לא פילוסופיה גרידא ולא אסופת הלכות בלבד: מחשבת ישראל היא דרך לקרוא, לשאול ולחיות מתוך התורה. מהיכן היא באה, מהם זרמיה הגדולים, אילו שאלות היא מעוררת, וכיצד ניגשים ללמוד אותה? סקירה מקיפה, השואבת משיעוריו של הרב רפאל בניזרי.
מחשבת ישראל היא העיון שמקיים העם היהודי, זה יותר משלושת אלפים שנה, מתוך התורה: על ה', על האדם, על העולם, על ההיסטוריה ועל אורח החיים. אין היא מצטמצמת לפילוסופיה במובן היווני של המילה, וגם לא להלכה לבדה (החוק היהודי המעשי). היא כוללת את התורה שבכתב ואת התורה שבעל פה, את התלמוד והמדרש, את גדולי הפרשנים, את הפילוסופים היהודים של ימי הביניים, את הקבלה, את המוסר ואת החסידות. המאפיין העקבי ביותר שלה הוא שיטה: חושבים מתוך קריאה בטקסט מקובל, מתוך שיח עם חכמי הדורות הקודמים, ומתוך מסירה של מה שהובן.
מאמר זה מציג את מקורותיה, את שאלותיה הגדולות ואת הדרך לגשת אליה. הוא נשען לכל אורכו על שיעוריו של הרב רפאל בניזרי המתפרסמים באתר זה, שכל אחד מהם הוא דוגמה למחשבת ישראל בפעולה: פסוק, מדרש, משנה, והשאלה העקרונית שהם פותחים.
הגדרה: לחשוב מתוך טקסט מקובל
בעברית מדברים על מחשבת ישראל, או על השקפה, "ראיית העולם" הנובעת מן התורה. שני המונחים אומרים אותו דבר משתי זוויות: יש כאן עיון, והעיון הזה מחייב דרך מסוימת להתבונן בחיים. מחשבת ישראל אינה שיטה סגורה שנכתבה אחת ולתמיד בידי מחבר יחיד. היא שיחה החוצה את הדורות, שבה כל דור נוטל את הטקסטים של הדור שקדם לו ומגלה בהם דבר חדש.
הרב בניזרי נותן לכך דימוי מרשים במבוא שלו לפרקי אבות. המילה תורה, הוא מסביר, קשורה לשורש המרמז על הריון: על אישה מעוברת אומרים שהיא הרה. התורה היא אפוא "בהריון מתמיד": מהותה נמצאת בה כזרע, שעליו להתפתח ולהוליד פנים נוספים. היא קפואה רק בעיני מי שמבקש לעצור אותה בקריאתו שלו.
זה מה שמבדיל את מחשבת ישראל מפילוסופיה המתחילה מאפס. בשיעורו על שלשלת המסורה מעמיד הרב זו מול זו שתי גישות. סוקרטס אמר שהוא יודע רק שאינו יודע דבר, ובכך ניתק עצמו מן העבר; קאנט טען שאין לומדים פילוסופיה, אלא לומדים רק להתפלסף. פרקי אבות אומרים את ההפך: יש לנו מסורת, יש לנו אבות, יש לנו יסודות, ואיננו יכולים לנתק את ידיעתנו מן ההתגלות עצמה. בלי נקודת ייחוס מוחלטת, מעיר הרב, כל אחד היה נשאר כלוא בסובייקטיביות של מחשבתו שלו.
אבל לקבל אין פירושו לחזור על הדברים. באותו שיעור מציין הרב שהמשנה הראשונה במסכת אבות אינה אומרת שמשה קיבל תורה "מה'", אלא "מסיני". אדם מקבל רק את מה שהוא מסוגל לקבל: סיני הוא מקום המפגש בין האלוקי לאנושי. והפסוק במשלי "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (משלי א, ח) נקרא כך: מוסר האב הוא התורה שניתנה מפי הגבורה; תורת האם היא כנסת ישראל, שיש לה חלק משלה בגילוי. כך, מסכם הרב, תורתו של כל אחד נעשית תורתו שלו.
מקורותיה של מחשבת ישראל
כדי להבין את מחשבת ישראל יש להכיר את מקורותיה. הם יוצרים מבנה של רבדים, שבו כל רובד מפרש את זה שקדם לו מבלי להחליף אותו לעולם.
