

הגמרא מקשה מיד: הבהמה, שאצלה המילה "וַיִּיצֶר" אינה כתובה כך, האם אין לה יצר? והרי רואים אותה נושכת, בועטת, מזיקה. התשובה היא של רבי שמעון בן פזי: "אוי לי מיוצרי, אוי לי מיצרי!" (ברכות סא ע"א). מדרש משלים מסביר למה האדם אינו מת מאימה למראה הסכין, ואילו הבהמה, אילו היו לה שני יצרים, הייתה מתה מפחד (בראשית רבה יד, ד). אותו קטע בתלמוד מוסיף את דימוי רב: היצר הרע דומה לזבוב, השוכן בין שני פתחי הלב (ברכות סא ע"א).

"בכל לבבך": בשני יצריך

המשנה גוזרת מסקנה מעשית מן התורה הזו על פסוק קריאת שמע:

(משנה ברכות ט, ה) — בכל לבבך, בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע

לאהוב את ה' בכל לבבו אין פירושו אפוא לאהוב אותו רק בחלק ה"טוב" שבנו. פירושו לאהוב אותו גם באנרגיה, בתשוקה, בשאפתנות, שהן חומרו של היצר הרע, ולהעמיד אותם לשירותו. הרעיון הזה מרכזי בהגות הרב בניזרי, כפי שנראה.

שלושה מצבים: צדיק, רשע, בינוני

התלמוד מביא את תורתו של רבי יוסי הגלילי על האופן שבו שני היצרים חולקים ביניהם את ההנהגה באדם:

(ברכות סא ע"ב) — צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר: ״ולבי חלל בקרבי״. רשעים יצר רע שופטן, שנאמר: ״נאם פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו״. בינונים — זה וזה שופטן

המילה "בינוני" תחזור בתניא.

3. אויב הכרחי: "טוב מאוד"

קריאה מפתיעה של הבריאה

סיפור הבריאה מסיים כל יום ב"וירא אלוקים כי טוב", וביום השישי ב"והנה טוב מאוד" (בראשית א, לא). מדרש מפורסם דורש זאת:

(בראשית רבה ט, ז) — הנה טוב מאד, זה יצר טוב. והנה טוב מאד, זה יצר רע. וכי יצר הרע טוב מאד, אתמהא. אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית, ולא נשא אשה, ולא הוליד, ולא נשא ונתן

המדרש מצטט את קהלת ד, ד: כל עמל וכל כשרון מעשה בא מקנאת איש מרעהו. זו תפיסה של הנפש האנושית: הרצון להצליח, להחזיק, להקים, להתבלט, הוא חלק מבניין העולם. היצר הרע הוא כוח החיים, שנעשה רע כשהוא פועל בלי כללים.

התלמוד ושחיטת יצר העבודה זרה

סיפור במסכת יומא מראה גם את האפשרות וגם את הגבול של ניצחון מוחלט. בתקופת שיבת ציון (עזרא ונחמיה), העם זעק אל ה' (נחמיה ט, ד), והתלמוד מדמיין את דבריו: "אוי אוי! הוא שהחריב את המקדש, שרף את ההיכל, הרג את כל הצדיקים והגלה את ישראל מארצם, ועדיין מרקד בינינו! וכי לא נתת לנו אותו אלא כדי שנקבל עליו שכר? לא אותו ולא שכרו אנחנו רוצים!" נפל להם פתק מן השמים ועליו כתוב "אמת". אחרי שלושה ימים ושלושה לילות של צום, נמסר להם יצר העבודה זרה: הוא יצא מקודש הקודשים "כגור אריה של אש". הם גברו עליו (יומא סט ע"ב; זכריה ה, ח). אחר כך ביקשו להיפטר גם מיצר העבירה בתחום העריות. הנביא הזהיר אותם: "ראו, אם תהרגו אותו, העולם יחרב". הם כלאו אותו שלושה ימים, ובכל ארץ ישראל לא נמצאה ביצה טרייה:

(יומא סט ע"ב) — חבשוהו תלתא יומי, ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח

אז עיוורו את עיניו ושחררו אותו: התוצאה היא שאיש אינו מתלהב עוד מקרוביו האסורים לו (יומא סט ע"ב). הסיפור הזה, שהמסורת מביאה כאגדה, אומר דבר מדויק: התשוקה היא גם מקור החטא וגם מקור החיים, ובביטול האחד מבטלים את השני.

