מהו בית המקדש?

מדי שנה יהודים בכל רחבי העולם צמים בתשעה באב, יושבים על הרצפה וקוראים קינות, ופונים שלוש פעמים ביום לעבר ירושלים. הם מבכים בניין שנעלם לפני כמעט אלפיים שנה: בית המקדש. מה היה בדיוק? למה שימש, למה נחרב, מה נשאר ממנו, ולמה המסורת היהודית עדיין מקווה לבנייתו מחדש? המאמר הזה עונה על השאלות מתוך התורה, ספרי מלכים, המשנה, התלמוד, רש"י, הרמב"ם, הרמב"ן, הארכאולוגיה ושיעוריו של הרב רפאל בניזרי, תוך הבחנה בין מה שנוגע להיסטוריה, להלכה (הדין המעשי) ולקריאה הרוחנית.

מה פירוש "בית המקדש"?

"מקדש" בא מן השורש קדוש: בית המקדש הוא "בית המקום הקדוש". המקור הוא פסוק בתורה, שנאמר אחרי סיני:

(שמות כה, ח) — וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם

נשים לב כבר עכשיו לסוף הפסוק: "בתוכם", ולא "בתוכו". התורה אינה אומרת שה' ישכון בבניין, אלא שישכון בקרב העם. מפרשים רבים הסיקו מכך שהמקדש האמיתי נמצא באדם ובקהילה; הבניין הוא המקום שבו הנוכחות הזאת נעשית גלויה. נחזור לכך.

לרמב"ם זו מצוות עשה מן התורה: "מצוות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה" (משנה תורה, הלכות בית הבחירה א, א). גם ספר החינוך (מצווה צה) מונה אותה בין תרי"ג המצוות, וכולל בה את כלי העבודה (המנורה, השולחן, המזבח; ראו תרי"ג המצוות).

לבית המקדש כמה שמות: בית המקדש, בית ה', היכל (האולם הגדול), בית הבחירה (כותרת ספרו של הרמב"ם בנושא). קודמו נקרא משכן, אוהל מתפרק שנישא במדבר (שמות כה-מ). גם לשם הזה יש היסטוריה: רש"י, בפירושו לפסוק "המשכן משכן העדות" (שמות לח, כא), מציין שהמילה חוזרת פעמיים כרמז למקדש "שנתמשכן בשני חורבנין על עוונותיהן של ישראל":

(רש"י על שמות לח, כא, על פי מדרש תנחומא) — שְׁנֵי פְעָמִים, רֶמֶז לַמִּקְדָשׁ שֶׁנִּתְמַשְׁכֵּן בִּשְׁנֵי חֻרְבָּנִין עַל עֲוֺנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל

משחק המילים (משכן ומשכון) הוא לימוד של התורה שבעל פה; נפגוש אותו שוב בשיעורו של הרב בניזרי.

מן המשכן אל בית שלמה

המשכן, מקדש המדבר

המשכן נבנה למרגלות סיני, אחרי חטא העגל, בתרומות נדבה של העם. עם השלמתו, "ויכס הענן את אוהל מועד, וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ, לד). משה עצמו "לא יכול לבוא אל אוהל מועד" (שמות מ, לה). במרכז עמד הארון, ועליו שני הכרובים, שמהם הבטיח ה' לדבר: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים" (שמות כה, כב).

ירושלים, הגבעה הנבחרת

הבחירה בירושלים עוברת דרך דוד המלך. אחרי מגפה הוא קונה את גורן ארוונה היבוסי כדי להקים שם מזבח, ומסרב לקבל את השטח בחינם: "ולא אעלה לה' אלוקי עולות חנם" (שמואל ב כד, כד). ספר דברי הימים מזהה את המקום עם הר המוריה, "אשר נראה לדויד אביהו" (דברי הימים ב ג, א). לפי המסורת זהו המוריה שאליו נצטווה אברהם לעלות עם יצחק (בראשית כב, ב), והוא אמר עליו: "בהר ה' יראה" (בראשית כב, יד).

בית ראשון

שלמה בן דוד בונה את המקדש "בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים" (מלכים א ו, א). ספר מלכים נותן את מידותיו: "ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו" (מלכים א ו, ב). כשהמקדש מושלם חוזרת אותה תמונה כמו במדבר: הענן ממלא את הבית והכהנים אינם יכולים לעמוד בו (מלכים א ח, י-יא).

