"העם הנבחר": מעטים הביטויים שצוטטו, נלעגו ועוותו כמו הביטוי הזה. יש מי ששומעים בו יומרה לעליונות. מה אומרים באמת התורה, התלמוד וגדולי החכמים? נבחרו בידי מי, לשם מה, ובאיזה מחיר? נתחיל מההתחלה, בעזרת המקורות.
בקצרה: ביהדות, בחירת ישראל אינה מציינת גזע עליון ואף לא זכות־יתר. היא מציינת ברית: ה' בחר באברהם ובזרעו כדי שיקבלו את התורה, יחיו לפיה ויעידו עליה לפני העולם. התורה עצמה אומרת זאת: הבחירה הזאת אינה נובעת מגודל המספר או מזכות טבעית, אלא מאהבת ה' ומן השבועה שנשבע לאבות (דברים ז, ז-ח). התפקיד מוגדר כבר בסיני: להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו), כלומר עם העומד לשירות האנושות. הבחירה הזאת היא קודם כול עול ואחריות: "רק אתכם ידעתי […] על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם" (עמוס ג, ב). היא פתוחה לכל אדם שבוחר בכנות להצטרף אליה, ואינה גורעת דבר מכבודם של העמים האחרים, שחסידיהם יש להם חלק לעולם הבא.
מה אומרת התורה: פסוקי הבחירה
המילה העברית לבחירה היא "בחר". היא חוזרת בכמה פסוקים בספר דברים, שהם המקור העיקרי לרעיון "העם הנבחר". המפורסם שבהם אומר: "כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים ז, ו). אותו נוסח חוזר כמעט מילה במילה בהמשך (דברים יד, ב).
הפסוק הבא עונה מראש על השאלה "למה דווקא אנחנו?" וסוגר את הדלת בפני כל גאווה: "לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים. כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבתיכם" (דברים ז, ז-ח). לא כוח, לא תבונה ולא מעלה מוסרית יתרה: אהבה ונאמנות להבטחה.
כמה פרקים אחר כך התורה חוזרת ומדגישה, כמעט בחומרה: "וידעת כי לא בצדקתך ה' אלקיך נתן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה, כי עם קשה ערף אתה" (דברים ט, ו). העם הנבחר אינו מושלם: הוא אהוב, ונדרש ממנו הרבה.
סגולה: אוצר, לא קניין בלעדי
המילה "סגולה", שפירושה אוצר או רכוש מיוחד, מופיעה לראשונה למרגלות הר סיני: "ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגלה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ה-ו).
שלושה פרטים חשובים במיוחד. הפסוק מותנה: "אם שמוע תשמעו"; הבחירה היא הצעה שממתינה לתשובה. הוא מוסיף: "כי לי כל הארץ"; ישראל אינו נבחר נגד העמים האחרים, וה' נשאר בורא כולם. ולבסוף, התפקיד מוגדר: ממלכת כהנים. וכהן אינו קיים לשם עצמו: הוא משרת, מלמד ומברך את האחרים.
ברית שמתחילה באברהם
הבחירה אינה מתחילה בסיני אלא באברהם, הראשון לאבות. ה' אומר לו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך […] ואעשך לגוי גדול ואברכך […] והיה ברכה […] ונברכו בך כל משפחת האדמה" (בראשית יב, א-ג). כבר מן ההתחלה, בחירתו של אדם אחד מכוונת אל האנושות כולה.
התורה אומרת גם מדוע נבחר אברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט). הברית נחתמת אחר כך בבשר, בברית המילה (בראשית יז, ז-י), ומתחדשת עם יצחק ועם יעקב. כשמשה ניצב לפני פרעה, ה' מצווה אותו לומר: "כה אמר ה': בני בכרי ישראל" (שמות ד, כב). הבכור במקרא אינו הילד היחיד: הוא זה שנושא באחריות למשפחה.
ברית דו־כיוונית: ה' בוחר בישראל, ישראל בוחר בה'
התורה מתארת את הבחירה כהתחייבות הדדית: "את ה' האמרת היום להיות לך לאלקים […] וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה" (דברים כו, יז-יח). התלמוד (ברכות ו ע"א) לומד מן הפסוקים האלה דימוי מפתיע. היהודים מניחים תפילין שכתוב בהן "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד"; ואף הקב"ה, אומר התלמוד, כביכול מניח תפילין, ובהן כתוב: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (דברי הימים א יז, כא). "אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם".
בסיני העם עונה תחילה: "כל אשר דבר ה' נעשה" (שמות יט, ח), ואחר כך, בשעת כריתת הברית: "נעשה ונשמע" (שמות כד, ז). מעתה הבחירה היא ברית שהתקבלה מרצון.
