שמונה ימים אחרי שנולד תינוק, המשפחה מתאספת, פעמים רבות בבית הכנסת, סביב כיסא ריק, כוס יין ואדם שנקרא המוהל. תוך רגעים ספורים התינוק נכנס ל"בריתו של אברהם אבינו" ומקבל את שמו. מדוע יהודים מקיימים את ברית המילה כבר אלפי שנים, גם בתקופות של רדיפות, ולמה דווקא ביום השמיני? לפניכם המקורות, הטעמים, ההיסטוריה והמשמעות העמוקה של המעשה הזה.
בקצרה: ברית מילה היא המצווה שנתן ה' לאברהם, למול כל בן זכר מישראל ביום השמיני לחייו (בראשית יז, י-יב; ויקרא יב, ג). היא איננה בראש ובראשונה נוהג היגייני ואף לא סתם מנהג: התורה קוראת לה "אות ברית" ו"ברית עולם". היא חורטת בבשרו של התינוק עצמו את השתייכותו לעם ישראל ואת הקשר המחבר את העם הזה לה'. התלמוד מייחס לה חשיבות כזו שהיא נעשית אפילו בשבת, אבל לעולם לא על חשבון בריאותו של התינוק: תינוק חולה או חלש נימול מאוחר יותר. חכמים מצאו בה כמה משמעויות: להשלים את מה שהטבע השאיר בלתי שלם, לשלוט בתאווה, ולהתעלות מעל הסדר הטבעי, שהמספר שמונה מסמל.
מה אומרת התורה: הברית עם אברהם
הכול מתחיל בספר בראשית, בפרק יז. אברם בן תשעים ותשע שנה. ה' נגלה אליו ואומר לו: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א). הוא משנה את שמו לאברהם, "אב המון גוים", ונותן לו מצווה הנוגעת לו בבשרו שלו:
"זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם" (בראשית יז, י-יב).
והכתוב מוסיף: "וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם" (יז, יג). ומפרט שהערל, "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ, אֶת בְּרִיתִי הֵפַר" (יז, יד). הכרתה הזאת, כרת, מן העונשים החמורים ביותר שבתורה, איננה עונש שבני אדם מטילים: זהו ניתוק בין האדם לבין מקור חייו הרוחניים.
אברהם ממלא את הציווי באותו יום עצמו. הוא מל את עצמו, ומל את ישמעאל בנו, שהיה אז בן שלוש עשרה, ואת כל אנשי ביתו (בראשית יז, כג-כז). שנה לאחר מכן נולד יצחק, הילד היהודי הראשון שנימול ביום השמיני: "וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹקִים" (בראשית כא, ד).
המצווה חוזרת בספר ויקרא, בתוך דיני היולדת: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב, ג). המסורת מונה אותה בין תרי"ג המצוות; היא אף המצווה השנייה בספר החינוך, מיד אחרי מצוות פרייה ורבייה.
מה פירוש "ברית מילה"?
המילה ברית פירושה התחייבות הדדית בין שני צדדים. בתנ"ך בריתות "נכרתות": כורתים ברית, כלומר חותכים אותה. ברית המילה היא ברית שנכרתת בגוף עצמו.
המילה מילה פירושה חיתוך, כלומר כריתת הערלה. ובעברית אותה מילה עצמה פירושה גם "דיבור", "תיבה". נחזור לכפל המשמעות הזה בהמשך, עם תורתו של הרב בניזרי.
אומרים גם בקיצור "ברית", ובפי האשכנזים "בריס". העור המוסר נקרא ערלה, מילה שמציינת באופן רחב יותר מעטפת, סתימה, מחסום. כך מדברת התורה על "עֲרַל שְׂפָתָיִם" (שמות ו, יב), כלומר דיבור כבול וחסום.
מילת הלב
הנביאים והתורה עצמה מראים שהמילה אינה נוגעת רק לגוף. "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד" (דברים י, טז), אומר משה לעם. ובהמשך: "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ" (דברים ל, ו). ירמיהו הנביא חוזר על אותו דימוי (ירמיהו ד, ד).
במסורת היהודית מילת הלב אינה באה במקום מילת הבשר: היא משלימה אותה. המעשה הגופני הוא נקודת המוצא; הוא קורא לעבודה פנימית שלמה כדי להסיר את מה שחוסם את הלב, את האוזן ואת הדיבור.
