סוכות

חג הסוכות

המשמעות שאנו נותנים למצוות מזכירה, במידה מסוימת, את המן: אותו מזון שירד מן השמים, שכל אחד מבני ישראל חווה במדבר בדרכו שלו. המצוות נשארות אותן מצוות, אך כל דור מגלה בהן משמעויות העונות על שאלותיו ועל צרכיו. זה אחד מתפקידיה של התורה שבעל פה: להעשיר את לימודן, כדי שימשיכו לדבר אל האדם ולחדש את חייו.

כך גם הסוכה. התורה מבארת את טעמה: ״לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (ויקרא כג, מג). אך על אילו סוכות מדובר?

בתלמוד מציעים רבי אליעזר ורבי עקיבא שני פירושים. לדעת רבי אליעזר, אלו ענני הכבוד שהגנו על בני ישראל בלכתם במדבר. לדעת רבי עקיבא, סוכות ממש, שבהן ישבו בכל תחנה ממסעם. שני הפירושים מאירים סיפור אחד: שבריריות תנאי חייהם וההשגחה האלוקית שליוותה אותם.

ארבעים שנה חיו בני ישראל הרחק מבתי קבע, בלא שדות ובלא מקור מזון רגיל, ניזונים מן המן. למרות התנאים הקשים הללו, הם בנו חיי משפחה וקהילה. בלעם, שנקרא לקלל את ישראל, נדהם ממה שראה ואמר: ״מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל״ (במדבר כד, ה).

המחלוקת בין רבי עקיבא לרבי אליעזר מגלה אפוא שני פנים בחייו של ישראל. הסוכה הממשית מעלה את זכרם של כל אדם וכל משפחה שחיו במדבר תחת קורת גג ארעית, בלי ודאות לגבי המחר. ענני הכבוד מזכירים שגם בארעיות הזאת נהנה העם כולו מהגנה אלוקית. כל יחיד ישב בסוכה שברירית, ואילו הכלל היה מוקף בענן. שתי התמונות הללו מלוות גם את מחשבתנו על הגלות: מצד אחד, חוסר הביטחון והארעיות; מצד שני, התקווה שההשגחה אינה עוזבת אותנו.

המהר״ל קושר את סוכות לראש השנה וליום הכיפורים. יציאת מצרים הייתה בניסן; ובכל זאת, דווקא בתשרי, אחרי ימי התשובה, אנו יוצאים מבתינו אל הסוכה. אפשר לראות במעשה זה קבלה מרצון של חיים ארעיים, כדי להתבונן במעשינו. אחרי שביקשנו מחילה, הסוכה מזכירה לנו שעלינו גם לשנות את דרכנו. כשם שקין נגזר עליו להיות נע ונד אחרי שהרג את הבל אחיו, כך יציאה זו מן הבית יכולה להזמין אותנו להתבונן במה שבחיינו טעון תיקון.

ואף על פי כן, סוכות הוא חג של שמחה. אולי משום שאנו יודעים שהיציאה מן הבית אינה מטרה בפני עצמה: יציאה זו מכוונת אותנו אל שיבה – אל עצמנו, אל עמנו ואל הארץ המובטחת. תזכיר לנו כל סוכה שהנדודים אינם יעדנו; תחזק בנו את הרצון לתקן את מה שמוביל לגלות, ולכוון את צעדינו אל ארץ התקווה.