אבל המרשים מכול הוא תפילתו של שלמה באותה הזדמנות. מול הבניין שבנה זה עתה הוא מעז לומר:

(מלכים א ח, כז) — כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹקִים עַל־הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי־הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי

והוא מוסיף תפילה על הנכרי: "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך […] ובא והתפלל אל הבית הזה"; שמע אותו, מבקש שלמה, "למען ידעון כל עמי הארץ את שמך" (מלכים א ח, מא-מג). מראשיתו נחשב בית המקדש מקום מפגש הפתוח לאומות.

ספק נבואי: המקדש אינו ביטוח

הנביא ירמיהו נאלץ להזכיר שהמקדש אינו קמע: "אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר, היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה" (ירמיהו ז, ד). נוכחות ה' אינה מובטחת בגלל הבניין; היא תלויה בהתנהגות העם.

בית שני ובית הורדוס

מן השיבה מבבל ועד ההרחבה של הורדוס

אחרי החורבן של 586 מתיר כורש מלך פרס את השיבה והבנייה מחדש: "והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה" (עזרא א, ב). בית שני הושלם "עד יום תלתה לירח אדר די היא שנת שת למלכות דריוש מלכא" (עזרא ו, טו), בסביבות 516 לפנה"ס, ונחנך בשמחה (עזרא ו, טז). חגי הנביא בישר: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" (חגי ב, ט).

במאה ה-2 לפנה"ס חיללו הסלאוקים את המקדש, ואחר כך טיהרו אותו החשמונאים וחנכו אותו מחדש בשנת 164 לפנה"ס: זה מקור חג החנוכה (ראו מהו חנוכה?). בסביבות 20-19 לפנה"ס יצא המלך הורדוס להרחבה גדולה של מתחם ההר ושל המקדש, שנמשכה עשרות שנים. התלמוד שומר את זכרה: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו" (בבא בתרא ד ע"א).

מה מתארת המשנה

המשנה (מסכת מידות) מתארת את המקדש כפי שהיה בסוף ימי בית שני. "הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה" (משנה, מידות ב, א):

(משנה, מידות ב, א) — הַר הַבַּיִת הָיָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה, רֻבּוֹ מִן הַדָּרוֹם, שֵׁנִי לוֹ מִן הַמִּזְרָח, שְׁלִישִׁי לוֹ מִן הַצָּפוֹן, מִעוּטוֹ מִן הַמַּעֲרָב

המספרים האלה הם מספרי המסורת המשנאית; הם אינם חופפים למידות הפלטפורמה המונומנטלית של הורדוס שהארכאולוגיה חשפה, גדולה יותר. כיצד ליישב ביניהם שנוי במחלוקת בין החוקרים, ואיננו מכריעים.

במרכז עמד המקדש: עזרה עם המזבח, היכל גדול ובו המנורה, שולחן לחם הפנים ומזבח הזהב של הקטורת (שמות כה-ל), ומעבר לפרוכת קודש הקודשים, שרק הכהן הגדול נכנס אליו, ביום הכיפורים: "ואל יבא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת" (ויקרא טז, ב). בבית שני היה קודש הקודשים ריק: "משנטל הארון, אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים, ושתיה היתה נקראת" (משנה, יומא ה, ב), כלומר אבן השתייה. התלמוד מונה מה חסר בבית שני: ארון עם כפורת וכרובים, אש (מן השמים), שכינה, רוח הקודש, אורים ותומים (יומא כא ע"ב).

את העבודה עשו הכהנים והלוויים: הכהנים שמרו על המקדש בשלושה מקומות, והלוויים בעשרים ואחד (משנה, מידות א, א). אחד הסיפורים במשנה מבטא את התפעלות העולים לרגל: עשרה ניסים היו בבית המקדש, ובהם זה: "עומדים צפופים ומשתחוים רווחים" (משנה, פרקי אבות ה, ה). זו אגדה, לא הלכה; היא מבטאת את התחושה של מקום שמכיל את ההמון בלי להיאבד בתוכו.

מה אומרת הארכאולוגיה

הארכאולוגיה מאשרת את בית שני, בדיוקים, ומשאירה את בית ראשון בצל.