למה דווקא ביום השמיני?
למה לחכות שמונה ימים, לא יותר ולא פחות? חכמים הציעו כמה תשובות המשלימות זו את זו.
טעם של שמחה משפחתית
התלמוד מביא את שאלת תלמידיו של רבי שמעון בר יוחאי: מפני מה אמרה תורה למול ביום השמיני? והוא משיב: "שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים" (נדה לא, ב). לפי התורה, היולדת נמצאת בשבעת הימים הראשונים במצב של טומאה הקשורה ללידה (ויקרא יב, ב). ביום השמיני היא יכולה להשתתף במלואה בשמחת בנה.
מספר שמעל לטבע
הסבר עמוק יותר, שפיתח בעיקר המהר"ל מפראג, נוגע במספר עצמו. העולם נברא בשבעה ימים, והשבוע חוזר על עצמו בלי סוף: שבע הוא מספרו של הטבע, של המחזור, של מה שחוזר ונשנה. שמונה הוא מה שמעבר למחזור הזה. התינוק עבר שבת אחת, שבוע שלם של בריאה; ביום השמיני מעבירים אותו גבול שהטבע לבדו אינו חוצה. לא במקרה חנוכה נמשכת שמונה ימים.
תינוק שלא בחר דבר
לעיתים קרובות טוענים שתינוק בן שמונה ימים לא בחר. המדרש מכיר את הטענה הזאת. הוא מספר שישמעאל התפאר לפני יצחק: "אני נימולתי בן שלוש עשרה שנה, ויכולתי לסרב; ואתה היית רק בן שמונה ימים." ויצחק השיב: "אילו ביקש ממני הקב"ה את כל אבריי, לא הייתי מסרב" (תלמוד בבלי, סנהדרין פט, ב; בראשית רבה נה). המילה ביום השמיני איננה הצטרפות של אדם בוגר לרעיון, אלא כניסה של ילד לתוך סיפור שקדם לו, כמו שמקבלים שפת אם או שם; ועליו לאחר מכן לעשות את הברית הזאת לשלו.
טעמי ברית המילה לפי חכמים
התורה אינה נותנת הסבר מעבר ל"אות ברית". ובכל זאת חכמי ישראל עסקו בטעמי המצוות, תוך שהם מזכירים שמקיימים את המצווה קודם כול משום שה' ציווה עליה.
להשלים את מה שה' השאיר בלתי שלם
מדרש תנחומא (תזריע ה) מביא דו־שיח מפורסם בין רבי עקיבא לבין המושל הרומי טורנוסרופוס. הרומי שואל אילו מעשים נאים יותר, מעשי הקב"ה או מעשי בשר ודם. מעשי בשר ודם, משיב רבי עקיבא, ומראה לו שיבולים וגלוסקאות. טורנוסרופוס שואל אז: "אם הוא חפץ במילה, מפני מה אינו יוצא מהול ממעי אמו?" ורבי עקיבא משיב שהקב"ה לא נתן את המצוות לישראל אלא לצרף בהן אותם.
הרעיון חוזר בספר החינוך (מצווה ב). ה' רצה שהאדם לא ייוולד שלם, כדי לרמוז לו שכשם ששלמות גופו באה על ידי מעשה ידיו, כך שלמות נפשו תלויה במעשיו. האדם נקרא להיות שותף לבורא.
לשלוט בתאווה
הרמב"ם, במורה נבוכים (ג, מט), נותן שני טעמים. הראשון מוסרי: המילה ממעטת את התאווה המינית, בלי לבטל אותה, ועוזרת לאדם להיות שליט ביצריו במקום להיות עבד להם. האבר שדרכו החיים עוברים מדור לדור נושא סימן של גבול. הטעם השני קיבוצי: זהו סימן משותף לכל המאמינים באחדות ה', המאחד אותם לעם אחד. אדם אינו מטיל על עצמו סימן כזה בשביל אמונה שאינו דבק בה, מדגיש הרמב"ם.
אות בגוף
התלמוד מספר שדוד המלך, כשנכנס לבית המרחץ, הצטער ואמר: "אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה". וכיוון שנזכר במילה שבבשרו, נתיישבה דעתו (מנחות מג, ב). את התפילין מניחים ואחר כך מסירים; ברית המילה, לעומת זאת, מלווה את האדם בכל רגע ועד יום מותו.
