מהו ראש השנה ומדוע תוקעים בשופר?

בלי זיקוקים ובלי ספירה לאחור: השנה החדשה היהודית נפתחת בקול קרן איל בבית הכנסת, בתפוחים טבולים בדבש על השולחן ובתפילה החוזרת ונשנית: "כתבנו בספר החיים". מה חוגגים בראש השנה, מדוע תוקעים בשופר, ומה בין שני הימים שפותחים את השנה? המאמר הזה עונה מתוך התורה, המשנה, התלמוד, הרמב"ם והשולחן ערוך. הוא מבחין בין ההלכה לבין המנהגים והקריאות הרוחניות, ובסוף מצרף את כל אלה להקשר ההיסטורי.

1. השם, התאריך וארבעת "ראשי השנים"

המשנה פותחת את מסכת ראש השנה במניין: "ארבעה ראשי שנים הם" (משנה ראש השנה א, א). א' בניסן הוא ראש השנה למלכים ולרגלים; א' באלול, למעשר בהמה (לפי הדעה הרווחת); ט"ו בשבט, לאילן (לפי בית הלל); וא' בתשרי, למניין השנים, לשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות. ולכן מא' בתשרי מחליפים את מספר השנה.

התורה, מצדה, מתארת את החג כחל ב"חודש השביעי" הנספר מניסן, חודש יציאת מצרים: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא־קֹדֶשׁ" (ויקרא כג, כד). גם בארץ ישראל נמשך החג יומיים. המשנה מספרת שבעבר קיבלו עדות על חידוש הלבנה במשך כל יום ל' באלול; החג עלול היה אפוא להתחיל יום קודם או יום אחר כך (משנה ראש השנה ד, ד), ונהגו לקדש את שני הימים, ובגמרא הם נחשבים מקרה מיוחד (תלמוד בבלי, ביצה ד ע"ב).

2. מה אומרת התורה: "יום תרועה"

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא־קֹדֶשׁ׃

(ויקרא כג, כד)

פסוק שני מדייק: "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם׃" (במדבר כט, א). הכתוב אינו אומר מדוע תוקעים, ואינו אומר מה מציינים. ה"תרועה" היא צליל מקוטע, והכתוב אינו מפרט שמדובר בשופר: התורה שבעל פה מסיקה זאת מן היובל, שבו התורה מצווה במפורש "והעברת שופר" (ויקרא כה, ט). הרמב"ם מציג את הלימוד הזה כמסורת שנתקבלה (הלכות שופר א, א): תרועת ראש השנה נעשית בשופר, כתרועת היובל.

ספר תהלים מאיר את היום: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ׃" (תהלים פא, ד). התלמוד (ראש השנה ח ע"א) לומד מכאן שהפסוק מכוון לראש השנה, החג היחיד שחל כשהלבנה עוד מכוסה. מקור אחר קובע את הגוון הרגשי של היום: בא' בחודש השביעי עזרא קורא בתורה לפני העם הבוכה, ונחמיה אומר לו: "אל תעצבו":

לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי־קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל־תֵּעָצֵבוּ

(נחמיה ח, י)

ראש השנה אינו אפוא יום אבל, אלא יום חגיגי ושמח כאחד (נחמיה ח, ב-י). במקרא מופיע הצירוף "ראש השנה" פעם אחת בלבד, במובן אחר: "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ" (יחזקאל מ, א) מציין תאריך ולא חג. המשנה היא שעשתה ממנו את שם החג.

3. יום הדין

כבשים, אחת אחת

המשנה אומרת זאת בלי עיקוף: "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון" (משנה ראש השנה א, ב). התלמוד מציע שלושה הסברים לביטוי: עדר צאן שמעבירים אחת אחת, עוברי דרך במעלה הר צר כל כך שהולכים בו בטור, או חיילי צבא הנסקרים (ראש השנה יח ע"א). בשלוש התמונות כל אחד נבחן לגופו.

שלושה ספרים

שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין — נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין — נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים — תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים

(ראש השנה טז ע"ב)

מכאן חשיבותם של עשרת הימים שבין שני החגים: הבינוני נדון לפי מעשיו. התלמוד מוסיף ש"אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה" (ראש השנה טז ע"ב), ושיש ארבע דרכים לקרוע את גזר הדין:

ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, אלו הן: צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה.