• כתובת האזהרה (הסורג). התגלתה ב-1871 בידי שארל קלרמון-גאנו ליד שער אל-עתים, כתובה יוונית, ואוסרת על נכרים לעבור את הגדר סביב המקדש בעונש מוות; היא שמורה במוזיאון איסטנבול. קטע שני נמצא ב-1936. יוספוס פלביוס מתאר את האזהרות האלה, ביוונית ובלטינית.
• כתובת "לבית התקיעה". נחשפה ב-1968 בידי בנימין מזר למרגלות החומה הדרומית, ובה בעברית "לבית התקיעה", והיא מן המאה ה-1; היא סימנה כנראה את המקום שבו תקעו הכהנים כדי להכריז על כניסת השבת. היא נמצאת במוזיאון ישראל.
• שער טיטוס ברומא, המציג את החיילים הרומאים נושאים את מנורת המקדש אחרי כיבוש ירושלים.
• קמעות כתף הינום. שני מגילונים זעירים של כסף, שנמצאו ב-1979 ליד ירושלים ומתוארכים לסביבות 650-587 לפנה"ס, נושאים נוסח של ברכת כהנים (במדבר ו, כד-כו): מן הטקסטים המקראיים הקדומים ביותר הידועים.

באשר לבית ראשון, לא ניתן היה לערוך חפירה בהר הבית, מטעמים דתיים ופוליטיים, ולא התגלתה ראיה ישירה. היסטוריונים מסוימים, שחולקים על התיארוך המקראי, מציעים להוריד את בניית המקדש בכמה מאות שנים; אחרים נשענים על מקדשים סמוכים (תל ערד, תל מוצא) כדי לשער שמקדש מלכותי היה קיים בירושלים. המסורת היהודית רואה בבנייתו של שלמה עובדה; הדיונים האקדמיים אינם משנים דבר בהלכה, ואנו מציינים אותם ביושר.

מה עשו בו

המקדש היה קודם כול מקום של עבודה יומית: התמיד, הקרבן התמידי של בוקר וערב, שהוקרב בשם כל העם (ראו למה יש קרבנות בתורה?). הוא היה גם מקום של עלייה לרגל: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר: בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות" (דברים טז, טז). פסח, שבועות וסוכות (ראו מהו פסח?, מהו שבועות? ומהו סוכות?) מילאו את ירושלים המונים.

היה גם יום הכיפורים, היום היחיד שבו נכנס הכהן הגדול אל קודש הקודשים (ויקרא טז), תרומת מחצית השקל השנתית השווה לכול (שמות ל, יא-טז: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"), לימוד ותפילה. ישעיהו מבשר את ייעודו האוניברסלי: "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיהו נו, ז). נכרי יכול היה להביא שם קרבן: ויקרא כב, כה מניח זאת, ובלבד שהבהמה תהיה תמימה, ובמדבר טו, יד-טז קובע שוויון בפני החוק.

למה בית מקדש?

התורה אינה מסבירה הכול, והמסורת הציעה כמה רבדים של קריאה.

"ושכנתי בתוכם"

המקדש אינו מכיל את ה'; הוא מציע לאדם מקום לפנות אליו. שלמה אומר זאת (מלכים א ח, כז, שצוטט למעלה); וכך גם ישעיהו: "כה אמר ה', השמים כסאי והארץ הדום רגלי, אי זה בית אשר תבנו לי?" (ישעיהו סו, א). המקדש עונה על צורך של האדם, לא על צורך של ה' (ראו גם תהילים נ, יב-יג, שצוטט במאמר על הקרבנות).

הרמב"ן: סיני שנמשך

הרמב"ן (בפירושו לשמות כה, א) קורא את המשכן כהמשך של התגלות סיני. אחרי שה' דיבר פנים אל פנים, אין הוא רוצה שהנוכחות הזאת תתרחק:

(רמב"ן על שמות כה, א) — וְסוֹד הַמִּשְׁכָּן הוּא, שֶׁיִּהְיֶה הַכָּבוֹד אֲשֶׁר שָׁכַן עַל הַר סִינַי שׁוֹכֵן עָלָיו בְּנִסְתָּר

כשם שנאמר שם "וישכן כבוד ה' על הר סיני" (שמות כד, טז), כך נאמר במשכן: "וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ, לד). הקריאה הזאת הופכת את המקדש ל"סיני קבוע": התורה נמצאת בו כבראשית, המקום שבו שמים וארץ נוגעים.

רש"י: מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה

רש"י, על שמות טו, יז ("מכון לשבתך פעלת ה', מקדש ה' כוננו ידיך"), מביא את המכילתא: "מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה". הוא מוסיף שבית המקדש חביב על ה' עד שהעולם נברא ביד אחת ("אף ידי יסדה ארץ", ישעיהו מח, יג) והמקדש בשתי ידיים, ושואל מתי ייבנה בשתי ידיים: כש"ה' ימלוך לעולם ועד", לעתיד לבוא. זו קריאה אגדית של הבנייה העתידה.