ברית שאינה מופרת
המשנה מלמדת: "גדולה מילה, שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות" (נדרים ג, יא), רמז לשלוש עשרה הפעמים שבהן המילה "ברית" מופיעה בפרק יז בבראשית. והיא מוסיפה שאברהם, למרות כל מצוותיו, לא נקרא "שלם" אלא אחרי שמל, שנאמר: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים".
איך מתנהלת ברית מילה היום
הברית נעשית בדרך כלל בבוקר היום השמיני, כשסופרים את יום הלידה (תינוק שנולד ביום שני נימול ביום שני שלאחריו). מכיוון שהיום היהודי מתחיל בשקיעה, תינוק שנולד בערב אחרי צאת הכוכבים נחשב כמי שנולד למחרת. חכמים מלמדים שעושים אותה בבוקר, מתוך זריזות, בדומה לאברהם, שעליו נאמר "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" (בראשית כב, ג; תלמוד בבלי, פסחים ד, א).
המשתתפים
- האב הוא המחויב הראשון במצווה. לרוב הוא ממנה את המוהל כשלוחו, ונשאר נוכח במעמד.
- המוהל הוא בעל המקצוע, שהוכשר גם בהלכה, גם בכללי ההיגיינה וגם במלאכה עצמה.
- הסנדק הוא מי שמחזיק את התינוק על ברכיו בשעת המילה; זהו כיבוד חשוב, שניתן פעמים רבות לסב או לרב.
כיסא של אליהו
באולם מכינים כיסא מיוחד, פעמים רבות מקושט בהידור, שנקרא כיסא של אליהו, כיסאו של אליהו הנביא. לפי פרקי דרבי אליעזר (פרק כט), הנביא, שקבל לפני הקב"ה ש"עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (מלכים א יט, י), קיבל תשובה שמעתה יהיה נוכח בכל ברית מילה כדי לראות בעיניו את נאמנותם. לכן מקבלים את פניו באופן סמלי, ומניחים את התינוק לרגע על הכיסא הזה.
המעשה והברכות
המעשה עצמו נמשך רגעים ספורים בלבד. יש בו שלושה שלבים המתוארים במשנה (שבת יט, ב): המילה, הסרת הערלה; הפריעה, חשיפת העטרה; והמציצה, מציצת מעט דם מן הפצע, שמקורה בטעם של שמירה על הבריאות. אופן ביצועה משתנה מקהילה לקהילה (מוהלים רבים משתמשים היום בצינורית סטרילית); כל אחד ינהג לפי הוראת רבו.
המוהל מברך "על המילה". האב מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". והקהל עונה כאיש אחד: "כשם שנכנס לברית, כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים" (שבת קלז, ב). כל תוכנית החיים היהודיים נמצאת כאן: הלימוד, הנישואין, החסד.
השם
במהלך הברית מכריזים על שמו העברי של התינוק, בתפילה הנאמרת על כוס יין. הקשר עתיק: ברגע כריתת הברית הפך אברם לאברהם. ברגע זה מצטטים את הפסוק מיחזקאל: "וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל טז, ו).
שבת, בריאות ומקרים מיוחדים
ברית מילה ביום השמיני חשובה כל כך שהיא נעשית אפילו בשבת (משנה שבת יט, א-ב), ואפילו ביום הכיפורים: התלמוד לומד זאת מן המילים "וביום השמיני" (שבת קלב, א), שאין בהן יוצא מן הכלל. זו אחת המצוות המעטות שדוחות את איסורי השבת. ועם זאת יש גבולות: תינוק שנולד בניתוח קיסרי, למשל, נימול ביום השמיני, אבל לא אם היום הזה חל בשבת (שבת קלה, א).
