סוכות

par le Rav Raphaël Benizri
הלולב וארבעת המינים של סוכות
סוכה ערוכה לחג הסוכות
סוכות, חג השמחה: סוכה מקושטת, ארבעת המינים, בית המקדש בירושלים. שיעור של הרב רפאל בניזרי.

סוכות: חג השמחה
סוכות, זמן שמחתנו: חג השמחה, האוניברסליות והשיתוף. לשיעור ולתמלול המלא ←

סוכות, סוכת השלום: סוכות במדבר בשקיעה, לולב ואתרוג מורמים. שיעור של הרב רפאל בניזרי.

סוכות: מכיפור אל סוכת השלום
״סוכת שלום״: סוכה שברירית מבחוץ, איתנה מבפנים. לשיעור ולתמלול המלא ←

חוברות לימוד לכל שיעור: שאלות לעיון במשפחה

דף הלימוד לסוכות

דף הלימוד לסוכות

לצפייה / להדפסת הדף ←

לקריאת הטקסט של הדף

חג הסוכות

המשמעות שאנו נותנים למצוות מזכירה, במידה מסוימת, את המן: אותו מזון שירד מן השמים, שכל אחד מבני ישראל חווה במדבר בדרכו שלו. המצוות נשארות אותן מצוות, אך כל דור מגלה בהן משמעויות העונות על שאלותיו ועל צרכיו. זה אחד מתפקידיה של התורה שבעל פה: להעשיר את לימודן, כדי שימשיכו לדבר אל האדם ולחדש את חייו.

כך גם הסוכה. התורה מבארת את טעמה: ״לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״ (ויקרא כג, מג). אך על אילו סוכות מדובר?

בתלמוד מציעים רבי אליעזר ורבי עקיבא שני פירושים. לדעת רבי אליעזר, אלו ענני הכבוד שהגנו על בני ישראל בלכתם במדבר. לדעת רבי עקיבא, סוכות ממש, שבהן ישבו בכל תחנה ממסעם. שני הפירושים מאירים סיפור אחד: שבריריות תנאי חייהם וההשגחה האלוקית שליוותה אותם.

ארבעים שנה חיו בני ישראל הרחק מבתי קבע, בלא שדות ובלא מקור מזון רגיל, ניזונים מן המן. למרות התנאים הקשים הללו, הם בנו חיי משפחה וקהילה. בלעם, שנקרא לקלל את ישראל, נדהם ממה שראה ואמר: ״מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל״ (במדבר כד, ה).

המחלוקת בין רבי עקיבא לרבי אליעזר מגלה אפוא שני פנים בחייו של ישראל. הסוכה הממשית מעלה את זכרם של כל אדם וכל משפחה שחיו במדבר תחת קורת גג ארעית, בלי ודאות לגבי המחר. ענני הכבוד מזכירים שגם בארעיות הזאת נהנה העם כולו מהגנה אלוקית. כל יחיד ישב בסוכה שברירית, ואילו הכלל היה מוקף בענן. שתי התמונות הללו מלוות גם את מחשבתנו על הגלות: מצד אחד, חוסר הביטחון והארעיות; מצד שני, התקווה שההשגחה אינה עוזבת אותנו.

המהר״ל קושר את סוכות לראש השנה וליום הכיפורים. יציאת מצרים הייתה בניסן; ובכל זאת, דווקא בתשרי, אחרי ימי התשובה, אנו יוצאים מבתינו אל הסוכה. אפשר לראות במעשה זה קבלה מרצון של חיים ארעיים, כדי להתבונן במעשינו. אחרי שביקשנו מחילה, הסוכה מזכירה לנו שעלינו גם לשנות את דרכנו. כשם שקין נגזר עליו להיות נע ונד אחרי שהרג את הבל אחיו, כך יציאה זו מן הבית יכולה להזמין אותנו להתבונן במה שבחיינו טעון תיקון.

ואף על פי כן, סוכות הוא חג של שמחה. אולי משום שאנו יודעים שהיציאה מן הבית אינה מטרה בפני עצמה: יציאה זו מכוונת אותנו אל שיבה – אל עצמנו, אל עמנו ואל הארץ המובטחת. תזכיר לנו כל סוכה שהנדודים אינם יעדנו; תחזק בנו את הרצון לתקן את מה שמוביל לגלות, ולכוון את צעדינו אל ארץ התקווה.

סוכות

חמישה ימים אחרי יום הכיפורים יוצאים מן הבית. בונים בחוץ סוכה בעלת דפנות קלות וסכך של ענפים, שמבעדו צריך שייראו השמים, ויושבים בה שבוע: אוכלים בה, מארחים בה, ולפעמים גם ישנים בה. החג השמח ביותר בשנה מתקיים במבנה השברירי ביותר.

בית שאינו מגן

וזה, כמובן, העיקר. סוכה אינה עומדת בפני הרוח, אינה עומדת בפני הגשם, ואינה עומדת בפני הרבה דברים. כשנכנסים אליה, מסכימים לכמה ימים לוותר על האשליה שקירותינו באמת מגינים עלינו. לא כדי להטיל על עצמנו מורא, אלא כדי לזכור מהיכן באמת בא הביטחון.

מי שחצו את המדבר ידעו זאת: לא היה להם דבר, והם החזיקו מעמד. הסוכה היא זיכרון לאותה תקופה – ולרעיון, המטריד והמשחרר כאחד, שאיתנותם של חיים אינה נמדדת בעובי קירותיהם.

ארבעת המינים

נוטלים ביד ארבעה צמחים: כף התמר, האתרוג, ענפי ההדס והערבה. המדרש רואה בהם ארבעה סוגי בני אדם, לפי שיש בהם טעם, ריח, את שניהם, או לא זה ולא זה – והדין הוא שאין מקיימים את המצווה אלא כשאוחזים את כולם יחד.

אף אחד מהם אינו מיותר. אף אחד אינו יכול להידחות משום שאין בו ריח או שאין לו מה להציע. זהו שיעור בקהילתיות, נטול רגשנות להפליא: האחדות אינה העדפה, היא תנאי.

השמחה כחובה

סוכות נקרא ״זמן שמחתנו״. השמחה בו היא מצווה, דבר שעשוי להיראות אבסורדי – אי אפשר לצוות על רגש. אך אולי אין מדובר ברגש. אולי מדובר בהחלטה: לארח, להזמין, לשיר, גם כשלא הכול מסודר. אחרי הימים הנוראים, זו דרך לומר שלכובד הראש אין המילה האחרונה.

להמשך הלימוד

ראש השנה ויום הכיפורים, הקודמים לחג; פסח ושבועות, שני הרגלים האחרים.

לקראת החג: מדוע יושבים בסוכה שבעה ימים? וארבעת המינים של סוכות: מה מסמלים הלולב והאתרוג?