גם "שטן" ו"מלאך המוות"

התלמוד מזהה לפעמים את היצר הרע עם השטן, המקטרג, ועם מלאך המוות:

(בבא בתרא טז ע"א) — הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות

ברייתא מביאה בנושא זה: הוא יורד ומתעה, עולה ומעורר חמה, מקבל רשות ונוטל נשמה (בבא בתרא טז ע"א). דימוי זה הוא של המסורת הרבנית, המהססת בין פירוש של שחקן חיצוני לבין כוח פנימי; נשוב לכך בפרק 8.

4. פניו: איך הוא פועל

הספרות התלמודית צופה בפעולתו בעדינות פסיכולוגית רבה.

הוא גדל עם האדם. רב אסי אומר: "יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף דומה כעבותות העגלה", על פי פסוק בישעיהו: "הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֺן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה" (סוכה נב ע"א, בציטוט ישעיהו ה, יח):

(סוכה נב ע"א) — יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף דומה כעבותות העגלה

אמרה סמוכה, המובאת בסוכה נב ע"א, מוסיפה פרדוקס: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו." הרמב"ם מבין כאן שככל שהאדם נעלה יותר, תשוקתו גדולה יותר (סוכה נב ע"א; רמב"ם, שמונה פרקים, פרק ו).

הוא מתחדש בכל יום. רב יצחק אומר: "יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום"; ורבי שמעון בן לוי: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו, אין יכול לו" (קידושין ל ע"ב; מקבילה בסוכה נב ע"א-ב):

(קידושין ל ע"ב, עם הפסוק המובא לראיה) — יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר: ״צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו״, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו

הוא מתקדם בהדרגה. התלמוד, על מי שקורע את בגדיו או שובר את כליו בכעסו, מתאר את "אומנותו של היצר הרע":

(שבת קה ע"ב) — שכך אומנותו של יצר הרע: היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד

יש לו שבעה שמות. רבי אבירא, או רבי יהושע בן לוי, מלמד שליצר הרע שבעה שמות, כל אחד מבוסס על פסוק:

(סוכה נב ע"א) — שבעה שמות יש לו ליצר הרע. הקדוש ברוך הוא קראו ״רע

ה' קורא לו "רע" (בראשית ח, כא); משה קורא לו "ערלה", שכן נאמר: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם" (דברים י, טז); דוד קורא לו "טמא", שכן הוא אומר: "לֵב טָהוֹר בְּרָא־לִי אֱלֹקִים" (תהילים נא, יב); שלמה קורא לו "שונא" (משלי כה, כא); ישעיהו קורא לו "מכשול" (ישעיהו נז, יד); יחזקאל קורא לו "אבן", שכן הוא אומר: "וַהֲסִרֹתִי אֶת־לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם" (יחזקאל לו, כו); יואל קורא לו "הצפוני" (יואל ב, כ), שהוא מצפין ומסתתר בלב האדם (סוכה נב ע"א).

הוא נולד לפני הטוב. מדרש קהלת (קהלת רבה ד, יג) ואבות דרבי נתן מסבירים שהיצר הרע נמצא מרגע הלידה, ואילו הטוב מצטרף לאדם רק מגיל שלוש עשרה:

(אבות דרבי נתן טז) — שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו

שלוש עשרה הוא גם הגיל שבו נעשים חייבים במצוות (אבות ה, כא; ראו בר מצווה).

5. איך נלחמים בו: עצות חכמים

התורה כ"תבלין" וכתרופה

הקטע המפורסם ביותר הוא בקידושין ל ע"ב. הוא יוצא מבראשית ד, ז ושם אותו בפי ה':

(קידושין ל ע"ב) — בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין

המשל שקדם לכך מספר על אב שהכה את בנו והניח לו רטייה על המכה: כל עוד הרטייה במקומה, הבן יכול לאכול ולשתות מה שירצה; אם יסיר אותה, המכה תהפוך מזוהמת. כך, כל עוד לומדים תורה, אין נמסרים ליצר; אחרת "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (קידושין ל ע"ב). התלמוד הבבלי חוזר על הרעיון בבבא בתרא טז ע"א: "הקדוש ברוך הוא ברא יצר הרע, ברא לו תורה תבלין." אותו עמוד בתלמוד נותן עצה מעשית, בשם בית רבי ישמעאל:

(קידושין ל ע"ב) — בני אם פגע בך מנוול זה – משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא – נימוח, ואם ברזל הוא – מתפוצץ

ארבעה שלבים להתמודדות

רבי לוי בר חמא, בשם רבי שמעון בן לקיש, קובע תוכנית:

(ברכות ה ע"א, עם הפסוקים המובאים לראיה) — לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: ״רגזו ואל תחטאו״ אם נצחו — מוטב, ואם לאו — יעסוק בתורה, שנאמר: ״אמרו בלבבכם״. אם נצחו — מוטב, ואם לאו — יקרא קריאת שמע, שנאמר: ״על משכבכם״. אם נצחו — מוטב, ואם לאו — יזכור לו יום המיתה

כל שלב נשען על מילה באותו פסוק (תהילים ד, ה): "רִגְזוּ וְאַל־תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל־מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה." זהו מסע בארבעה רגעים: הרצון, הלימוד, הצהרת האמונה, זיכרון הסופיות.

מה פירוש "להיות גיבור"?

משנת בן זומא שואלת: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו, שנאמר: 'טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר'" (אבות ד, א; משלי טז, לב):

(אבות ד, א) — איזהו גבור, הכובש את יצרו

בן עזאי, במשנה שאחריה, משלים: "הוי רץ למצווה קלה כבחמורה, ובורח מן העבירה, שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה; ששכר מצווה מצווה, ושכר עבירה עבירה" (אבות ד, ב). ויהודה בן תימא: "הוי עז כנמר, וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים" (אבות ה, כ). אמרה זו פותחת את השולחן ערוך, בהלכה הראשונה של תפילת הבוקר: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו" (שולחן ערוך, אורח חיים א, א). ההלכה הראשונה בקודקס של רבי יוסף קארו ממחישה כך את המאבק בעצלות.

גם הגדולים אומרים זאת

התלמוד שומר תפילה של רבי אלכסנדרי, שאמר בסוף תפילתו:

(ברכות יז ע"א) — רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? — שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות

ה"שאור שבעיסה" הוא דימוי היצר: כוח פנימי שמתנפח ומעוות. התפילה מבקשת מה' לשחרר אותנו ממנו כדי שנוכל לשוב לרצונו "בלבב שלם".

6. מבטו של הרמב"ם: חירות ומאבק

הבחירה החופשית

הרמב"ם מקדיש את פרק ה של הלכות תשובה לחירות האדם, והופך אותה ל"עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה":

(רמב"ם, הלכות תשובה ה, א) — רשות לכל אדם נתונה. אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו

הוא דוחה את הרעיון שה' גוזר בלידה אם האדם יהיה צדיק או רשע; כל אדם יכול להיות כמשה רבנו או כירבעם. אם התורה מצווה, זה משום שהאדם יכול לציית; אחרת, "ומה מקום היה לכל התורה כולה, ובאיזה דין ידון הרשע או יזכה הצדיק?" (רמב"ם, הלכות תשובה ה, ב-ד). תפיסה זו שוללת כל דטרמיניזם: היצר נוטה, אינו כופה (בראשית ד, ז: "וְאַתָּה תִּמְשָׁל־בּוֹ"). הרמב"ם מבהיר גם שהתשובה נוגעת בדעות רעות (כעס, שנאה, קנאה, הרדיפה אחר ממון וכבוד) כמו במעשים (הלכות תשובה ז, ג).