ובעיקר, ההלכה היהודית חד־משמעית: לעולם אין מסכנים את חייו או את בריאותו של תינוק לשם המילה. "סכנת נפשות דוחה את הכל, ואפשר למול לאחר זמן, ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם" (רמב"ם, הלכות מילה א, יח). תינוק פג, חולה או שסובל מצהבת משמעותית ממתין עד שיחלים, ואז סופרים שבעה ימים שלמים מהחלמתו המלאה לפני הברית. התלמוד אף פוטר ממילה תינוק ששני אחיו הגדולים מתו מחמת מילתם (יבמות סד, ב). דיני המילה מקובצים בשולחן ערוך, יורה דעה רס עד רסו; בכל מקרה מיוחד יש להתייעץ עם רב ועם רופא.
אם האב אינו מל את בנו, החובה עוברת לבית הדין, כלומר לקהילה, ואם גם זה לא נעשה, האדם עצמו, כשיגדל, חייב למול את עצמו (רמב"ם, הלכות מילה א, א-ב). תינוק שנולד מהול, או גר שכבר נימול, עובר הטפת דם ברית, טיפה אחת של דם הנלקחת לשם ברית (שבת קלה, א). לאדם המתגייר, המילה היא אחד מתנאי הגיור, לצד הטבילה במקווה (כריתות ט, א).
נאמנות שעברה דרך ההיסטוריה
המילה עתיקה מאוד. עמים אחרים במזרח הקרוב נהגו בה: ההיסטוריון היווני הרודוטוס, במאה החמישית לפני הספירה, מזכיר את המצרים (היסטוריות ב, 104), וגם ציורים מצריים מעידים על כך. אבל אצלם היה מדובר לרוב בטקס מעבר לגיל ההתבגרות או במנהג של מעמד מסוים. אצל העברים היא מקבלת משמעות אחרת לגמרי: היא נעשית ביום השמיני, בתינוק שזה עתה נולד, כאות לברית עם ה' האחד.
התנ"ך מספר על כמה רגעים שבהם הברית הזאת עומדת על הפרק. בדרך למצרים, צפורה, אשת משה, מלה בעצמה את בנם כדי להרחיק סכנת מוות (שמות ד, כד-כו). לפני יציאת מצרים, התורה אוסרת על כל ערל לאכול מקרבן הפסח (שמות יב, מח); המדרש אומר שישראל נגאלו בזכות שני דמים, דם הפסח ודם המילה. במשך ארבעים השנים במדבר לא מלו, בגלל סכנות הדרך; יהושע מל את כל העם בכניסתו לארץ ישראל, בגלגל (יהושע ה, ב-ט).
ההיסטוריה היהודית היא גם תולדות הניסיונות לאסור את הברית. בסביבות שנת 167 לפני הספירה, המלך היווני אנטיוכוס הרביעי אפיפנס אסר אותה ביהודה; ספר מקבים א מספר שאימהות הומתו יחד עם תינוקותיהן הנימולים (מקבים א א, ס-סא). זהו הרקע למרד החשמונאים, שחנוכה מציינת. כשלוש מאות שנה לאחר מכן אסר גם הקיסר אדריאנוס את המילה, וצעד זה, לדעת היסטוריונים רבים, תרם לפרוץ מרד בר כוכבא (132-135). אנוסי תקופת האינקוויזיציה, ואחריהם יהודי ברית המועצות, קיימו אותה בסתר, תוך סיכון חירותם. וכפי שמזכיר הרב בניזרי, הרודפים היו צריכים רק לבדוק אם אדם נימול כדי לדעת אם הוא יהודי.
משום כך מדברים על הברית כעל מצווה שעם ישראל מסר עליה את נפשו. התלמוד מלמד: "כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת גזרת המלכות, כגון עבודה זרה ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם" (שבת קל, א). גם היום, הרוב הגדול של המשפחות היהודיות, גם אלה שאינן שומרות מצוות, מקפידות על ברית המילה של בנן.
דעות מוטעות על ברית המילה
"זה אמצעי היגייני." מחקרים רפואיים הראו כמה יתרונות של מילת זכרים, וארגון הבריאות העולמי ממליץ עליה באזורים מסוימים כדי לצמצם את העברת נגיף ה־HIV. אבל אין זה הטעם שהתורה נותנת, והרמב"ם אינו מציג אותה כאמצעי רפואי: מדובר בברית, לא בניתוח מונע.
"מי שאינו נימול אינו יהודי." זה לא נכון. יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שהתגייר כהלכה. יהודי שאינו נימול מבטל מצווה חשובה, אבל הוא נשאר יהודי במלוא מובן המילה. הברית היא אות של השתייכות, לא תנאי לה.
