מהו בראשית רבה? המדרש הגדול על ספר בראשית

מדוע יוצא אברם לדרך בלי לדעת לאן הוא הולך? מדוע נסגרת שרה בתיבה בגבול מצרים? בראשית רבה, המדרש הגדול על ספר בראשית, שואל את השאלות האלה פסוק אחר פסוק זה חמש עשרה מאות שנה. הנה מהו הספר הזה, מאין בא, כיצד הוא פועל וכיצד הרב רפאל בניזרי משמיע את קולו היום.

בראשית רבה הוא הקובץ הגדול של מדרשים, כלומר של דרשות חז"ל, על ספר בראשית. הוא נתחבר בארץ ישראל בתקופת האמוראים, חכמי התלמוד. המסורת קושרת אותו בשמו של רבי הושעיה, חכם מן המאה השלישית. הוא הולך בעקבות הכתוב צעד אחר צעד, מ"בראשית" ועד ברכת יעקב לבניו, ומחלק אותו לכמאה פרקים הנקראים פרשיות. זהו הראשון בעשרת ספרי מדרש רבה, ולדעת החוקרים גם הקדום שבהם. יש בו משלים, דרשות על אותיות, מחלוקות בין חכמים וסיפורים שנעשו מפורסמים, כמו סיפורו של אברם המשבר את פסילי אביו.

באתר penseesjuives.com מקדיש הרב רפאל בניזרי סדרה שלמה לטקסט הזה: שנים עשר שיעורים על פרקים ל"ט עד מ"א, העוסקים ביציאתו של אברם, בירידה למצרים ובפרידה מלוט. כולם מרוכזים בעמוד בראשית רבה. מאמר זה מציג את הספר, ואחר כך מראה כיצד הרב קורא בו.

מה פירוש השם "בראשית רבה"?

בראשית היא המילה הראשונה בתורה. זה גם שמו העברי של הספר הראשון בתורה, שכן כל ספר נקרא על שם אחת ממילותיו הראשונות. רבה פירושה "גדולה" בארמית. את השם אפשר אפוא להבין כ"[המדרש] הגדול של בראשית".

מאין בא התואר הזה? שני הסברים רווחים. לפי הראשון, הספר פותח במילים "רבי הושעיה רבה פתח…": כינויו של החכם, רבה, "הגדול", הוא שנתן את שמו לחיבור כולו. לפי השני, שבו מחזיקים רוב החוקרים, "רבה" בא פשוט להבחין בין החיבור הגדול הזה לבין קבצים קצרים יותר על ספר בראשית. אחר כך הורחב השם גם לפירושים על הספרים האחרים. דיברו על שמות רבה, על ויקרא רבה וכן הלאה.

המילה מדרש באה מן הפועל דרש, "חיפש, חקר, שאל". המדרש אינו מסתפק במה שהפסוק אומר ברובד הראשון, בפשט. הוא שואל אותו: מדוע מילה זו ולא אחרת? מדוע האות היתרה הזאת? מדוע השתיקה הזאת? בראשית רבה שייך למדרש האגדה. הוא עוסק בסיפור, ברעיונות, באמונה ובמוסר. מדרש ההלכה, לעומתו, דורש מן הפסוקים את דיני התורה: כך המכילתא, הספרא והספרי.

מדרש רבה: ספרייה של עשרה ספרים

בראשית רבה פותח מכלול שנקרא מדרש רבה. יש בו מדרש על כל אחד מחמשת חומשי התורה (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים רבה) ועל כל אחת מחמש המגילות הנקראות במהלך השנה: שיר השירים, רות, איכה, קהלת ואסתר. עשרת הספרים האלה לא נכתבו יחד. הם נתחברו בתקופות שונות מאוד, ורק בעידן הדפוס, במאה השש עשרה, קובצו תחת שם אחד.