(ראש השנה טז ע"ב)

הרמב"ם עושה מכך לימוד לחיים: "צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה… עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות" (הלכות תשובה ג, ד). ועוד אמר חכם: "כל המעביר על מדותיו — מעבירין לו על כל פשעיו" (ראש השנה יז ע"א). אין זה בית דין קודר: התפילה פונה אל "אבינו מלכנו" (תענית כה ע"ב, ראו להלן), וסעודת החג מעידה על כך.

4. מדוע א' בתשרי: יום הולדת האדם

התלמוד מביא מחלוקת: האם נברא העולם בתשרי או בניסן? רבי אליעזר משיב תשרי: "בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות… בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה" (ראש השנה י ע"ב – יא ע"א). המנהג הליטורגי הולך אחר רבי אליעזר. המדרש מדייק שהבריאה החלה בכ"ה באלול, ולכן היום השישי, שבו נוצר האדם, חל בא' בתשרי (ויקרא רבה כט, א). ראש השנה הוא אפוא פחות יום הולדת היקום ויותר יום הולדת האדם, אחריותו וחטאו הראשון. בתפילת מוסף אומרים: "היום הרת עולם".

5. השופר

לשמוע, לא לתקוע

מצוות התורה היא לשמוע את השופר:

מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה

(רמב"ם, הלכות שופר א, א)

גם נוסח הברכה הוא "לשמוע קול שופר" (שולחן ערוך, אורח חיים תקפה, ב). תוקעים בעמידה, והרמ"א מביא את המנהג לתקוע מן הבימה, במקום שקוראים בו בתורה (אורח חיים תקפה, א).

קרן איל, כפופה

המשנה פוסלת קרן פרה: "כל השופרות כשרין חוץ משל פרה, מפני שהוא קרן" (משנה ראש השנה ג, ב). ההלכה מעדיפה את השופר של האיל, הכפוף (שולחן ערוך, אורח חיים תקפו, א). דברי רבי לוי מנמקים זאת:

אמר רבי לוי: מצוה של ראש השנה ושל יום הכפורים בכפופין, ושל כל השנה בפשוטין.

(ראש השנה כו ע"ב)

הגמרא מפיקה מכך לקח: בראש השנה, ככל שמתכופפים יותר בתפילה, כן יותר טוב (שם). המשנה מספרת שבמקדש היו תוקעים בשופר ישר של יעל, שפיו מצופה זהב, בין שתי חצוצרות (משנה ראש השנה ג, ג).

האיל של יצחק

מדוע איל? דרשה של רבי אבהו קושרת אותו לסיפור אברהם, שהקריב תחת בנו איל שנאחז בסבך (בראשית כב, יג): וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה־אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו.

אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני.

(ראש השנה טז ע"א)

תקיעה, שברים, תרועה

המשנה קובעת את הסדר: "שלש של שלש שלש" (משנה ראש השנה ד, ט): התקיעה, צליל ארוך; התרועה, שורת צלילים קצרים; ותקיעה אחרונה. אבל התורה אינה אומרת איך נשמעת ה"תרועה": יללה ארוכה או אנחות קצרות? כדי לצאת מן הספק תיקן רבי אבהו בקיסריה לתקוע את שני הקולות ואת צירופם:

אתקין רבי אבהו בקסרי: תקיעה, שלשה שברים, תרועה, תקיעה.

(ראש השנה לד ע"א)

לכן תוקעים כיום את שלוש הסדרות: תקיעה־שברים־תרועה־תקיעה, תקיעה־שברים־תקיעה ותקיעה־תרועה־תקיעה (שולחן ערוך, אורח חיים תקצ, א; תקצ, ג). נוהגים לתקוע תחילה בתפילת שחרית, לפני מוסף ("תקיעות דמיושב"), ואחר כך בחזרת העמידה של מוסף, בעמידה. מדוע פעמיים? התלמוד משיב: "כדי לערבב השטן": התקיעה הכפולה מראה את אהבת ישראל למצווה ומבלבלת את המקטרג (ראש השנה טז ע"ב).

אין תוקעים בשבת

בימי המקדש תקעו אפילו בשבת. אחרי החורבן קבע רבן יוחנן בן זכאי שיתקעו "בכל מקום שיש בו בית דין" (משנה ראש השנה ד, א). אך היום אין תוקעים בשבת. רבא נותן את הסיבה: מן התורה היה אפשר לתקוע, אך חכמים חששו, מאחר שכולם חייבים ומעטים הבקיאים, שמא יטול מישהו את השופר בידו וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים (ראש השנה כט ע"ב).