"גם בנות עוברות מילה." לא. היהדות מעולם לא נהגה שום צורה של "מילה" לנשים. את הולדת הבת חוגגים בקריאת שמה בבית הכנסת, בשעת קריאת התורה, ואצל ספרדים רבים גם בשמחה שנקראת "זבד הבת".
מה מלמד הרב רפאל בניזרי
הרב בניזרי הקדיש כמה שיעורים לפרק יז בבראשית. אלה עיקרי רעיונותיו.
לא להאמין שהטבע מושלם
בשיעור "לך לך: הדו־שיח של ההתגלות" הרב יוצא מן הציווי שניתן לאברהם: "התהלך לפני והיה תמים". אין לחכות להתגלות: יש לצאת לקראתה. כל ההבדל בין מי שמקיים את המילה לבין מי שנמנע ממנה טמון כאן, הוא מסביר. להימנע ממנה פירושו לחשוב שהטבע, כפי שהוא עשוי, מושלם, ושאסור לגעת בו. אבל שלמות בתוך סדר הטבע היא דבר בלתי אפשרי.
בריאה מחדש של האדם
באותו שיעור הרב מקרב בין המילה "ברית" לבין המילה "בריאה", הבריאה והנברא. אין לחשוב, הוא אומר, שהנימול הוא פשוט מי שעבר ניתוח קטן: המילה האמיתית מחוללת בריאה מחדש של האדם. לכן, כשהיא נעשית ביום השמיני, היא מבטאת התעלות מעל סדר הטבע ודוחה אפילו את השבת. אבל מיד הוא מדגיש את הגבול: אם התינוק אינו במצב המאפשר זאת, דוחים אותה, כי לא נמנע ממנו את האפשרות לשמור שבתות אחרות.
שלוש בריתות, ואחת מהן נצחית
הרב מבחין בין שלוש בריתות. ברית הקשת, ברית המרחב, מחייבת את האנושות כולה. העם היהודי שותף לשתיים נוספות: ברית השבת, ברית הזמן, וברית המילה, ברית ההוויה. האחרונה נקראת "ברית עולם": דבר אינו יכול לבטל אותה. לכן, הוא מסביר, יהודי שאינו נימול נשאר יהודי: הוא חוטא, אבל אינו חדל להשתייך. ואם אין מי שימול ילד, הקהילה נושאת בחובה, כי ההשתייכות קודמת למעשה.
למי שטוען שהברית הזאת נוגעת רק לגברים, הרב משיב בלשונו של מלאכי הנביא, "אֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (מלאכי ב, יד): האיש והאישה הם ישות אחת, והמילה שהאיש מקיים, הוא מקיים בשביל שניהם.
לחתוך ארבע ערלות
בשיעור "וירא: ההבטחות לאברהם (חלק א')" הרב מסביר שהחסד האמיתי, האהבה שאינה תלויה בדבר, אפשרי רק אחרי המילה. אהבה ללא תנאים מחייבת להסיר ממנה את הערלות שלה, והן ארבע: ערלת הבשר, ערלת הלב והתאווה, ערלת הדיבור שחורג מגבולותיו, וערלת האוזן שנכנעת לכל התניה. הן מקבילות לארבעת המישורים של חיי האדם: הגופני, הנפשי, השכלי והרוחני. הבריאה, הוא מזכיר, נשלמה בשבעה ימים; המילה ממוקמת ביום השמיני, מחוץ למסגרת הזאת.
החיים הרוחניים אינם פשרה
לאברהם היו שלושה אוהבים: ענר, אשכול וממרא. לפי המדרש שהרב מפרש, שניים מהם ניסו להניא אותו: המוסר שלך יפה מאוד, אבל הכריתה הזאת בבשרך אין בה טעם. הם לא ראו, אומר הרב, שהבשר הוא המצע של כל רוח. רק ממרא עודד אותו, ובאלוני ממרא נגלה אליו ה' אחר כך. לדברי הרב, המילה צריכה ללמד את העולם שהחיים הרוחניים אינם פשרה.