התורה שבכתב
הבסיס לכול הוא התורה שבכתב (תושב"כ): חמשת חומשי תורה — בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. סביבם כולל המקרא העברי את הנביאים ואת הכתובים, ובהם תהלים, משלי, איוב, קהלת ושיר השירים. הכלל כולו נקרא תנ"ך, על שם ראשי התיבות של שלושת חלקיו.
בכל שבוע נקרא בבית הכנסת קטע מן התורה, הפרשה; בתוך שנה מסיימים את חמשת החומשים. לכן פרשת השבוע נשארת שער הכניסה הטבעי ביותר למחשבת ישראל: מוצאים בה, לפי סדר הכתובים, את כל השאלות הגדולות.
התורה שבעל פה: משנה ותלמוד
המסורת היהודית מלמדת שהתורה שבכתב ניתנה יחד עם תורה שבעל פה (תושבע"פ) המבארת אותה: בלעדיה, מצוות רבות היו בלתי מובנות. המשנה הראשונה בפרקי אבות (א, א) משרטטת את שלשלת היוחסין שלה: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה."
המסורת שבעל פה הועלתה על הכתב בשלבים, כאשר הרדיפות איימו על המשך מסירתה. בסביבות שנת 200 לספירה עורך רבי יהודה הנשיא את המשנה, הערוכה בשישה סדרים: זרעים (החקלאות והברכות), מועד (השבת והמועדים), נשים (הנישואין והמשפחה), נזיקין (המשפט האזרחי והפלילי), קדשים (המקדש והקורבנות) וטהרות (הטהרה). דיוני הדורות הבאים על המשנה הם הגמרא; המשנה והגמרא יחד מרכיבות את התלמוד, בשתי מהדורותיו: הירושלמי והבבלי, הנלמד יותר.
במבוא לפרקי אבות מדגיש הרב בניזרי שהתורה שבעל פה קדמה לתורה שבכתב. לאברהם, הוא מזכיר, לא הייתה תורה כתובה: הוא כבר חי מתוך מה שייקרא לימים התורה שבעל פה. התורה שבכתב קפואה — עד כדי כך שמנו את אותיותיה —, ואילו התורה שבעל פה נשארת "בתנועה". בשיעורו על ל"ג בעומר ואורו של הזוהר הוא חוזר אל הסיפור הידוע במסכת מנחות (כט ע"ב): משה עולה למרום ומוצא את הקב"ה קושר כתרים לאותיות התורה. הוא לומד שעתיד לבוא אדם שידרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות: רבי עקיבא. הרב מסיק מכך את הלקח: משה נושא את התורה שבכתב, רבי עקיבא פותח את התורה שבעל פה, זו הנמדדת לפי השגתו של כל אחד.
המדרש
המדרש (מן הפועל דרש, "חקר, שאל") מכנס את פירושי חכמי התלמוד על פסוקי המקרא. מבחינים בין מדרש הלכה, המפיק את ההלכות מן הכתוב, לבין מדרש אגדה, השואב ממנו סיפורים, משלים ולקחים. הקובץ המפורסם ביותר על ספר בראשית הוא בראשית רבה, שהרב בניזרי למד בהרחבה.
המדרש הוא מעבדה של מחשבת ישראל, משום שהוא מציב זו לצד זו, בלי להכריע ביניהן, קריאות שונות מאוד של אותו פסוק. בבראשית רבה ל"ט, חלק ג' מראה הרב שלושה מדרשים על הקריאה שהופנתה אל אברם: האחד קורא אותה מזווית החכמה, השני מזווית כישלון הדיבור אל בני בבל, והשלישי מזווית של דו־שיח שבו מעז אברהם להשיג על דרכו של הקב"ה במשפט. אף אחת מן הקריאות הללו אינה מבטלת את האחרות: הן משיבות זו לזו.
גדולי הפרשנים
בימי הביניים מופיעים הפרשנים הקלסיים של המקרא והתלמוד. רש"י (רבי שלמה יצחקי, טרואה, 1040–1105) מבאר את פשוטו של מקרא, הפשט, בבהירות ההופכת אותו עד היום לפירוש הראשון שלומדים. סביבו, רבי אברהם אבן עזרא, הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) ורבים אחרים פותחים כל אחד פרספקטיבה משלו: דקדוקית, פילוסופית או מיסטית. המהדורות הנפוצות של התורה, מקראות גדולות, מסדרות את הפירושים הללו סביב הפסוק, כמו כינוס של רבנים הנושאים ונותנים על אותו עמוד.