"עורו ישנים!"

הרמב"ם, אחרי שהזכיר שהתקיעה גזרת התורה, מוסיף:

אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם.

(רמב"ם, הלכות תשובה ג, ד)

הקריאה המוסרית הזאת אינה הופכת את השופר ל"סמלי" בלבד: המצווה היא לשמוע אותו, גם בלי לחשוב. אבל הרמב"ם מציע אותה כדי שהקול ידבר אל השומע. רב סעדיה גאון, לפי האבודרהם (המאה ה־14), מנה עשר סיבות: להמליך את ה', לקרוא לתשובה, לזכור את סיני, דברי הנביאים, חורבן המקדש, עקדת יצחק, ענווה, יום הדין, קיבוץ גלויות, ביאת המשיח.

6. התפילה, הקריאות והפיוטים

שלוש הברכות של מוסף

התלמוד שם בפי הבורא את טעמן של שלוש הברכות המרכזיות של מוסף: מלכויות, זכרונות ושופרות:

ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות — כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות — כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה — בשופר.

(ראש השנה טז ע"א)

המשנה מתארת את המבנה: שלוש ברכות מרכזיות, ואחריהן תוקעים (משנה ראש השנה ד, ה), וכל אחת מהן בת עשרה פסוקים לפחות (משנה ראש השנה ד, ו; ראש השנה לב ע"א). אחרי כל תקיעה מביא הרמ"א את המנהג לומר "היום הרת עולם" (אורח חיים תקצב, א). אחרי התפילה הוא מזכיר גם מקומות שבהם תוקעים עוד שלושים קולות (אורח חיים תקצו, א).

אבינו מלכנו, ונתנה תוקף

ירד רבי עקיבא לפני התיבה ואמר: "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה. אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו", וירדו גשמים.

(תענית כה ע"ב)

רשימת הבקשות הזאת, שהעשירו אותה הדורות, נאמרת בעשרת ימי תשובה (רמ"א על אורח חיים תרב, א). הפיוט (שיר הקודש) "ונתנה תוקף קדושת היום" מספר, במסורת האשכנזית, על מות רבי אמנון ממגנצא; אך האגדה הזאת מוטלת בספק היסטורי: קטעי הגניזה הקהירית מראים שהנוסח קדום בהרבה. חוקרים מיחסים אותו לארץ ישראל הביזנטית, אולי לפייטן ינאי (המאה ה־6), אך הייחוס שנוי במחלוקת.

הקריאות

ביום הראשון קוראים את לידת יצחק (בראשית כא) ואת הפטרת חנה (שמואל א א-ב); בשני את העקדה (בראשית כב), עם הפטרת "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיהו לא) (תלמוד בבלי, מגילה לא ע"א). התלמוד מתאר בנושא הזה תמונה עתידית שבה אברהם, ואחריו יעקב, מניחים לבני ישראל להימחק, ויצחק מגן עליהם:

אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך?!

(שבת פט ע"ב)

7. הסעודה והמנהגים

הסימנים

התלמוד נותן מקור לסעודת החג:

אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי.

(כריתות ו ע"א)

השולחן ערוך מביא את המנהג: על כל מאכל אומרים "יהי רצון", ובכל אחד מהם משחק מילים: הכרתי, "שיכרתו שונאינו"; התמרים, "שיתמו שונאינו"; הסילקא, "שיסתלקו אויבינו"; הקרא, "שיקרע גזר דיננו" (אורח חיים תקפג, א). הרמ"א מוסיף: "ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש, ואומרים: תתחדש עלינו שנה מתוקה" (תקפג, א, על פי הטור והאבודרהם). אוכלים גם ראש כבש או ראש דג, "לומר נהיה לראש ולא לזנב" (דברים כח, יג), וזכר לאילו של יצחק:

אוכלים ראש כבש לומר נהיה לראש ולא לזנב

(שולחן ערוך, אורח חיים תקפג, ב)

אין זה כישוף: מנסחים משאלות ליד השולחן, עם הילדים. הרמ"א מביא גם את המנהג להימנע מאגוזים, ששווי האותיות שלהם כשווי המילה "חט", ולא לישון ביום החג (תקפג, ב). בליל השני מניחים על השולחן פרי חדש כדי לומר "שהחיינו" (אורח חיים תר, ב).