החיתוך בבשר ובדיבור
ולבסוף, בשיעור "לך לך: אברהם מול פרעה", הרב חוזר אל כפל המשמעות של המילה "מילה": חיתוך ודיבור. יש שתי דרכים להעמיד צאצאים, הוא אומר: דרך הגוף ודרך הדיבור, כלומר החינוך. לכן החיתוך צריך להיעשות גם בבשר וגם בלשון. והוא מזהיר: לצמצם את הברית לסימן זהות גרידא, למנהג של נוחות, פירושו להחמיץ את מהותה. אין לה משמעות אלא אם היא מלווה בהעברה חיה של התורה.
שאלות נפוצות על ברית המילה
למה יהודים עושים ברית מילה?
משום שה' ציווה עליה את אברהם כ"אות ברית" בינו לבין זרעו (בראשית יז, י-יא), והתורה חוזרת עליה לכל דור (ויקרא יב, ג). חכמים רואים בה גם קריאה להשלים את הטבע, לשלוט בתאוות ולשאת בגוף את אות ההשתייכות.
למה דווקא ביום השמיני?
משום שכך קבעה התורה. התלמוד רואה בכך דאגה לכך שההורים יוכלו לשמוח במלואם (נדה לא, ב). החכמים קוראים בכך גם את סמליות המספר שמונה, שמעבר למחזור שבעת ימי הבריאה והטבע.
מה קורה אם היום השמיני חל בשבת?
הברית נעשית בשבת, ואפילו ביום הכיפורים, כי היא דוחה את האיסורים האלה (שבת קלב, א). עם זאת יש יוצאים מן הכלל, למשל תינוק שנולד בניתוח קיסרי. בפרטים יש להיוועץ ברב.
האם ברית מילה מסוכנת?
כשהיא נעשית בידי מוהל מיומן בתינוק בריא, זהו מעשה קצר. ההלכה אוסרת לחלוטין למול תינוק שבריאותו עלולה להיפגע מכך: במקרה כזה ממתינים להחלמתו המלאה.
האם מבוגר יכול לעשות ברית מילה?
כן. יהודי שלא נימול בילדותו, למשל בברית המועצות, יכול לעשות אותה בכל גיל, בהרדמה ובתנאים רפואיים טובים.
להרחבה
- לך לך: הדו־שיח של ההתגלות
- וירא: ההבטחות לאברהם (חלק א')
- לך לך: אברהם מול פרעה
- לך לך: מסעו של אברהם
- למה שמונה נרות בחנוכה? משמעותם של שמונת האורות
- מי הוא יהודי? ואיך נעשים יהודים?
- מה זה בר מצווה ובת מצווה?
- מה זה שבת?
- מילון מונחים עבריים ביהדות
מקורות והפניות
- תורה: בראשית יז, א-יד ו־יז, כג-כז; בראשית כא, ד; בראשית כב, ג; ויקרא יב, ב-ג; שמות ד, כד-כו; שמות ו, יב; שמות יב, מח; דברים י, טז; דברים ל, ו
- נביאים: יהושע ה, ב-ט; מלכים א יט, י; ירמיהו ד, ד; יחזקאל טז, ו; מלאכי ב, יד
- משנה שבת יט, א-ב; משנה נדרים ג, יא
- תלמוד בבלי: שבת קל, א; קלב, א; קלה, א; קלז, ב; פסחים ד, א; נדה לא, ב; מנחות מג, ב; סנהדרין פט, ב; יבמות סד, ב; כריתות ט, א
- מדרש: בראשית רבה נה; מדרש תנחומא, תזריע ה; פרקי דרבי אליעזר, פרק כט
- רמב"ם (רבי משה בן מימון), מורה נבוכים ג, מט; משנה תורה, הלכות מילה א, א-ב ו־א, יח
- ספר החינוך, מצווה ב
- שולחן ערוך, יורה דעה רס עד רסו
- המהר"ל מפראג, על סמליות המספרים שבע ושמונה
- הרודוטוס, היסטוריות ב, 104; ספר מקבים א, א, ס-סא
- שיעורי הרב רפאל בניזרי: לך לך: הדו־שיח של ההתגלות; וירא: ההבטחות לאברהם (חלק א'); לך לך: אברהם מול פרעה
מאמר מאת מערכת "מחשבות יהודיות" (Pensées Juives). הקטעים המיוחסים לרב רפאל בניזרי לקוחים משיעוריו המתפרסמים באתר זה.