החסידים והקבלה

בקבלה ובחסידות נקרא המקדש גם כשיקוף של העולם ושל האדם: כל אחד נקרא לעשות לעצמו מקדש פנימי, על סמך הפסוק "בתוכם" (שמות כה, ח). אלה קריאות רוחניות, לא כללי הלכה.

החורבנות ומשמעותם

שני חורבנות, תאריך אחד

המסורת מספרת ששני הבתים נחרבו באותו יום, ט' באב. אבל יש קושי: ספר מלכים מציב את בואו של נבוזראדן ב"בשבעה לחודש" החמישי (מלכים ב כה, ח-ט), וירמיהו ב"בעשור" (ירמיהו נב, יב-יג). התלמוד מיישב כך: "בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי ושמיני; ותשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו" (תענית כט ע"א). ורבי יוחנן אומר:

(תענית כט ע"א) — אִלְמָלֵי הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר לֹא קְבַעְתִּיו אֶלָּא בָּעֲשִׂירִי, מִפְּנֵי שֶׁרוּבּוֹ שֶׁל הֵיכָל בּוֹ נִשְׂרַף. וְרַבָּנַן — אַתְחַלְתָּא דְפוּרְעֲנוּתָא עֲדִיפָא

על חורבן שנת 70 כותב יוספוס פלביוס שהמקדש הועלה באש ב"עשירי בחודש לוס", הוא אב, וציין שזה אותו יום שבו נשרף בימי קדם בידי מלך בבל (מלחמת היהודים, ו, ד, 5). המספרים שונים ביום אחד בין התלמוד לבינו; המסורת מקיימת את ט' באב, יום צום (ראו למה צמים בתשעה באב?).

למה? הסיבות לפי חכמים

הנביא זכריה מבשר שהצומות הקשורים לחורבן, של החודש הרביעי, החמישי, השביעי והעשירי, ייהפכו יום אחד "לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (זכריה ח, יט). על סיבת החורבן התלמוד חד:

(יומא ט ע"ב) — אֲבָל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּגְמִילוּת חֲסָדִים, מִפְּנֵי מָה חָרַב? מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה בּוֹ שִׂנְאַת חִנָּם. לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה שִׂנְאַת חִנָּם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים

התלמוד ממחיש את שנאת החינם בסיפור קמצא ובר קמצא: אדם שהוזמן בטעות לסעודה, הושפל לפני חכמים ששתקו, ונוקם בהלשנת העם לפני הרומאים. הוא גורם לקיסר לשלוח בהמה לקרבן ופוצע אותה בשפה (או בעין), "מקום שאצלנו הוא מום ואצלם אינו מום"; הבהמה לא הוקרבה, והקיסר שלח את צבאו (גיטין נה ע"ב – נו ע"א).

נשים לב לטון: המקדש אינו נחרב מפני שהעם הזניח את הטקסים, אלא מפני שיחסיו הפנימיים נשברו. זה רעיון קבוע במסורת, שעושה את הקשר בין בני האדם תנאי לנוכחות האלוקית.

הקדושה נשארת

מה נשאר אחרי החורבן? הרמב"ם משיב שקדושת הר הבית וירושלים לא בטלה: היא תלויה בשכינה, "ושכינה אינה בטלה" (הלכות בית הבחירה ו, טז). מדרש מביע זאת בצורה מפורסמת:

(שמות רבה ב, ב) — אָמַר רַב אַחָא, לְעוֹלָם אֵין הַשְּׁכִינָה זָזָה מִכֹּתֶל מַעֲרָבִי

הביטוי "כותל מערבי" מציין במדרש הזה חומה של המקדש או של חצרו; הנוהג להחיל אותו על הכותל של היום מאוחר יותר. החומה הנוכחית, הכותל, היא חומת תמך של פלטפורמת הורדוס, ולא המקדש עצמו (ראו להלן).

הר הבית היום

מקום קדוש לשלוש דתות

הר הבית הוא היום רחבה שתופסים בה שני מקומות קדושים מוסלמיים: כיפת הסלע, שהושלמה ב-692 בידי הח'ליף עבד אל-מאלכ, ומסגד אל-אקצא. מאז 1967 הסדר בפועל ("הסטטוס קוו") מפקיד את ניהול האתר בידי הווקף המוסלמי, כשישראל שומרת על השליטה הביטחונית ואוסרת תפילה על לא־מוסלמים. הכותל המערבי, שבו מתפללים יהודים, אינו בית המקדש: זו חומת תמך של פלטפורמת הורדוס, אחד השרידים החיצוניים הקרובים ביותר למקדש ומקום התפילה הקרוב ביותר שפתוח ליהודים.