הרב נשען עליהם לעתים קרובות. בשיעורו על שלשלת המסורה הוא מביא את קריאת הרמב"ן בפסוק "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב" (דברים ו, יח): מעבר למצוות המפורשות, התורה מותירה לאדם לגלות את מה שביכולתו להבין בעצמו. המוסר, מסכם הרב, אינו התורה: הוא "מה שמעבר" לה.
הפילוסופיה היהודית
במגע עם המחשבה היוונית, ואחר כך עם הפילוסופיה הערבית, הציגו הוגים יהודים את אמונת ישראל בלשון התבונה. רבי סעדיה גאון כותב במאה העשירית את ספר האמונות והדעות; רבנו בחיי אבן פקודה, במאה האחת־עשרה, את חובות הלבבות; רבי יהודה הלוי, במאה השתים־עשרה, את הכוזרי, דו־שיח בין מלך המבקש את האמת ובין חכם יהודי. פסגתו של זרם זה היא הרמב"ם (1138–1204), מחברם של שלושה־עשר עיקרי האמונה, שנוסחו בפירושו למשנה, ושל מורה הנבוכים. מאוחר יותר יבואו המהר"ל מפראג, במאה השש־עשרה, ובזמנים קרובים יותר הרב קוק ורבים אחרים.
באותו מבוא למסכת אבות מתעכב הרב בניזרי על יחסו של הרמב"ם לחכמות החיצוניות. בהקדמה לפירושו למסכת אבות, שמונה פרקים, כותב הרמב"ם שליקט מדברי החכמים במדרשים, אך גם מדברי הפילוסופים, אף ממסורות אחרות — מבלי לציין מאין בא כל רעיון, כדי שלא ישפטו מחשבה לפי מקורה. הרב מסיק מכך שיסודות מסוימים של חכמה מצויים בכל אדם, ושהעם היהודי, לאורך כל תולדותיו, פיתח את זרמי מחשבתו גם בזכות הארותיהם של עמים אחרים. הוא מזכיר שבאו בטענות לרבי מאיר על שהחזיק אצלו ספרי השכלה כללית, אך הדיין צריך להכיר את דעות האומות, ולו רק כדי לדעת להישמר מהן.
אולם לפתיחות זו יש גבול, שהרב משרטט בשיעור חנוכה: חינוך מחדש של הזהות היהודית. כאשר נדם קול הנבואה, ביקשה התרבות היוונית לתפוס את מקומו. הפסוק "יַפְתְּ אֱלֹקִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם" (בראשית ט, כז) מקבל את היופי היווני באוהלו של ישראל — בתנאי שאינו מתיימר לבוא במקום התורה. המחשבה היוונית, אומר הרב, הציבה גבולות למחשבה, והגבולות הללו עוצרים את זרם המסורה.
הקבלה
הקבלה (מלשון "קבלה", מסורת שהתקבלה) היא המסורת המיסטית של ישראל. ספרה המרכזי, הזוהר, מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי, תלמידו של רבי עקיבא; הוא הופץ בספרד בסוף המאה השלוש־עשרה. במאה השש־עשרה, בצפת, מעניק לו רבי יצחק לוריא, המכונה האר"י, עומק חדש. הקבלה עוסקת בשאלה כיצד האין־סוף מתייחס לעולם הסופי, במשמעות הנסתרת של האותיות ושל השמות האלוקיים, ובתפקידו של האדם בתיקון העולם.
המסורת מבחינה בארבע רמות של קריאה בתורה, המסוכמות במילה פרד"ס ("בוסתן"): פשט, המובן המילולי; רמז, הרמיזה; דרש, הפירוש הדרשני; סוד, התורה הנסתרת. בשיעורו על ל"ג בעומר מסביר הרב בניזרי שלצמצם את התורה לתבונה הטהורה בלבד הוא "עמל לשווא". הוא מוסיף קריאה מקורית במושג סוד: מן הפסוק "בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי" (בראשית מט, ו) הוא מראה שהסוד הוא גם אספה, התכנסות. מי שחותך ומפריד לימוד נותר רק עם תורתו "שלו"; תורת ה' היא זו המכנסת את כל הזרמים. לבסוף הוא מציג את הזוהר כתורה של התחדשות: ההלכה קבועה, ואילו הסוד מתחדש בכל יום, כשם שהבורא מחדש בכל יום את מעשה בראשית. המטרה, הוא אומר, היא לשלב את המחשבה השכלית ואת המחשבה הנבואית.