תשליך

אחר הצהריים של היום הראשון רבים הולכים אל המים כדי לומר פסוקים, ובהם: "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל־חַטֹּאותָם" (מיכה ז, יט; ראו רמ"א על אורח חיים תקפג, ב). זה מנהג ולא הלכה: הים אינו מקבל את העוונות, אך מביעים שם אמון בסליחה.

8. אשכנזים, ספרדים, חסידים: מנהגים שונים

• הסליחות: הספרדים אומרים אותן מא' באלול (שולחן ערוך, אורח חיים תקפא, א), והאשכנזים מיום ראשון שלפני ראש השנה, או מיום ראשון של השבוע הקודם אם החג חל ביום שני או שלישי (רמ"א, שם). הרב בניזרי קושר את ארבעת הימים האלה לבדיקת הקרבן, שבדקו ארבעה ימים לפני הקרבתו (אלול: תפקידו של האדם).
• התקיעות במוסף: השולחן ערוך מתאר שלוש סדרות לכל ברכה; הרמ"א מציין שיש הנוהגים לתקוע סדרה אחת בלבד לכל ברכה, מנהג "מדינות אלו" (אורח חיים תקצב, א).
• הסימנים: הספרדים נוטים לומר את מכלול ה"יהי רצון" על כל מאכל; האשכנזים מתמקדים לרוב בתפוח ובדבש.
• החסידים: חסידי ברסלב מתכנסים מאז 1811 באומן שבאוקראינה, שם נטמן רבי נחמן, לראש השנה: ה"קיבוץ" של ראש השנה, המכנס עשרות אלפי עולי רגל.

9. קריאות רוחניות: מוסר, קבלה, חסידות

ההלכה אומרת מה יש לעשות: לשמוע שופר, להתפלל, לאכול. הקריאות הרוחניות אומרות מה זה יכול לעורר. הן אינן הלכה. מלבד הרמב"ם ("עורו ישנים!") והסיבות המיוחסות לרב סעדיה, יש קריאה בהשראת המסורת המיסטית הרואה בשופר את הנשימה הראשונה, לפני הדיבור: זו הקריאה שהרב בניזרי מפתח (ראו להלן). איננו מציגים כאן את הקריאות הקבליות והחסידיות המפורטות, הדורשות רב: עדיף ללמוד אותן על פי הטקסט מאשר לסכם אותן. העובדה החסידית הבולטת ביותר היא התכנסות חסידי ברסלב באומן (ראו לעיל).

10. היסטוריה וארכאולוגיה

החג מתואר בספר נחמיה (נחמיה ח), בערך במאה ה־5 לפני הספירה, כיום של קריאה פומבית בתורה ושל שמחה. המקורות התלמודיים מראים את השינוי: מקידוש החודש בעדים בירושלים ועד ללוח המחושב, המשאיר את היום השני כמנהג שנשמר (ביצה ד ע"ב). אחרי שנת 70 לספירה מעביר רבן יוחנן בן זכאי ליבנה את זכות השופר (משנה ראש השנה ד, א). הארכאולוגיה גילתה בירושלים אבן מן המאה ה־1 לספירה ועליה הכתובת "לבית התקיעה", שנחשפה ב־1968 בידי בנימין מזר למרגלות החומה הדרומית של הר הבית: היא סימנה את המקום שבו כוהנים תקעו בחצוצרה כדי לבשר את כניסת השבת, כפי שמתאר יוספוס פלביוס (מלחמת היהודים ד, ט, יב). זו הוכחה לאותות הקול של המקדש, לא לשופר של ראש השנה עצמו.

תפיסות שגויות על ראש השנה

"זהו חג בריאת העולם." חצי נכון: א' בתשרי הוא, לפי רבי אליעזר, היום השישי לבריאה, יום האדם (ויקרא רבה כט, א; ראש השנה י ע"ב – יא ע"א). המסורת אינה אחידה: רבי יהושע סובר שהעולם נברא בניסן (ראש השנה י ע"ב – יא ע"א).

"תוקעים בשופר כדי להפחיד." השופר מעורר, אבל התורה רואה בו "זכרון" ושמחה, לא איום (ויקרא כג, כד; תהלים פט, טז). הרמב"ם מדבר על התעוררות ולא על אימה (הלכות תשובה ג, ד).

"הכול נקבע ביום עצמו." לא: שלושה ספרים נפתחים, והרוב, הבינוניים, נשארים תלויים עד יום כיפור (ראש השנה טז ע"ב).

"כל קרן מתאימה." לא: קרן פרה נפסלת, ומעדיפים את קרן האיל, הכפופה (משנה ראש השנה ג, ב; שולחן ערוך, אורח חיים תקפו, א).