לחשוק או לא לחשוק: הוויכוח בפרק ו של שמונה פרקים

בהקדמה לפרקי אבות משווה הרמב"ם בין ה"גיבור" הכובש את עצמו לבין מי שאינו חש פיתוי. הפילוסופים, הוא אומר, רואים את השני כנעלה; חכמים נראים כאומרים ההפך: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו" (סוכה נב ע"א), ו"לפום צערא אגרא" (אבות ה, כג). רבן שמעון בן גמליאל הולך רחוק יותר: "לא יאמר אדם: אי אפשי לאכול בשר בחלב, אי אפשי ללבוש שעטנז, אלא: אי אפשי, ומה אעשה, אבי שבשמים גזר עלי":

(מצוטט ברמב"ם, שמונה פרקים, פרק ו) — לא יואמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב; אי אפשי ללבוש שעטנז; אי אפשי לבוא על הערוה, אלא: אפשי, ומה אעשה אבי בשמיים גזר עלי

הרמב"ם פותר את הסתירה: באיסורים שהשכל מוקיע (רצח, גזל, שקר, בוז להורים), האדם הנעלה אינו חושק כלל; באיסורים ה"שמעיים" (שעטנז, בשר וחלב, עריות), לעומת זאת, צריך שיחשוק, ויימנע רק משום שהתורה החליטה כך (שמונה פרקים, פרק ו). היצר אינו אפוא, לפיו, פגם שיש לבטל בכל מקום: לפעמים הוא ההוכחה לציות אמיתי.

7. לעתיד לבוא: שחיטת היצר

חכמים מדמיינים סוף למאבק. רבי יהודה מלמד שלעתיד לבוא יביא ה' את היצר הרע וישחט אותו בפני הצדיקים ובפני הרשעים:

(סוכה נב ע"א) — לעתיד לבא, מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע, ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה

וה' עצמו, מוסיף התלמוד, תמה עמם (סוכה נב ע"א, בציטוט זכריה ח, ו). אותו דבר נראה בשתי דרכים: גודל היצר תלוי במי שמסתכל בו.

נעיר ניואנס: הרב בניזרי סבור שהיצר לא ייעלם בעולם הבא אלא ישתנה ברמתו (ראו להלן). נוסח התלמוד, לעומת זאת, מדבר על שחיטה.

8. מפתה חיצוני או כוח פנימי? היסטוריה ודיונים

חוקרים הראו שדימוי היצר השתנה. ספר בן סירא (שנכתב בעברית בראשית המאה ה-2 לפני הספירה) אומר על ה': "מבראשית ברא אדם… ויתנהו ביד יצרו" (בן סירא טו, יד, לפי הנוסח העברי השמור):

(בן סירא טו, יד) — אלהים מבראשית ברא אדם, וישיתהו ביד חותפו, ויתנהו ביד יצרו

ההקשר מדגיש את הבחירה החופשית: אם תרצה, תשמור את המצווה… לפניך אש ומים, שלח ידך למה שתחפוץ (בן סירא טו, טו-טז). בספרות הרבנית המאוחרת היצר נושא, אומר ההיסטוריון ישי רוזן-צבי, מטען אחר: התזה שלו היא שבבית מדרשו של רבי ישמעאל ייצג היצר הרע במקור כוחות רוחניים או שדיים חיצוניים, שהופנמו בהדרגה עד שנעשו היבט של הפסיכולוגיה האנושית (Ishay Rosen-Zvi, Demonic Desires: Yetzer Hara and the Problem of Evil in Late Antiquity, University of Pennsylvania Press, 2011). התזה הזו מסבירה מדוע התלמוד מערבב דימויים של מאבק חיצוני (שטן, גור אריה של אש) עם דימויים של מאבק פנימי (שאור שבעיסה). על מקומו של היצר בהגות חכמים אפשר לקרוא גם ב-Ephraim E. Urbach, The Sages: Their Concepts and Beliefs, Magnes Press, ירושלים, 1975.

נקודת השוואה מוזכרת לעיתים קרובות: היהדות אינה מלמדת את תורת החטא הקדמון. הרמב"ם אומר זאת במונחי בחירה חופשית (הלכות תשובה ה, א-ד); קהלת קובע בפשטות ש"כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה־טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ); וראינו שבראשית ח, כא מדבר על "נעורים".