המוסר
המוסר ("חינוך, תוכחה") הוא הענף של מחשבת ישראל העוסק בשכלול המידות. נמנים עליו חובות הלבבות של רבנו בחיי, מסילת ישרים של הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו, המאה השמונה־עשרה), ואחר כך תנועת המוסר שייסד במאה התשע־עשרה בליטא רבי ישראל סלנטר. מסכת פרקי אבות, אסופת אמרות חכמי המשנה, היא מקורו העתיק והנלמד ביותר.
ואולם הרב בניזרי פותח את לימוד מסכת אבות בהערה מפתיעה: המילה מוסר עצמה "זרה במידת מה" לתורה, שאינה קטכיזם מטיף. באמת מוצאים אותה רק בספר דברים, צוואתו הרוחנית של משה. המוסר, הוא מסביר, נחווה באופן אישי, ולכן תהה הרמב"ם אם אפשר ללמד אותו. בשיעורו על שלשלת המסורה מביא הרב גם את אמת המידה שנותן הרמח"ל למדידת האהבה: בן הממתין שאביו יביע משאלה כדי למלא אותה, עדיין לא העניק לאהבתו את מלוא ממדיה; הבן האמיתי מקדים את אביו. זהו, מסכם הרב, הממד המוסרי. להרחבה, ראו את הסדרה המלאה על פרקי אבות.
החסידות
החסידות נולדה במאה השמונה־עשרה במזרח אירופה סביב רבי ישראל בעל שם טוב (בערך 1698–1760). היא שמה את הדגש על השמחה, על נוכחות ה' בכל דבר, על להט התפילה ועל ערכו של כל יהודי, אף הפשוט ביותר. רבותיה יצרו ספרות עצומה, ובה התניא של רבי שניאור זלמן מלאדי, המפגיש בשיח את הקבלה עם חייו הפנימיים של כל אדם.
המילה חסיד באה מן חסד. הרב בניזרי, במבוא שלו למסכת אבות, מעמיד זו מול זו שתי דמויות. הצדיק, כמו נח, "אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ": הוא מתקדם צעד אחר צעד, אינו נשאר מאחור ואינו עוקף מלפנים; זהו איש השכל. החסיד הולך לפנים: הוא עלול למעוד, אך הוא המבשר של דבר ההתגלות, וזהו אברהם, איש החסד. באותו שיעור מספר הרב שהבעל שם טוב היה מתחנן לפני הקב"ה שיושיע את עמו, ואם ימצא שאינו ראוי לכך — שיושיע את שאר האומות, כי מתוך גאולתן תבוא גם גאולת ישראל.
השאלות הגדולות של מחשבת ישראל
כל המקורות הללו סובבים סביב כמה שאלות גדולות. אף אחת מהן אינה מוכרעת אחת ולתמיד; כל דור שב ועוסק בהן.
מהי אמונה?
הראשון בשלושה־עשר העיקרים של הרמב"ם קובע את מציאותו של בורא, והפסוק הידוע "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד) קובע את אחדותו. אבל מהי, בעצם, האמונה? בשיעור לך לך: יחסו של האדם אל ה' יוצא הרב בניזרי מן הפסוק "וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (בראשית טו, ו). עד אז היה זה אברם שגילה את ה' ולימד זאת לאחרים: מדוע צריך הכתוב לומר שהאמין? והנה, מסביר הרב, אמונה הנגזרת מן האמת אינה עוד אמונה: היא מסקנה הגיונית. האמונה קשורה לתחושת הקיום עצמה. והוא הופך את הנוסחה המקובלת: האמונה היא "משכנה של האמת", שכן בלעדיה, אפילו האמת שהתגלתה לא הייתה מקוימת ברגע שהייתה סותרת את האינטרסים שלנו.
מיהו האדם?