התורה שהוצעה לכל האומות
מדרש מפורסם, המובא בספרי (ספרי דברים שמג) ובתלמוד (עבודה זרה ב ע"ב), מספר שלפני שנתן ה' את התורה לישראל, הציע אותה לעמים האחרים. בני עשו שואלים מה כתוב בה; עונים להם "לא תרצח", והם מסרבים, כי דרך חייהם היא החרב. בני ישמעאל שומעים "לא תגנב" ומסרבים אף הם. רק ישראל מקבלים אותה, בלי לשאול אפילו מה תוכנה.
המדרש הזה אינו מבזה את האומות האחרות: הוא אומר שהבחירה אינה העדפה שרירותית. התורה הוצעה לכולם, וישראל אמרו כן. התלמוד עצמו גם מסייג את ה"כן" הזה: הוא מספר שהקב"ה "כפה עליהם הר כגיגית", ושהעם קיבל את התורה במלואה, מתוך אהבה, רק בתקופת פורים (שבת פח ע"א). הברית נבנית לאורך זמן; היא לעולם אינה מובטחת אחת ולתמיד.
אברהם חיפש את ה' תחילה
עוד לפני הקריאה האלוקית, אברהם חיפש. המדרש משווה אותו לעובר דרך שראה בירה דולקת ואמר: "תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?" הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו: "אני הוא בעל הבירה" (בראשית רבה לט, א). הרמב"ם מתאר את אותה דרך: אברהם, עוד בהיותו ילד, התבונן לבדו עד שהכיר את הבורא האחד, ואחר כך החל ללמד זאת לאחרים (הלכות עבודה זרה א, ג). הבחירה היא מענה לחיפוש אנושי.
למה ישראל? הסברי החכמים
המפרשים עצמם שאלו "למה דווקא העם הזה?". תשובותיהם משלימות זו את זו; תשובתו של המהר"ל מפראג, על כך שהבחירה ניתנה בחינם, מוצגת בהמשך יחד עם תורתו של הרב בניזרי.
כי הם ממעטים את עצמם
הפסוק אומר: "לא מרבכם". התלמוד (חולין פט ע"א), ובעקבותיו רש"י על דברים ז, ז, קורא את הפסוק כך: "חושקני בכם, שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה, אתם ממעטין עצמכם לפני". אברהם אומר: "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז); משה ואהרן אומרים: "ונחנו מה" (שמות טז, ז). הבחירה קשורה כבר במקורה בענווה, ההפך הגמור מן הגאווה שמייחסים לה.
כי היה צורך בעם שיעיד
הנביא ישעיהו מנסח את השליחות: "אתם עדי, נאם ה'" (ישעיהו מג, י); "ונתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד קצה הארץ" (ישעיהו מט, ו; ראו גם מב, ו). עד אינו טוב יותר מן הקהל: הוא נושא דבר שאינו שלו, וכאן: ה' האחד ותורתו המוסרית.
רבי יהודה הלוי, בספר הכוזרי, מציע דימוי שהשפיע רבות: ישראל באומות כלב באברים (כוזרי ב, לו). הלב אינו מבזה את שאר האברים, הוא מחיה אותם; אבל הוא גם הרגיש מכולם, הראשון שסובל ממחלות הגוף.
נבחר פירושו אחראי
הפסוק הברור ביותר הוא אולי דברי הנביא עמוס: "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם" (עמוס ג, ב). לא "אגן עליכם מכל רע", אלא: אדרוש מכם יותר.
תרי"ג המצוות מחייבות את עם ישראל בלבד: שבת, כשרות, תפילין, דיני טהרה הם חובות נוספות, ולא זכויות־יתר. כשאדם בא להתגייר, התלמוד מורה לומר לו תחילה: "אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם?" (יבמות מז ע"א). לא מבטיחים לו מעמד נוח; מזהירים אותו מפני עול.
ההיסטוריה אישרה את הכובד הזה. בלעם הקוסם, שבא לקלל את ישראל, מתאר אותו בעל כורחו: "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג, ט). הייחוד הזה עלה פעמים רבות במחיר כבד: גלויות, גירושים, רדיפות, ועד השואה. הבחירה מעולם לא הבטיחה שקט; המסורת מבטיחה את נצחיותו של העם, לא את נוחותו: הוא לא ייעלם כל עוד יעמדו חוקי השמש והירח (ירמיהו לא, לד-לה). כבר בשנת 1899 השתומם מרק טוויין, במאמרו "Concerning the Jews" (על היהודים), על כך שהעם הקטן הזה שרד את כל האימפריות ששלטו בו.
הבחירה אינה גזע: היא פתוחה לכולם
להבין את "העם הנבחר" כמושג גזעי יהיה טעות חמורה. היהדות מקבלת גרים מכל מוצא, ורואה בהם יהודים לכל דבר. לפי התלמוד, "הזהירה תורה בל"ו מקומות, ואמרי לה במ"ו מקומות, בגר" (שלושים ושישה, ויש אומרים ארבעים ושישה), כלומר מפני הונאת הגר, הנוכרי שבא להצטרף אל העם (בבא מציעא נט ע"ב). רות המואבייה, שאמרה "עמך עמי ואלקיך אלקי" (רות א, טז), הייתה לאם סבו של דוד המלך, ומכאן לאמו הקדומה של המשיח.