9. קבלה וחסידות: שתי נשמות, מאבק אחד

החסידות החב"דית, בתניא של רבי שניאור זלמן מלאדי, מנסחת את המאבק במונחי נשמות. הפרק הראשון מצטט את רבי חיים ויטאל (שער הקדושה):

(תניא, ליקוטי אמרים א) — לכל איש ישראל, אחד צדיק ואחד רשע, יש שתי נשמות, דכתיב: ״ונשמות אני עשיתי״, שהן שתי נפשות –נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא

התניא ממשיך: הנשמה הזו, המלובשת בדמו של האדם כדי להחיות את הגוף, נקראת "נפש הבהמית", וממנה באות המידות הרעות: כעס, גאווה, צמא לתענוגות, ליצנות. היא נבדלת מן הנשמה האלוקית, המחיה את המחשבה, הדיבור והמעשה של התורה. התניא מגדיר את הבינוני, דמות מרכזית בהגותו: לא אדם בינוני, אלא מי ש"אין הרע גובר לעולם עד כדי להתלבש בגוף ולהחטיאו":

(תניא, ליקוטי אמרים יב) — והבינוני, הוא שלעולם אין הרע גובר כל כך לכבוש את העיר קטנה להתלבש בגוף להחטיאו

כלומר, הבינוני אינו חדל להיות בעל יצר; הוא נשאר אדון עליו במחשבה, בדיבור ובמעשה. התניא חוזר כאן על דברי רבי יוסי הגלילי: "בינונים זה וזה שופטן", אך מבהיר שאין פירושו ש"זה וזה שולטים": היצר הרע הוא כשופט הנותן את דעתו, בלי שההחלטה היא בהכרח שלו (תניא, ליקוטי אמרים יג):

(תניא, ליקוטי אמרים יג, בציטוט ברכות סא ע"ב) — בינונים זה וזה שופטן

זו קריאה ייחודית לחסידות חב"ד. ספרות המוסר מפתחת את הנושא אחרת: הרמח"ל, במסילת ישרים, רואה בעולם שדה ניסיונות: "כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם נסיונות לאדם" (מסילת ישרים א):

(מסילת ישרים, פרק א) — כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם נסיונות לאדם

עוני ועושר, שלום וסבל הם שדות קרב: המאבק נמצא בכל מקום, ו"אם יהיה גיבור וינצח המלחמה מכל הצדדים, הוא יהיה האדם השלם" (מסילת ישרים א).

10. מה מלמד הרב רפאל בניזרי

הרב בניזרי חוזר ליצר הרע בכמה שיעורים בפרקי אבות, בפרשת השבוע ובחגים. להלן הרעיונות העיקריים, לפי השיעורים שפורסמו.

רֵעַ לדרך, לא אויב. בשיעורו על פרקי אבות ג אומר הרב שהיצר הרע "הוא לאמיתו של דבר רֵעַ לדרך, ואינו נעשה רע אלא כשמנתקים אותו מן היצר הטוב", שכן עבודת ה' נעשית בשניהם ("בשני יצריך"). הוא מקרב אותו לקטורת המקדש, שאחד ממרכיביה היה ריחני אך טמא ועוצמתה באה מאותו מרכיב: אין מוציאים אותו, אלא מבקשים לשלבו ולהכיל אותו. על ההכרח של יצר זה הוא אומר עוד ש"מה שאנו מכנים יצר הרע הוא גם יוצר": הוא המספק לחברה את הכוחות הדרושים להתקדם. החטא מתחיל "כשעוצרים בו וחורגים מגבול הצרכים של עצמנו" (שיעורו על בן עזאי, פרקי אבות ד; ראו גם שיעורו "המצווה לפי בן עזאי"). דמות הבורח היא יוסף בפני אשת פוטיפר.

היצר הרע הוא חוסר ההחלטה. בשיעורו על פרשת חיי שרה (מות שרה, חלק ב) מצהיר הרב שהיצר הרע אינו התיאבון אלא חוסר ההחלטה: "מתרגמים אותו בדרך כלל כדחף גס, אבל למעשה הוא מה שמחזיק אתכם בבלבול של כמה אפשרויות, כמה דרכים, בלי שבחרתם עדיין באף אחת". נשארים בתקופת ניסיון, טועמים קצת מכל ענף; החיים מקוטעים, "כמו דפי לוח השנה שתולשים אחד אחד", בעוד שחיים צריכים להיות הרמוניים, ממוקדים.

השטן, "שכל טהור". על ניסיון אברהם (וירא) מתאר הרב את השטן כשכל טהור: הוא לוקח את לשון אלוקים, והוא "היצר הרע, אך למילה יש קונוטציה מוסרית מטעה, שכן מדובר בנטייה של הרוח, הקשורה לטבע הדברים". התנגדותו היא "התנגדות של חשבונאי": האם אברהם הציע לך משהו בתמורה?