מה אומרת ההלכה על העלייה

הרמב"ם מלמד שאסור להיכנס לחלקים המקודשים. אף שהמקדש חרב, יש לירא ממנו, לפי הפסוק "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט, ל):

(רמב"ם, הלכות בית הבחירה ז, ז) — אַף עַל פִּי שֶׁהַמִּקְדָּשׁ הַיּוֹם חָרֵב בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ חַיָּב אָדָם בְּמוֹרָאוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה נוֹהֵג בּוֹ בְּבִנְיָנוֹ. לֹא יִכָּנֵס אֶלָּא לְמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְהִכָּנֵס לְשָׁם וְלֹא יֵשֵׁב בָּעֲזָרָה וְלֹא יָקֵל רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח

על סמך זה, עמדת הרוב של הסמכויות הרבניות היא שלא לעלות להר. הנימוקים שמובאים הם הטומאה הנובעת מנגיעה במתים (אפר הפרה האדומה, שאפשר לטהר ממנה, אינו זמין עוד) והספק לגבי מקומם המדויק של האזורים האסורים, ובעיקר קודש הקודשים. הרבנות הראשית לישראל תלתה כבר ב-1967 בכניסה להר שלט שלפיו, לפי דין התורה, הכניסה לתחום ההר אסורה בתכלית האיסור בגלל קדושת המקום; זו גם עמדת הסמכויות החרדיות. מיעוט רבנים, קרובים לרוב לציונות הדתית, סבור שאפשר לעלות לאזורים מסוימים אחרי טבילה במקווה (ראו מהו מקווה?); המחזיקים באיסור מבקרים אותם. הרב שלמה גורן, הרב הראשי לשעבר, ניהל תפילות בהר אחרי 1967. איננו מכריעים: לכל שאלה מעשית ישאל כל אחד רב.

האם בית המקדש ייבנה?

לרמב"ם הבנייה מחדש היא חלק משליחותו של המשיח: "המלך המשיח עתיד לעמוד […] ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל" (הלכות מלכים יא, א). זו גם תפילת היום־יום: "יהי רצון מלפניך […] שיבנה בית המקדש במהרה בימינו".

הדעות חלוקות בשאלת ה*איך*. מצד אחד, מסורת שעושה את הבנייה מחדש מעשה אלוקי או משיחי: רש"י (על שמות טו, יז) מדבר על מקדש הנבנה ב"שתי ידיים", בשעה ש"ה' ימלוך לעולם ועד". הנביא יחזקאל מתאר בחזונו (יחזקאל מ-מח) מקדש עתידי במידות מדויקות, "אל הר גבוה מאוד" (יחזקאל מ, ב). הזרמים החסידיים והחרדיים מצפים בדרך כלל לבוא המשיח לפני כל יוזמה. מצד אחר, חוגים מסוימים בציונות הדתית מכינים כבר עכשיו כלי עבודה ולימודים מעשיים, מתוך הערכה שהעיון המעשי הוא חלק מן התקווה. אלה ואלה נשענים על התורה; אנו מציגים את העמדות בלי להכריע.

קו שלישי, שהרב בניזרי מייצג (ראו למעלה), מדגיש מה שהמקדש הביא: נוכחות, אחדות, אוניברסליות. את הרוח הזאת צריכה לשרת הבנייה מחדש, לפני צורתה.

אי־הבנות נפוצות על בית המקדש

"הכותל המערבי הוא בית המקדש"

לא. זו חומת תמך של פלטפורמת הורדוס, שנשאה את הר הבית. המקדש עצמו, במרכז הרחבה, נעלם.

"בית המקדש היה רק בית מטבחיים"

זו קריקטורה. הקרבנות נעשו בעזרה, אבל המקדש היה גם מקום עלייה לרגל, תפילה ("בית תפילה לכל העמים", ישעיהו נו, ז) ומפגש.

"ארון הברית מוסתר במקדש ועתידים למצוא אותו"

בבית שני כבר לא היה ארון: קודש הקודשים היה ריק (משנה, יומא ה, ב; יומא כא ע"ב). לפי התלמוד, יאשיהו המלך גנז אותו לפני הגלות (יומא נב ע"ב); לא נמצא מעולם.