התורה מלמדת שהאדם נברא "בְּצֶלֶם אֱלֹקִים" (בראשית א, כז). מחשבת ישראל שואלת בלי הרף מה פירוש הדבר: חירות, אחריות, יכולת ליצור. בשיעור פסח: מהיכן מתחילים את ההגדה? מסביר הרב שלהיות בצלם אלוקים פירושו לדבוק במידותיו: התורה מראה את הבורא מלביש את האדם, מבקר את אברהם החולה, קובר את משה. אין די להידמות, יש להשתתף. הוא מביא את המדרש שבו הקב"ה משליך את האמת ארצה (על פי דניאל ח, יב): אין זו השלכה, אומר הרב, אלא זריעה; הקב"ה רוצה ש"אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" (תהלים פה, יב) ושהאדם ייטול חלק בהתגלות.
בבראשית רבה ל"ט מתאר הרב גם את ארבעת שמותיו העבריים של האדם כארבעה שלבים: אנוש, האדם הקטן הצורך הכול; גבר, המתבגר הרוצה להפגין את כוחו; איש, האדם הבוגר, איש המוסר והעקרונות; ולבסוף אדם, שאין לו לשון נקבה ולא לשון רבים, והוא מציין את הממד הרוחני של ההוויה. המדרגות הללו, הוא מדגיש, אינן תלויות בגיל: אפשר להישאר אנוש גם בגיל שבעים.
מה תכליתן של המצוות?
בתורה תרי"ג מצוות. התלמוד (מכות כג ע"ב–כד ע"א) מביא את דרשתו של רבי שמלאי: שס"ה מצוות לא תעשה, כמניין ימות החמה, ורמ"ח מצוות עשה, כנגד איברי האדם. אחר כך הוא מראה כיצד העמידו אותן הנביאים על עקרונות מעטים: דוד על אחת־עשרה (תהלים טו), ישעיהו על שש (ישעיהו לג, טו), מיכה על שלוש — "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ" (מיכה ו, ח) —, ישעיהו על שתיים (ישעיהו נו, א), ועמוס על אחת בלבד: "דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ" (עמוס ה, ד). התלמוד ממשיך ומציע גם את פסוקו של חבקוק: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב, ד).
במבוא לספר משלי חוזר הרב אל המקור הזה ומסיק ממנו שהדרישה האחת הזאת מקיפה את התורה כולה. הוא מוסיף את דברי רבי אלעזר בן עזריה בפרקי אבות (פרק ג): "אִם אֵין תּוֹרָה אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ (הנהגה ישרה); אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֵין תּוֹרָה", עד "אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה". הסיום היומיומי הזה הוא למעשה הפסגה, אומר הרב: המטרה היא להעלות את החול לדרגת הקודש.
מדוע הרע והסבל?
השאלה עתיקה כמו המקרא עצמו: אברהם שואל אותה מול סדום, "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" (בראשית יח, כה), וכל ספר איוב נושא אותה. מחשבת ישראל אינה מתחמקת ממנה. בבראשית רבה ל"ט, חלק ג', מראה הרב שהמדרש מרחיק לכת עד כדי לשים בפי אברהם מחאה: אם עולם אתה מבקש, אין דין; ואם דין אתה מבקש, אין עולם. יש צורך ברחמים בתוך הדין. כשנשאל על השואה, מסרב הרב להסברים קלים: הוא רואה בה היעדר מוחלט של צדק, עולם של תוהו הנשלט בידי הפחד, ומודה שהשאלה הגדולה נותרת שאלת שתיקתו של הקב"ה. ראו גם את שיעורו תשעה באב: ספר איוב.
ישראל, האומות והאוניברסליות
מחשבת ישראל שואלת לבסוף על מקומו של העם היהודי בתוך האנושות. הרב בניזרי מדגיש פעמים רבות את הממד האוניברסלי של מחשבה זו. בשיעור לך לך: הדו־שיח של ההתגלות הוא קורא את שינוי שמו של אברם לאברהם, "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז, ה): לא ראשה של עילית סגורה בתוך עצמה, אלא אב בתוך האומות, החושב על עתידם של בניו. בשיעור נח: בעקבות מידת אלוקים הוא מעמיד את התיבה של נח, שבה מסתגרים, מול המילה של אברהם, ברית המילה, מילה שפירושה גם "דיבור": פתיחות ודו־שיח. ובמבוא שלו לפרקי אבות הוא מסכם: הוא אינו אלא מלמד את מחשבת חכמינו, והמחשבה הזאת אוניברסלית, גם אם מימושה במציאות עדיין רחוק מאיתנו.