הרב בניזרי מזכיר זאת לתלמידיו. באחד משיעוריו על פרק ל"ט הוא ממקם את הטקסטים האלה בין המאה השישית למאה השתים עשרה, אחרי התלמוד. מכאן הוא מסיק מסקנה: על אותו פסוק מוצאים בהם גישות שונות מאוד של החכמים (בראשית רבה ל"ט, חלק ג'). כשנשאל מאוחר יותר על זמנו של מדרש רבה, הוא מדבר על "פסיפס של מדרשים". לדבריו, זוהי הפרשנות הגדולה הראשונה לתורה: חלק מן הטקסטים האלה כבר היו מצויים בתלמוד, ואחר כך קובצו יחד (בראשית רבה מ', חלק ב'). טווח הזמנים הזה נכון לגבי עשרת הספרים כולם. בראשית רבה הוא הקדום שבהם: החוקרים קובעים בדרך כלל את זמן עריכתו בארץ ישראל בסביבות המאה החמישית, בערך בתקופת התלמוד הירושלמי. בכמה כתבי יד מופיעות תוספות מאוחרות יותר, בעיקר בפרקים האחרונים.

יצירה של ארץ ישראל

בראשית רבה נולד בבתי המדרש של הגליל, של טבריה, של ציפורי או של קיסריה. הדבר ניכר בכל עמוד. החכמים המובאים בו הם כמעט כולם חכמי ארץ ישראל: רבי יוחנן, ריש לקיש, רבי לוי, רבי יצחק, רבי ברכיה, רבי עזריה, רבי אחא… הלשון משלבת את לשון חכמים עם הארמית הגלילית. היא שואלת גם מילים יווניות ולטיניות, שכן היהודים האלה חיו בעולם היווני־רומי ודיברו את לשונו בחיי היום־יום.

הרב מתעכב על תופעה קרובה בשיעורו על פרק מ'. בעניין ברק ודבורה הנביאה, הוא מצביע בפסוק "אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ" (שופטים ד, ט) על מילה, אפס, שהוא מציג כמילה שמקורה יווני ושחדרה אל הטקסט העברי. לדעתו, החדירה הזאת היא אות: יש לקרוא את הסיפור ברובד שני, שלישי, רביעי. להסתפק בקריאה הראשונה של המלחמות האלה, הוא אומר, פירושו להפוך אותן לדבר ילדותי, לחוברת קומיקס (בראשית רבה מ', חלק ב').

רבי הושעיה, המחבר שהמסורת מייחסת לו את הספר

הפרק הראשון נפתח כך: "רבי הושעיה רבה פתח [את דרשתו בפסוק הזה]". רבי הושעיה, הנקרא גם רבי אושעיא, חי בארץ ישראל במאה השלישית. הוא נמנה עם הדור הראשון של האמוראים, החכמים שבאו אחרי חכמי המשנה. הוא היה נערץ כל כך עד שכינוהו רבה, "הגדול".

הרמב"ם הוא שקבע ייחוס זה. בהקדמתו למשנה תורה הוא משרטט את שלשלת התורה שבעל פה ומונה את החיבורים שנתחברו אחרי המשנה. רב חיבר את הספרא והספרי, רבי חייא את התוספתא, והוא מוסיף: "ורבי הושעיה תלמיד רבנו [הקדוש, רבי יהודה הנשיא] חיבר ביאור ספר בראשית". בעיני הרמב"ם, בראשית רבה תופס אפוא מקום בין הפירושים הגדולים שיצאו מבית מדרשה של המשנה.

החוקרים מסייגים ייחוס זה. רבים מן החכמים המובאים בספר חיו אחרי רבי הושעיה, לעתים מאה או מאתיים שנה מאוחר יותר. רבי הושעיה לא יכול היה אפוא לכתוב את החיבור כולו כפי שהוא לפנינו. מסתבר יותר שהוא הניח את גרעינו הראשון, שהעשירו אותו ממשיכיו דור אחר דור עד לעריכתו הסופית. שתי הקריאות מתיישבות זו עם זו: בראשית רבה הוא פרי של בית מדרש יותר משל אדם יחיד, ושמו של מי שפתח בו נשאר חקוק במשפט הראשון.

המבנה: כמאה פרשיות

בראשית רבה הולך אחר ספר בראשית לפי סדרו, פסוק אחר פסוק. הוא מחולק לכמאה פרקים, הפרשיות. המהדורות המודפסות הרגילות מונות מאה. בכתבי היד המספר הכולל משתנה מעט. כל פרשה מחולקת בעצמה לפסקאות קטנות ממוספרות, ומצטטים את הספר כך: "בראשית רבה ל"ט, א" פירושו פרק ל"ט, פסקה א.