"הארכאולוגיה הוכיחה את מקדש שלמה"

לא במישרין. יש בידינו כתובות מבית שני, שרידים של פלטפורמת הורדוס, טקסטים כמו קמעות כתף הינום, אבל אין ראיה ישירה לבית ראשון, מחוסר חפירה. המסורת מאמינה בו; ההיסטוריונים נחלקים.

שאלות נפוצות על בית המקדש

מה פירוש "בית המקדש"?

"בית הקודש" (מן השורש קדוש). בית המקדש הוא המקדש המרכזי של העם היהודי בירושלים (שמות כה, ח).

למה יהודים צמים בתשעה באב?

הם מציינים את חורבן שני הבתים (תענית כט ע"א) ואת האסונות שבאו אחריו; ראו למה צמים בתשעה באב?.

היכן עמד בית המקדש?

על הר המוריה בירושלים (דברי הימים ב ג, א), ברחבה שתופסים בה היום כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא. מקומו המדויק של קודש הקודשים שנוי במחלוקת.

האם מותר לעלות להר הבית היום?

זה נושא שרבנים חלוקים בו. עמדת הרוב אוסרת; מיעוט מתיר באזורים מסוימים (הרמב"ם, הלכות בית הבחירה ז, ז). ישאל כל אחד רב.

האם בית המקדש ייבנה?

המסורת מקווה לכך (הרמב"ם, הלכות מלכים יא, א). הדעות חלוקות באיזה אופן: בידי המשיח, בידי מעשה אלוקי, או ביוזמה אנושית.

להרחבה

בית המקדש הוא היעדר שעדיין מארגן את לוח השנה ואת התפילה. להמשך הקריאה, הנה כמה קריאות באתר.

• למה יש קרבנות בתורה?
• למה צמים בתשעה באב? חורבנות בית המקדש
• מהו חנוכה ולמה מדליקים נרות שמונה ימים?
• מי הם הכהנים, הלוויים והישראלים?
• תרי"ג המצוות
• תשעה באב: מדוע ט' באב הוא יום אבל
• ימי הצום: הצום, נשק הזיכרון
• מילון מונחים עבריים ביהדות

מקורות והפניות (34)

• בראשית כב, ב; כב, יד
• שמות כה, ח; כה, כב; ל, יא-טז; לח, כא; מ, לד-לה
• ויקרא טז, ב; יט, ל; כב, כה
• במדבר ו, כד-כו; טו, יד-טז
• דברים טז, טז
• שמואל ב כד, כד
• מלכים א ו, א-ב; ח, י-יא; ח, כז; ח, מא-מג
• מלכים ב כה, ח-ט
• ישעיהו נו, ז; סו, א
• ירמיהו ז, ד; נב, יב-יג
• יחזקאל מ, א-ב
• חגי ב, ט
• זכריה ח, יט
• תהילים נ, יב-יג
• עזרא א, ב; ו, טו-טז
• דברי הימים ב ג, א
• משנה, מידות א, א; ב, א
• משנה, יומא ה, ב
• משנה, פרקי אבות ה, ה
• תלמוד בבלי, יומא ט ע"ב; כא ע"ב; נב ע"ב
• תלמוד בבלי, תענית כט ע"א
• תלמוד בבלי, בבא בתרא ד ע"א
• תלמוד בבלי, גיטין נה ע"ב – נו ע"א
• שמות רבה ב, ב
• רש"י על שמות טו, יז; לח, כא
• רמב"ן על שמות כה, א
• רמב"ם, משנה תורה, הלכות בית הבחירה א, א; ו, טז; ז, ז
• רמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים יא, א
• ספר החינוך, מצווה צה
• יוספוס פלביוס, מלחמת היהודים, ו, ד, 5
• שארל קלרמון-גאנו וגילוי כתובת האזהרה של המקדש (1871); קטע שנמצא ב-1936; מוזיאון איסטנבול ומוזיאון ישראל
• בנימין מזר, חפירות החומה הדרומית של הר הבית, כתובת "לבית התקיעה" (1968), מוזיאון ישראל
• גבריאל ברקאי, חפירות כתף הינום (1979)
• שיעורי הרב רפאל בניזרי: פקודי: המשכן הפנימי ; ויקהל: המשכן מעבר למרחב ; תצוה: ההתעלות העצמית ; תשעה באב: חורבן בית ראשון ; תשעה באב: מקור החורבן

מאמר מאת מערכת Pensées Juives. הקטעים המיוחסים לרב רפאל בניזרי לקוחים משיעוריו המתפרסמים באתר זה.