דרך חשיבה: השאלה, המחלוקת, השלשלת
מעבר לתכניה, מחשבת ישראל ניכרת בשיטתה. שלוש תכונות מאפיינות אותה.
השאלה. בליל פסח, ההגדה נפתחת בשאלותיו של ילד. בשיעור פסח: ארבע הקושיות של "מה נשתנה" מציין הרב שהפועל שנה פירושו בעת ובעונה אחת לחזור, להשתנות וללמוד: בשיבה אל הטקסט שוב ושוב נספגים בו, ושינוי מתחולל בהכרח. הוא מזכיר גם שהיפוכו של החכם אינו הרשע, שיש לו לפחות חוש ביקורת, אלא מי שאין שום אפשרות לשיח עמו. במבוא לספר משלי הוא מוסיף שהטקסט אינו רק נקרא: הוא "קורא", פונה אלינו, מצפה לתשובה ופותח בדיון.
המחלוקת. התלמוד משמר את הדעות שנדחו לצד אלה שהתקבלו. על המחלוקות בין בית הלל לבית שמאי הוא קובע: "אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים" (עירובין יג ע"ב), אף שההלכה כבית הלל. עוד נאמר ש"שבעים פנים לתורה". הרב ממחיש זאת בדימוי: כאשר הנביא מבשר שהארץ תמלא דעה את ה' "כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו יא, ט), נדמה שרואים משטח שטוח; אבל בקרקעית הים יש גבעות והרים. יש דרגות שונות של השגת התורה, וכל אחד מקבל לפי יכולתו.
השלשלת. לבסוף, מחשבת ישראל נמסרת. חכמינו דימו את דברי החכמים לכדור העובר מיד ליד, מזכיר הרב: כדור מוסרים שלם, לא מניחים לו ליפול. הוא מביא גם את דברי רבי חנינא: "הרבה למדתי מרבותי, ומחבריי יותר מרבותי, ומתלמידיי יותר מכולן" (תענית ז ע"א). ומסקנתו: אל תשמרו את מחשבתכם כרכוש פרטי; רק בהתחככות עם מוחות אחרים מתעצב האדם עצמו.
מה מלמד הרב רפאל בניזרי: מחשבת ישראל בפעולה
שיעוריו של הרב בניזרי מראים באופן מוחשי כיצד פועלת מחשבה זו: יוצאים מפרט בטקסט, מתייחסים אליו ברצינות, והוא פותח שאלה עקרונית. כמה דוגמאות, מתוך עשרות.
עבודה זרה כמחשבה שנעצרה. נוטים לדמיין עבודה זרה כפולחן גס. בבראשית רבה ל"ט, חלק א' מגדיר אותה הרב דווקא כסטריאוטיפ מחשבתי שהניחו לו להזדקן: תרח, אביו של אברם, מוכר הצלמים, הופך לסוחר של זרמי מחשבה. בחלק ג' הוא מפרט: הצלמים הם "מחשבות שנעצרו", הבנויות כך שלא יזוזו עוד. אברם העברי, "האיש מעבר הנהר", הוא מי שמחשבתו יוצאת לדרך. זהו מפתח לכל מחשבת ישראל: היא חיה רק כשהיא מתקדמת.
היראה קודמת לאהבה. מדוע אומר הפסוק "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'" (תהלים קיא, י) ולא אהבה? משום שהיראה בולמת, מסביר הרב בבראשית רבה ל"ט, חלק ג': היא מאפשרת להתקדם צעד אחר צעד מבלי לרמוס דבר, ואילו האהבה דוחפת קדימה. במבוא לספר משלי הוא מבהיר שיראה זו אינה פחד: היא צמא לדעת המלווה בכבוד, הרצון לחוש את קרבת ה' "בלי להיכוות".
שלושה אנשים, שלושה שלבים. בשיעורו על פרשת נח מתאר הרב שלוש דרכים לעמוד לפני ה': אדם, הנשען על ה' משום שהעולם מפחיד אותו; נח, השומר את ערכיו לעצמו ולבסוף מסתגר בתיבה; אברהם, הרוצה לשתף את כל דורו בחוויה שלו. אין אלה שלוש דרכים מנוגדות, הוא מדגיש, אלא שלוש מדרגות של אותה הבשלה רוחנית. ומה שמודד רוחניות, הוא מוסיף, הן המידות, תכונות האופי, יותר מן האדיקות או מן הידיעה.