לאהוב את ה' "בשני יצריך". בשיעורו על הרצח הראשון (בראשית) מקרב הרב את חטא קין ואת פסוק קריאת שמע: לצאת מלפני ה' פירושו לעבור את חטאו ולא לשכוח אותו; זה "לאהוב את ה' בכל לבבך, כלומר בשני יצריך: זה של הרצון המפקד על השכל וזה של הרצון המפקד על התשוקה".

עמלק בתוכנו. בשיעוריו על פורים קורא הרב את עמלק, כיום, לא כישות אלא כנוכחות פנימית: זה היצר הרע ששובר את התלהבותנו ושאי אפשר לצמצם אותו סופית. פורים מלמד לעבור את התווית של טוב ורע כשני מחנות חיצוניים, ולהכיר ש"גם יצרנו הרע יש לו מקום בכלכלת העולם".

בעולם הבא. נשאל על הימים העתידיים שבהם, אומרים, לא יהיה עוד יצר הרע, משיב הרב שהיצר אינו נעלם בעולם הבא: "הוא יהיה ברמה גבוהה יותר, כי ככל שעולים בדרגות, הנפילה חמורה יותר", ובמאבק בו "מקיימים את ה'לך לך'" (שיעור בראשית רבה לט, חלק א).

השיעורים האלה נגישים באתר: פרקי אבות ג ; פרקי אבות ד: בן עזאי והמצווה ; המצווה לפי בן עזאי ; חיי שרה: מות שרה, חלק ב ; וירא: ההבטחות לאברהם, חלק ב ; בראשית: הרצח הראשון בהיסטוריה ; פורים: החג שנולד בגלות ; פורים: המלחמה בעמלק ; בראשית רבה לט, חלק א.

11. תפיסות שגויות על היצר הרע

"היצר הרע הוא השטן." היהדות אינה מכירה עיקרון של רוע עצמאי מה'. התלמוד מזהה לעיתים את היצר עם השטן (בבא בתרא טז ע"א), אך גם השטן עצמו הוא משרת של ה' (איוב א, ו-יב; בבא בתרא טז ע"א). היצר הרע נברא על ידי ה' (קידושין ל ע"ב).

"היצר הרע הוא המין." חכמים רואים בו באופן רחב יותר את התשוקה: להחזיק, להתבלט, ליהנות, לכפות את עצמך (בראשית רבה ט, ז; סוכה נב ע"א). הסיפור ביומא סט ע"ב אמנם מתייחס לתשוקה המינית כאל "יצר" נפרד, אך אינו מצמצם אותו אליה בלבד.

"צריך להשמיד אותו." התלמוד מראה, בסיפור ביומא סט ע"ב, שהשמדה מוחלטת מעלימה את החיים עצמם. המטרה היא לשלוט בו (אבות ד, א) ולכוון אותו (משנה ברכות ט, ה).

"האדם נולד רע." התורה אומרת "מנעוריו" ולא "מלידתו" (בראשית ח, כא); הרמב"ם מלמד שכל אדם יכול להיות צדיק או רשע (הלכות תשובה ה, ב).

"מי שיש לו תשוקות רעות הוא יהודי רע." התלמוד אומר כמעט את ההפך: הגדול יצרו גדול (סוכה נב ע"א), ובאיסורים שמקורם בתורה בלבד, צריך לחשוק ולהימנע בכל זאת (רמב"ם, שמונה פרקים, פרק ו).

שאלות נפוצות על היצר הרע

מה פירוש "יצר הרע"?

זו "הנטייה לרע", או מילולית יותר "היצירה הרעה": מכלול הדחפים שבלי כללים מובילים לחטא. המילה באה מן השורש "ליצור" (בראשית ב, ז; ו, ה; ח, כא).

האם היצר הרע נברא על ידי ה'?

כן. התלמוד שם בפיו: "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל ע"ב). אותו עמוד מזכיר שה' עצמו קורא לו "רע" (בראשית ח, כא; סוכה נב ע"א).

האם לצדיק יכול להיות יצר הרע?