החלוקה אינה שווה כלל. הפרקים הראשונים של בראשית נדרשים בהרחבה יוצאת דופן: פרשת בראשית לבדה, מן הבריאה ועד המבול, תופסת את עשרים ותשע הפרשיות הראשונות. הפירוש על נח מתחיל בפרק ל', והפירוש על לך לך בפרק ל"ט. לקראת סוף הספר הפירוש נעשה מהיר יותר, וכמה קטעים אינם נדרשים עוד פסוק אחר פסוק.

הפרקים שהרב בניזרי לומד עוסקים בתחילת פרשת לך לך:

פרק ל"ט: הקריאה "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ" (בראשית יב, א-ט), ההבטחה לגוי גדול, הברכה, "הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן", המזבחות בבית אל ובעי. הרב מקדיש לו שמונה שיעורים.
פרק מ': הרעב והירידה למצרים (בראשית יב, י-כ), דבריו של אברם לשרה בגבול, "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ". שני שיעורים.
פרק מ"א: העלייה ממצרים, ריב הרועים, הפרידה מלוט וההבטחה לזרע "כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית יג). שני שיעורים.

דרכו של המדרש: כיצד לקרוא את הספר

מי שפותח את בראשית רבה בפעם הראשונה נבוך לא פעם. הטקסט נראה כאילו הוא מתפזר לכל עבר, מביא פסוקים מתהלים כדי לבאר את בראשית, מעמיד דעות סותרות זו לצד זו בלי להכריע. ובכל זאת, דרכים אלה כפופות לכללים מדויקים.

הפתיחתא, או "הפתיחה"

רוב הפרקים נפתחים בפתיחתא, "פתיחה". החכם יוצא מפסוק רחוק, לרוב מתהלים, ממשלי, מקהלת או משיר השירים. הוא פורש אותו, ואחר כך חוזר, בדרך בלתי צפויה, אל הפסוק מבראשית שהוא מבקש לדרוש. פרק ל"ט הוא דוגמה מרשימה: כדי להקדים לפסוק "לך לך" בלבד, המדרש מביא לפחות שישה כתובים. יש ביניהם "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ" (תהלים מה, יא), "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים" (קהלת ז, יט), "רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה" (ירמיה נא, ט), "אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע" (תהלים מה, ח), "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים" (שיר השירים א, ג) ו"אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה" (שיר השירים ח, ח). כל פתיחה מאירה את הקריאה לאברם מזווית אחרת.

המשל

המדרש מרבה לבאר על ידי משל, ולעתים קרובות משל למלך. בתחילת פרק ל"ט משווה רבי יצחק את אברם לאדם שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה דולקת. הוא שואל: "תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג?" הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו: "אני הוא בעל הבירה". בהמשך (ל"ט, י) הקב"ה נמשל למלך שאבדה לו מרגלית מכתרו. הוא מעמיד את פמלייתו ומרקד את החול בכברה עד שהוא מוצא אותה.

משחק האותיות והמילים

המדרש קורא את העברית מקרוב מאוד. אות יתרה, צורה דקדוקית חריגה, שתי מילים שאותיותיהן דומות: הכול נעשה סימן. כך המילה בהבראם, "בְּהִבָּרְאָם" (בראשית ב, ד), כתובה באותן אותיות כמו באברהם. המדרש מסיק מכך שהעולם נברא בשביל אברהם, והרב חוזר על דרשה זו באחד משיעוריו. דוגמה אחרת: בפסוק "וַיֵּט אָהֳלֹה" (בראשית יב, ח), המילה "אהלה" כתובה בה"א, בסיומת נקבה. המדרש לומד מכך שאברם נטה תחילה את אוהלה של שרה, ורק אחר כך את אוהלו.

מחלוקת בלי הכרעה

בראשית רבה מביא לעתים קרובות שתיים, שלוש או ארבע דעות בלי להכריע: "רבי יהודה אומר… רבי נחמיה אומר…". אין זה היסוס. באגדה, תחום המחשבה והסיפור, אין צורך לקבוע מסקנה כמו בהלכה, הדין המעשי. כל קריאה נשארת אמת ברובד שלה. הרב מסביר זאת כך: רק ההלכה אוחזת במושכות ההתנהגות; ברובד הרעיונות, הבנת הטקסט מתפתחת עם הדורות, ובלבד שלא מתנתקים מן השורש (בראשית רבה ל"ט, חלק ה').