שלושה ספרים, שלושה גילים. במבוא לספר משלי ממקם הרב את שלושת ספריו של שלמה המלך: שיר השירים, הנקרא בפסח, הוא אהבת הנעורים; משלי, שהוא קושר לשבועות, הוא שיאה של הבגרות; קהלת, הנקרא בסוכות, מעמת את הבגרות הזאת עם תרבויות אחרות. הוא מפיק מכך לקח על הלימוד עצמו: הבגרות אינה מצב שהושג. מי שנשאר במה שהבין בגיל עשרים, ישמור בגיל שמונים על נתוני גיל העשרים שלו.
לשוב אל המקורות. בשיעור אלול: לשוב אל המקורות מזכיר הרב ששום דבר אינו אחיד: כשם שיש מגוון של צמחים ושל מינרלים, כך יש מגוון של טעמים בהשגת הערכים הרוחניים. התורה היא המינימום הנדרש; מעבר לה, כל פירוש מגלה מהויות נוספות. לעלות במעלה השלשלת, מאב לאב עד אברהם, פירושו לשוב אל המקורות.
מחשבתו של הרב עצמו מוצגת בהרחבה בעמוד פילוסופיה יהודית ובספרי הרב.
כיצד ללמוד מחשבת ישראל
מחשבת ישראל אינה נלמדת כמו מקצוע בבית הספר. חכמינו אמרו "תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה" (קידושין מ ע"ב). הנה כמה ציוני דרך להתחלה.
- להתחיל מן הטקסט של השבוע. לקרוא בכל שבוע את הפרשה עם פירוש רש"י, ואחר כך לשמוע שיעור על אותה פרשה. פרשת השבוע מרכזת את שיעורי הרב, פרשה אחר פרשה.
- ללמוד בזוגות. "עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר", אומרים פרקי אבות (א, ו). הלימוד בזוג, החברותא, מחייב לנסח, להקשות ולהגן על קריאה.
- לקרוא את פרקי אבות. קצרה ונגישה, זוהי המסכת הנקראת ביותר במשנה, ושער טבעי אל מחשבת החכמים. ראו את סדרת השיעורים של הרב על פרקי אבות.
- לעקוב אחר לוח השנה. כל חג נושא רעיון: החירות בפסח, מתן תורה בשבועות, התשובה בראש השנה וביום הכיפורים. השיעורים על חגי ישראל מתנהלים לפי קצב זה.
- לשאול שאלות. החוברות להורדה מציעות, לכל פרשה ולכל חג, שאלות לדיון במשפחה, עם תשובת הרב ומקורה.
- להתרגל לאוצר המילים. מילון המונחים מבאר את המילים העבריות החוזרות בשיעורים.
- לחזור ולהעמיק. בן בג בג מלמד בסוף פרק ה' של אבות: "הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ." טקסט שנקרא שוב לעולם אינו אותו טקסט.
כדי לדעת באילו שיעורים להתחיל לפי הרמה שלכם, העמוד מאיפה להתחיל? מציע מסלול מודרך. בשאלות מעשיות יש לפנות תמיד לרב מוסמך.
שאלות נפוצות
האם מחשבת ישראל ופילוסופיה יהודית הן היינו הך?
לא בדיוק. הפילוסופיה היהודית, במובן המצומצם, מציינת את החיבורים המציגים את אמונת ישראל בכלי התבונה הפילוסופית: רס"ג, רבי יהודה הלוי, הרמב"ם ואחרים. מחשבת ישראל רחבה יותר: היא כוללת גם את המדרש, הקבלה, המוסר והחסידות, כלומר כל עיון הנעשה מתוך התורה. הרב בניזרי אף מזכיר, במבוא לספר משלי, שהצטמצמות לידיעה שכלית גרידא "אין לה מקום ביהדות": המחשבה צריכה להתגלם בדרך של הוויה.
האם צריך לדעת עברית כדי ללמוד מחשבת ישראל?