לכל בני האדם יש יצר. התלמוד אומר שהצדיקים נשפטים על ידי היצר הטוב, הרשעים על ידי היצר הרע, והבינוניים על ידי שניהם (ברכות סא ע"ב); התניא מבהיר שגם הבינוני אינו נטול יצר (ליקוטי אמרים יב). והגדול יצרו גדול (סוכה נב ע"א).

מה עושים הלכה למעשה כשהוא מתעורר?

התלמוד נותן תוכנית: לעורר את היצר הטוב נגדו, ללמוד תורה, לקרוא קריאת שמע, לזכור את יום המיתה (ברכות ה ע"א). כל שלב הוא אמצעי להסיט את הקשב או למסגר אותו; הלכה למעשה, מתייעצים ברב או במורה מוסר.

למה ה' ברא משהו שגורם לנו לחטוא?

כי לפי המדרש, בלעדיו איש לא היה בונה ולא מקים משפחה (בראשית רבה ט, ז), וכי החירות מחייבת בחירה. הרמב"ם הופך זאת לעיקר התורה: בלי אפשרות לחטוא, לא היו ציווי ולא שכר (הלכות תשובה ה, א-ד).

להרחבה

• פרקי אבות ג: מאין באת ולאן אתה הולך, הרב רפאל בניזרי
• פרקי אבות ד: בן עזאי והמצווה
• פרקי אבות: משנת אבות בחמישה עשר שיעורים
• חיי שרה: מות שרה, חלק ב
• פורים: החג שנולד בגלות
• חודש אלול: זמן של התבוננות פנימית
• פילוסופיה יהודית: פרקי אבות, משלי, בראשית רבה
• מילון מונחים עבריים ביהדות
• התשובה
• החסידות
• כיבוד הורים (כיבוד אב ואם)
• לשון הרע

מקורות והפניות (32)

• בראשית א, לא; ב, ז; ד, ז; ו, ה; ח, כא
• דברים ו, ה; י, טז
• ישעיהו ה, יח; כו, ג; נז, יד
• יחזקאל לו, כו
• יואל ב, כ
• איוב א, ו-יב
• נחמיה ט, ד
• זכריה ה, ח; ח, ו
• תהילים ד, ה; נא, ז; נא, יב; קג, יד
• משלי טז, לב; כה, כא
• קהלת ד, ד; ז, כ
• דברי הימים א כח, ט
• בן סירא טו, יד-יז
• משנה ברכות ט, ה
• משנה אבות ד, א; ד, ב; ה, כ; ה, כג
• תלמוד בבלי, ברכות ה ע"א; יז ע"א; סא ע"א-ב
• תלמוד בבלי, שבת קה ע"ב
• תלמוד בבלי, יומא סט ע"ב
• תלמוד בבלי, סוכה נב ע"א-ב
• תלמוד בבלי, קידושין ל ע"ב
• תלמוד בבלי, בבא בתרא טז ע"א
• בראשית רבה ט, ז; יד, ד
• קהלת רבה ד, יג
• אבות דרבי נתן טז
• רמב"ם, משנה תורה, הלכות תשובה ה, א-ד; ז, ג
• רמב"ם, שמונה פרקים, פרק ו
• שולחן ערוך, אורח חיים א, א
• רבי שניאור זלמן מלאדי, תניא, ליקוטי אמרים א; יב; יג
• רבי משה חיים לוצאטו (רמח"ל), מסילת ישרים, פרק א
• Ishay Rosen-Zvi, Demonic Desires: Yetzer Hara and the Problem of Evil in Late Antiquity, University of Pennsylvania Press, 2011
• Ephraim E. Urbach, The Sages: Their Concepts and Beliefs, Magnes Press, ירושלים, 1975
• שיעורי הרב רפאל בניזרי: פרקי אבות ג ; פרקי אבות ד: בן עזאי והמצווה ; המצווה לפי בן עזאי ; חיי שרה: מות שרה, חלק ב ; וירא: ההבטחות לאברהם, חלק ב ; בראשית: הרצח הראשון בהיסטוריה ; פורים: החג שנולד בגלות ; פורים: המלחמה בעמלק ; בראשית רבה לט, חלק א

מאמר מאת מערכת "מחשבות יהודיות" (Pensées Juives). הקטעים המיוחסים לרב רפאל בניזרי לקוחים משיעוריו המתפרסמים באתר זה.