מעשה אבות סימן לבנים

עיקרון אחד עובר לאורך הספר כולו: מה שאירע לאבות מבשר את מה שיארע לצאצאיהם. בפרק מ' מקביל המדרש בין ירידת אברם למצרים לבין ירידת בניו. אצל אברם כמו אצל יעקב, רעב דוחף אל מצרים. פרעה מאיים על שרה כפי שיאיים לימים על בני ישראל. אברם עולה טעון כסף וזהב, והעם ייצא ממצרים עם הכסף והזהב שייתנו לו המצרים. הרב מסכם את המדרש הזה בציווי המופנה אל אברם: לך, כבוש את הדרך לבניך (בראשית רבה מ', חלק ב').

כמה טקסטים מפורסמים מבראשית רבה

כדי לטעום את טעמו של הספר, הנה ארבעה מן הקטעים הידועים ביותר.

התורה, תוכניתו של העולם (א, א). רבי הושעיה פותח את הספר בפסוק ממשלי שבו התורה אומרת: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן" (משלי ח, ל). הוא קורא את המילה אמון כאומן, בעל המלאכה או האדריכל. מלך בשר ודם הבונה פלטין אינו בונה אותו מדעת עצמו: הוא הולך לפי תוכניותיו של אומן. כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם. התורה קודמת לעולם ונותנת לו את משמעותו.
אברם ופסילי תרח (ל"ח, יג). תרח, אביו של אברם, עושה פסילים ומוכר אותם. יום אחד, כשהוא יוצא, שובר אברם את כל הפסלים חוץ מן הגדול שבהם, ונותן את המקל בידו. לאביו הזועם הוא מסביר שהפסל הגדול היכה את האחרים. תרח משיב שהפסלים האלה אינם יכולים לעשות דבר, ואברם מחזיר לו את השאלה: ישמעו אוזניך מה שפיך אומר! הסיפור נמשך לפני נמרוד ומוביל אל כבשן האש.
הבירה הדולקת (ל"ט, א). זהו משלו של רבי יצחק שהובא לעיל. אברם רואה את העולם בוער ואינו משלים עם כך שאין מי שאחראי לו. חיפושו תובע תשובה, והקב"ה נגלה אליו.
ארבעת המוניטין (ל"ט, יא). ארבעה בני אדם יצא להם "מוניטין", מטבע טבוע בשמם, בעולם: אברהם, יהושע, דוד ומרדכי. על כל מטבע יש סמל: זקן וזקנה מצד אחד, בחור ובתולה מן הצד האחר, לאברהם; מקל ותרמיל מצד אחד, מגדל מן הצד האחר, לדוד; שק ואפר מצד אחד, עטרת זהב מן הצד האחר, למרדכי.

מה מלמד הרב רפאל בניזרי על בראשית רבה

הרב בניזרי אינו קורא את המדרש כקובץ של מעשיות חסידיות. הוא מוצא בו הגות: שאלות על האמונה, הגלות, הארץ, האחר, הזוגיות, הנוגעות לכל אחד היום. הוא עצמו אומר זאת: מעשה האבות משרטט את דרכם של הבנים, ואין לקרוא את הסיפור הזה כעבר. הנה קווי היסוד של שנים עשר שיעוריו.

הליכה בלי יעד

מדוע אומר הקב"ה לאברם "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ", בלי לנקוב בשמה? בבראשית רבה ל"ט, חלק ב' רואה בכך הרב תביעה מחשבתית, הליכה שאינה נעצרת. הציווי אינו מלווה בשום חוק, בשום גילוי של תורה: גלה תחילה את עצמך, אבל ביחס למקום עלי אדמות. הוא מעיר גם שהתורה אינה משבחת את אברם כלל לפני שהיא מציגה אותו, בעוד שאת נח היא משבחת. מעלותיו מתגלות במהלך דרכו.

המדרש (ל"ט, ט) משווה את ה"לך לך" הראשון הזה לשני, זה של עקדת יצחק: "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כב, ב). רבי יוחנן מסביר את ההשהיה: כדי לחבבו בעיניו, וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. הרב מפתח נקודה זו בבראשית רבה ל"ט, חלק ה'. שינוי אמיתי אינו נעשה בקפיצה: מי שמשנה הכול מן הקצה אל הקצה בין לילה עלול גם להתהפך באותה פתאומיות. מכאן הברכה "המכין מצעדי גבר" שאומרים בכל בוקר.