לא בהתחלה: טקסטים ושיעורים רבים קיימים בצרפתית, וכל שיעורי הרב בניזרי נמסרים בצרפתית. אבל העברית פותחת מעמקים שאף תרגום אינו מעביר. הרב מראה זאת שוב ושוב, למשל כשהוא קושר בין מילה, ברית המילה, לבין מילה, הדיבור. בשיעורו על הדו־שיח של ההתגלות הוא מעיר שבעבור מי שמבין את המקור, התרגום מצמצם את מרחב הפרשנות. ללמוד בהדרגה כמה מילות מפתח, בעזרת מילון המונחים, זוהי התחלה טובה.
מה מקומה של הקבלה?
הקבלה היא הממד הפנימי של התורה, הסוד, הרמה הרביעית של הקריאה. היא הטביעה חותם עמוק על התפילה, על המנהגים ועל החסידות. על פי המסורת, ניגשים אליה לאחר שרוכשים בסיס איתן בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. הרב בניזרי מציג אותה כהשלמה לתבונה, לא כהיפוכה: המטרה היא לשלב את המחשבה השכלית ואת המחשבה הנבואית.
האם מחשבת ישראל פונה גם אל מי שאינם יהודים?
יש בה ממד אוניברסלי: שבע מצוות בני נח נוגעות לאנושות כולה, ואברהם נקרא "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם". הרב בניזרי מדגיש שהרמב"ם רצה שפרקי אבות לא יהיו "קניין של העם היהודי בלבד", משום שכל אדם יכול לשאת בתוכו את עקרון המוסר. קוראים רבים שאינם יהודים לומדים מחשבת ישראל ומפיקים ממנה תועלת.
האם אפשר ללמוד מחשבת ישראל בלי לקיים מצוות?
אפשר להתחיל בלימוד, ורבים עשו כך. אבל מחשבת ישראל עצמה קושרת בין הלימוד למעשה: קיום ההלכות הוא "אמנות של הוויה", אומר הרב, יותר משהוא ידיעה. הלל סיכם את התורה לגוי שביקש ללמוד אותה "על רגל אחת": "דַּעֲלָךְ סְנֵי לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵיד, זוֹ הִיא כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְאִידָךְ פֵּירוּשָׁהּ הוּא, זִיל גְּמוֹר" (שבת לא ע"א). הלימוד מוביל באופן טבעי אל המעשה, כל אחד בקצב שלו; בשאלות מעשיות יש לפנות לרב.
באיזה טקסט להתחיל?
שלושה שערים נגישים במיוחד: פרשת השבוע, פרקי אבות וחגי לוח השנה. למסלול מותאם, ראו את העמוד מאיפה להתחיל? ואת ההקדמה לשיעורי הרב.
סיכום: שלשלת שכל אחד מאיתנו הוא חוליה בה
מחשבת ישראל היא בעת ובעונה אחת ירושה ומשימה. ירושה, משום שהיא באה מסיני, דרך משה, הנביאים, חכמי התלמוד ורבותיהם של כל הדורות. משימה, משום שכל אחד חייב, כלשונו של הרב, לגלות את חלקו שלו במורשת הזאת. התנאים, חכמי המשנה, אינם אלא חוליה בשלשלת, הוא אומר: אנחנו ממשיכים אותה, והיא עוד לא נגמרה.
שיעוריו של הרב רפאל בניזרי, על הפרשה, על המדרש, על פרקי אבות, על משלי ועל המועדים, הם הזמנה להיכנס אל השיחה הזאת. הדרך הפשוטה ביותר היא לבחור טקסט, לשמוע שיעור, ולשאול את השאלה הראשונה.
להמשך הלימוד
- פילוסופיה יהודית: מחשבתו של הרב בניזרי
- מאיפה להתחיל?
- פרקי אבות, חלק שלישי — שלשלת המסורה
- פרקי אבות, חלק ראשון: מבוא למסכת
- משלי: מבוא לספר
- בראשית רבה ל"ט, חלק ג': החכמה
- לך לך: יחסו של האדם אל ה'
- ל"ג בעומר: המדורות ואורו של הזוהר
- פרשת השבוע
- מילון המונחים העבריים
- כל החוברות להורדה
מאמר מאת מערכת Pensées Juives. הקטעים המיוחסים לרב רפאל בניזרי לקוחים משיעוריו המתפרסמים באתר זה.