"התשליך הוא טקס חובה." זה מנהג, שהרמ"א מביא (אורח חיים תקפג, ב).

שאלות נפוצות על ראש השנה

מדוע ראש השנה נמשך יומיים, אפילו בארץ ישראל?

המשנה מסבירה שבעבר בית הדין קיבל עדים על חידוש הלבנה עד ערב ל' באלול; לא תמיד ידעו אפוא באיזה יום מתחיל החג. נשארו שני הימים, והגמרא מתייחסת אליהם כאל מקרה מיוחד (משנה ראש השנה ד, ד; ביצה ד ע"ב).

מה פירוש "שנה טובה"?

זו ברכה לשנה טובה. הברכה המסורתית בליל הראשון היא "לשנה טובה תכתב ותחתם", המהדהדת את ספרי ראש השנה (ראש השנה טז ע"ב).

מה עושים אם ראש השנה חל בשבת?

אין תוקעים בשופר, בגזירת חכמים (ראש השנה כט ע"ב); שומעים אותו למחרת. בשנת 5788 ראש השנה מתחיל ביום שישי, 1 באוקטובר 2027, בערב, והשופר יישמע ביום ראשון, 3 באוקטובר.

האם צריך לדעת לתקוע בעצמנו?

לא: המצווה היא לשמוע (רמב"ם, הלכות שופר א, א). כל אחד חייב לשמוע; מי שאינו יכול להגיע לבית הכנסת יכול לשאול רב כיצד לנהוג.

מדוע טובלים תפוח בדבש?

זה מנהג שמביא הרמ"א (אורח חיים תקפג, א): מבקשים בו שנה מתוקה.

מה פירוש "ראש הדג"?

זה המאכל ה"ראש" בסעודה, כדי להיות "לראש ולא לזנב" (דברים כח, יג); מנהג ראש הכבש מופיע בשולחן ערוך (אורח חיים תקפג, ב).

להרחבה

• ראש השנה: משמעותה של השנה החדשה היהודית
• ראש השנה: משמעות השופר והדין
• אלול וזעקת השופר, שיעור לראש השנה
• יום כיפור: מהי משמעותו של יום הכיפורים?
• חודש אלול: זמן של התבוננות פנימית
• מילון המילים העבריות ביהדות
• הלוח העברי: חודשים, שנים וחגים
• מהו פסח וכיצד מתנהל ליל הסדר?
• מהו חג סוכות? הסוכה, הלולב והאתרוג
• מהי תשובה, החרטה והשיבה ביהדות?

מקורות והפניות (14)

• בראשית כב, יג; כא, א
• ויקרא כג, כד; כה, ט
• במדבר כט, א
• דברים כח, יג
• יחזקאל מ, א; מיכה ז, יט; נחמיה ח, ב-י; תהלים פא, ד; פט, טז
• משנה ראש השנה א, א-ב; ג, ב-ג; ד, א; ד, ד-ו; ד, ט
• תלמוד בבלי, ראש השנה ח ע"א; י ע"ב – יא ע"א; טז ע"א-ע"ב; יז ע"א; יח ע"א; כו ע"ב; כט ע"ב; לב ע"א; לד ע"א
• תלמוד בבלי, תענית כה ע"ב; שבת פט ע"ב; כריתות ו ע"א; מגילה לא ע"א; ביצה ד ע"ב
• ויקרא רבה כט, א
• רמב"ם, משנה תורה, הלכות שופר א, א; הלכות תשובה ג, ד
• שולחן ערוך, אורח חיים תקפא, א; תקפג, א-ב; תקפה, א-ב; תקפו, א; תקצ, א; תקצ, ג; תקצב, א; תקצו, א; תר, ב; תרב, א
• ספר אבודרהם, על עשר הסיבות לשופר של רב סעדיה גאון
• כתובת "לבית התקיעה" (מוזיאון ישראל, IAA 78-1439), יוספוס פלביוס, מלחמת היהודים ד, ט, יב
• שיעורי הרב רפאל בניזרי: אלול וזעקת השופר ; כתבנו בספר החיים ; אלול: לשוב אל המקורות ; אלול: תפקידו של האדם ; אלול: הקללה היא ברכה ; וירא: ההבטחות לאברהם, חלק ב'

מאמר מאת מערכת Pensées Juives. הקטעים המיוחסים לרב רפאל בניזרי לקוחים משיעוריו המתפרסמים באתר זה.