עבודה זרה, מחשבה שקפאה

מאיזו עבודה זרה צריך אברם להתנתק? לדעת הרב, אין מדובר בפולחן גס. זהו זרם מחשבתי שעצרו אותו והפכו אותו לפולחן. בעולמו של אברם היה לפילוסופיה מקום. תרח "היה מוכר צלמים", כלומר, לפי קריאתו של הרב, זרמי מחשבה: הוא יעץ לכל אחד מה עליו לקחת (בראשית רבה ל"ט, חלק א'). האליל הוא המחשבה שאינה זזה עוד. הרב מוסיף שהלך לך אינו התכחשות למה שקיבלנו. אין הכוונה לכפור ולא לבזות, אלא לראות את המורשת מזווית חדשה ולנער ממנה את האבק.

הפתיחתא של צלוחית הבושם (שיר השירים א, ג) מראה זאת בדרכה. צלוחית של אפרסמון מוקפת צמיד פתיל, מונחת בקרן זווית, אינה מפיצה את ריחה. משמזיזים אותה, הריח נודף. בעיני הרב, הטלטול אינו הפסד: הוא התנאי להתפשטות הריח. והעיר חרן, המשגשגת והסובלנית, מייצגת את הגלות הנוחה שאברם צריך דווקא לעזוב.

החכמה, אחות

בבראשית רבה ל"ט, חלק ג' דורש הרב את הפתיחתא מקהלת: עשרה דורות, מנח ועד אברם, לא דיבר הקב"ה עם איש. ואז הוא מדבר עם אברם, שכן דבקות כזאת בחכמה אינה יכולה להישאר בלי מענה. החכמה הזאת היא "אחות", כמו בפסוק במשלי: "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ" (משלי ז, ד). זוהי השראה המלווה את האדם, אהבה נקייה מכל תאווה. הרב קורא בשיעור זה גם את פתיחתו של רבי אחא על סדום. אברהם מעז לומר לקב"ה שאינו יכול לרצות גם את העולם וגם את מידת הדין המוחלטת. אם רוצה הקב"ה שהעולם יתקיים, צריך רחמים בתוך הדין.

"והיה ברכה": משימה

האם הפסוק "וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יב, ב) הוא שכר? לדעת הרב, זוהי משימה (בראשית רבה ל"ט, חלק ז'). הוא קושר את הפועל ברך למונח חקלאי, הַבְרָכָה: מרכינים ענף של העץ אל האדמה, והוא מצמיח את אותו עץ כמה מטרים הלאה. לברך פירושו להיות מסוגל להמשיך את עצמך במקום אחר בלי לחדול להיות מי שאתה. המדרש שם בפי הקב"ה: עד עכשיו הייתי אני מברך את עולמי, מכאן והלאה הברכות מסורות לך. הרב רואה בכך אחריות כלפי האומות לא פחות מאשר כלפי בני עמו. הוא תופס אותה בלי מיסיונריות: מה שעובר הלאה הוא ההתנהגות, כמו שהילדים לומדים מהוריהם. ובאשר ל"הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית יב, ה), הפועל "עשו" אומר שלקרב אדם פירושו לברוא אותו מחדש.

הארץ, העם, התורה

בבראשית רבה ל"ט, חלק ו' יוצא הרב מן ההבטחה "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל". הפועל הוא "עשייה" ולא "נתינה". ישראל לעולם אינו מצב מוגמר: הוא נעשה יום אחר יום. הרב מדגיש גם שבסיפור הארץ קודמת לעם ולתורה. ההבטחות הראשונות שניתנו לאברהם עוסקות בארץ ואינן מזכירות שום פולחן. לבסוף מפרש השיעור את ארבעת המוניטין, שלכולם יש קשר לכיבוש הארץ או לשיבה מן הגלות.

בבראשית רבה ל"ט, חלק ח' משלים הרב את התמונה במשנה סדורה על הגלות. הוא מבחין בין מי שיושב מחוץ לארץ ומאמץ את מנהגי האחרים לבין מי שגר שם תוך שמירה על זהותו, כדי לאסוף את מה שהתרבויות האחרות נושאות של קדושה. אברם יורד מצרימה "לָגוּר שָׁם" (בראשית יב, י), ולא להשתקע בה. ואוהלה של שרה, שנטה לפני אוהלו, אומר שהברית עם הארץ דומה לברית עם האישה.

שרה, היופי הפנימי

בפרק מ' אומר אברם לשרה בגבול: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" (בראשית יב, יא). בבראשית רבה מ', חלק א' מבחין הרב בין שני סוגי יופי: יופי המראה ויופי התכונות. היופי הוא בעיניו ההרמוניה של כל מעלות האדם, ועליו מדבר הפסוק. שרה כבר אינה אישה צעירה, והרב מדגיש שלמרות כל ניסיונותיה נשארו פניה שלווים: זהו יופיה של שלמות, לא של נעורים. הרב מזכיר גם שספר בראשית כמעט אינו מכיל מצוות. זהו ספר הדרך ארץ, הכלי שבלעדיו אי אפשר לקבל את התורה.

ההמשך, בבראשית רבה מ', חלק ב', מפרש את מדרש התיבה. הכתוב אומר שאברם בא מצרימה, בלי להזכיר את שרה. המדרש מסביר שהטמין אותה בתיבה. המוכסים דורשים ממנו מכס הולך וגדל, והוא מסכים לכול; לבסוף מכריחים אותו לפתוח, ואור ממלא את מצרים. בעיני הרב, מה שפרעה חומד הוא המוזה של עם, חייו הרוחניים, שהמסורת מייחסת ליסוד הנשי. הוא מקרב זאת לארבעת השמות ששיר השירים נותן לאהובה (שיר השירים ה, ב): אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי.

לוט, צילו של אברם

שני השיעורים האחרונים עוסקים בלוט. בבראשית רבה מ"א, חלק א' מתאר אותו הרב כ"צעיף" או כמסכה של אברם, שהוא צילו. הוא דומה לו, מלמד פחות או יותר את אותם דברים, אבל לא הפנים מהם דבר לעומק. המדרש מונה את מה שקיבל לוט בזכות אברם, והרב עוקב אחר צאצאיו עד רות המואביה, אם־סבו של דוד, ועד נעמה העמונית, אשת שלמה ואם יורשו רחבעם (מלכים א יד, כא): דרכן, משהו מלוט מצטרף לבית דוד. מן הקרע המשפחתי הזה הוא מפיק לקח: פרידות הן לפעמים בלתי נמנעות, אבל צריך לדעת לנהל אותן, והרב מעיר שהפרידה עצמה תיזקף לחובת אברהם: עם כולם הוא מוצא פשרות, חוץ מאשר עם בן אחיו.

בבראשית רבה מ"א, חלק ב' מפרש הרב את ההבטחה לזרע "כַּעֲפַר הָאָרֶץ" (בראשית יג, טז), שהמדרש מבאר אותה בכמה דרכים. העפר הולך מסוף העולם ועד סופו, כך יהיו בני אברהם מפוזרים. הארץ אינה נותנת פירות אלא על ידי המים, כך ישראל אינם עושים פרי אלא על ידי התורה. היא מבלה את כל כלי המתכת והיא קיימת לעולם. הרב מדגיש את טעותו של לוט: לצמצם את התורה למתכוני חיים לפי מידתו, ללבוש את היהדות כמעיל המגן במקום לעשותה חלק מעצמו.

כיצד ללמוד בראשית רבה היום

הטקסט העברי והארמי מצוי בכל מהדורות מדרש רבה. לרוב הוא מלווה בפירושים קלאסיים המסייעים להבין את הרמזים ואת המילים הקשות, כמו מתנות כהונה או פירוש מהרז"ו. החוקרים משתמשים במהדורה המדעית של תיאודור ואלבק, המשווה בין כתבי היד. יש גם תרגומים לצרפתית.

כמה עצות כדי להתחיל:

לצאת מן הפסוק. לפני קריאת פסקה, לקרוא שוב את הפסוק מבראשית שהיא דורשת, ולאתר את הקושי שהיא מעוררת: כפילות, מילה חריגה, שתיקה.
ללכת עם הפתיחתא עד סופה. הפסוק הרחוק אינו סטייה מן העניין. יש לחפש כיצד הוא חוזר אל הפסוק מבראשית.
לא לחפש מסקנה אחת. כששני חכמים חלוקים, לשאול מה כל אחד מהם רואה בטקסט.
לקרוא מעבר לפשט המילולי. הרב מדגיש: אי אפשר להישאר דבוקים למילוליות, יש להשיב לטקסט את ממשותו העכשווית (בראשית רבה מ', חלק א').
ללמוד עם רב. המדרש דחוס, רומז, ונקרא טוב יותר בליווי. זו כל התועלת שבמעקב אחר סדרת שיעורים לפי הסדר.

למי שמגלה את המושגים האלה לראשונה, מילון המונחים של האתר מסביר את המילים העבריות שבשימוש, והעמוד מאיפה להתחיל? מציע מסלול בשיעוריו של הרב.

שאלות נפוצות על בראשית רבה

האם בראשית רבה הוא חלק מן התלמוד?

לא. זהו ספר נפרד, אף שהוא שייך לאותה תקופה ולאותו עולם כמו התלמוד הירושלמי. רבים מחכמיו מובאים גם בתלמוד, וכמה קטעים מופיעים בשני החיבורים. התלמוד ערוך לפי המשנה ועוסק בעיקר בהלכה. בראשית רבה הולך אחר הכתוב בספר בראשית ועוסק בעיקר באגדה.

מי כתב את בראשית רבה?

המסורת, שנוסחה בין השאר בידי הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה, מייחסת אותו לרבי הושעיה, תלמידו של רבי יהודה הנשיא, במאה השלישית. ואולם הספר מכיל את תורתם של חכמים מאוחרים יותר. לכן מקובל שרבי הושעיה הניח את יסודו, ושהחיבור הושלם ונערך בידי ממשיכיו, בארץ ישראל.

מה ההבדל בין בראשית רבה למדרש רבה?

מדרש רבה הוא מכלול עשרת הספרים: חמישה על התורה וחמישה על המגילות. בראשית רבה הוא הראשון שבהם, זה המפרש את ספר בראשית, וגם הקדום ביותר. האחרים נערכו בתקופות שונות, חלקם כמה מאות שנים מאוחר יותר.

האם יש להבין את המדרשים כפשוטם?

המפרשים דנו בכך בהרחבה, והרמב"ם, בהקדמתו לפרק חלק בפירושו למשנה, הזהיר מפני שתי טעויות: לקבל הכול כפשוטו, או לדחות הכול כאגדות בדויות. מדרשים רבים מדברים בדימויים, כמו התיבה של שרה או הבירה הדולקת. הרב בניזרי מזכיר זאת פעמים רבות: יש לקרוא בכמה רבדים, שאם לא כן מצמצמים את הסיפורים האלה לסיפורי ילדים.

במה להתחיל כדי ללמוד בראשית רבה?

הדרך הפשוטה ביותר היא לבחור פרשה שמכירים היטב ולקרוא את הפרקים המתאימים לה. תחילת פרשת לך לך, פרקים ל"ט עד מ"א, מתאימה לכך במיוחד. זה בדיוק מה שמפרשים שנים עשר שיעוריו של הרב בניזרי, שאפשר לעקוב אחריהם לפי הסדר החל מן השיעור הפותח את פרק ל"ט (הממוספר באתר "חלק ב'").

האם יש לבראשית רבה תוקף הלכתי?

לא: זהו מדרש אגדה. הוא מזין את המחשבה, את האמונה ואת המוסר, אבל אין פוסקים הלכה על פיו. בשאלות מעשיות יש לפנות לרב מוסמך.

סיכום: ספר שמוציא לדרך

בראשית רבה הוא הרבה יותר מפירוש עתיק לספר בראשית. זהו בית מדרש שהועלה על הכתב. דורות של חכמי ארץ ישראל חקרו בו כל מילה בסיפור הראשית, העמידו את קריאותיהם זו מול זו ומסרו אותן הלאה בלי לנסות לאחד אותן. רבי הושעיה פתח את שעריו, בדימוי של תורה המשמשת תוכנית לעולם.

בשיעוריו מראה הרב רפאל בניזרי שהספר הזה לא הזדקן. הקריאה "לך לך" נשארת הזמנה לעולם לא להקפיא את המחשבה. הירידה למצרים נשארת מפתח להבנת הגלות. והפרידה מלוט עדיין אומרת משהו על משפחותינו ועל קהילותינו. הדרך הטובה ביותר לגלות זאת היא להאזין לשנים עשר השיעורים האלה, לפי הסדר, פרק אחר פרק.

להמשך הלימוד

מאמר מאת מערכת Pensées Juives. הקטעים המיוחסים לרב רפאל בניזרי לקוחים משיעוריו המתפרסמים באתר זה.