הרמב"ם כתב לגר בשם עובדיה, ששאל אותו אם רשאי הוא לומר בתפילותיו "אלקינו ואלקי אבותינו" ו"אשר בחר בנו". תשובתו חד־משמעית: כן, כי אברהם הוא אביהם של כל הנכנסים תחת כנפי השכינה, והגר הוא חלק מלא מן העם הנבחר (איגרת הרמב"ם לעובדיה הגר).
הרמב"ם הולך רחוק יותר. אחרי שתיאר את שבט לוי, שהובדל לשרת את ה', הוא מוסיף: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' […] הרי זה נתקדש קדש קדשים" (משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל יג, יג).
העמים האחרים במחשבת ישראל
אם ישראל נבחר, מה מקומם של האחרים? כל בני האדם נבראו בצלם אלקים (בראשית א, כז). המשנה מלמדת שאדם נברא יחידי "מפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו: אבא גדול מאביך" (משנה סנהדרין ד, ה).
רבי עקיבא אומר זאת בשני שלבים בפרקי אבות: "חביב אדם שנברא בצלם […] חביבין ישראל שנקראו בנים למקום […] חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה", כלומר התורה (אבות ג, יד). הסדר חשוב: תחילה כבודו של כל אדם, ואחר כך האהבה המיוחדת לישראל, הקשורה בתורה.
היהדות אינה מבקשת מן הגויים להיעשות יהודים. היא מציעה להם את שבע מצוות בני נח (איסורי רציחה, גזל, עבודה זרה, ברכת השם, גילוי עריות ואבר מן החי, כלומר אכזריות לבעלי חיים, וחובת הקמת בתי דין צודקים). לפי התוספתא והרמב"ם, חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא (תוספתא סנהדרין יג, ב; רמב"ם, הלכות מלכים ח, יא). אין צורך אפוא להיות יהודי כדי "להיגאל".
בתפילה: "אשר בחר בנו"
רעיון הבחירה חוזר בכל יום בתפילה, ותמיד בצמוד לתורה. בבוקר, לפני הלימוד, מברכים: "ברוך אתה […] אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" (תלמוד, ברכות יא ע"ב). הבחירה מוסברת מיד במתנה: נבחרנו כדי לקבל את התורה, לא כדי לשלוט.
בחגים אומרים בתפילת העמידה (התפילה המרכזית): "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו". בקידוש של ליל שבת אומרים "כי בנו בחרת ואותנו קידשת". ותפילת "עלינו לשבח", החותמת כל תפילה, מודה לה' על שנתן לנו גורל מיוחד, ומסתיימת בתקווה האוניברסלית: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט), לאנושות כולה.
מה מלמד הרב רפאל בניזרי
בכמה משיעוריו הרב בניזרי חוזר למשמעות בחירת ישראל, ותמיד באותו כיוון: להיות נבחר פירושו לשאת עול המופנה אל העולם.
בחירה בחינם, והזכות שבקבלתה
בשיעורו פסח: פה סח, הפה המדבר, הרב מביא את תורת המהר"ל מפראג: בחירת עם ישראל היא בחינם, הקב"ה הוא שהחליט עליה. אין זה רק משום שאברהם היה אב קדמון יוצא דופן בטובו, שהרי הוא גם אביו של ישמעאל, כשם שיצחק הוא אביו של עשו. ישראל נקרא בכור. "אבל הבחירה הזאת כרוכה באחריות כבדה", אומר הרב: מי שנבחר לראש משפחה בגיל צעיר מאוד, לא קיבל מתנה אלא עול.
זכותו של ישראל, הוא מסביר, היא שדבק בבחירה הזאת וקיבל עליו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, אף שמטבע הדברים היה נוטה לסרב: "למה שאהיה נרדף בידי כולם, מבוקר בידי כולם, מעורר קנאה אצל קטני הנפש? […] אני רוצה לחיות כמו כולם." ויש, מודה הרב, נטייה בעם היהודי שחושבת כך.
"והיה ברכה": עול, לא שכר
בשיעור בראשית רבה לט, חלק ז: והיה ברכה, הרב קורא את הפסוק שנאמר לאברהם, "והיה ברכה" (בראשית יב, ב), לא כשכר אלא כציווי. מי שמקבל את הברית מחויב קודם כול כלפי האומות. הברכה היא שעם ישראל יעמוד באחריותו כלפי האנושות כולה: אי אפשר לראות את הדברים רק מבפנים, מתוך הקהילה או העם שלך.
הרב לומד מכך שתי מסקנות. מצד אחד, אין מיסיונריות: אין הכוונה ללכת ולחפש אנשים, אלא שהם עצמם, כשיראו את התנהגותנו, יתקרבו לאט לאט. מצד שני, האומות אינן "ניצבים": "בלי הגויים לא היו יהודים". ההלכה מחייבת רק אותנו; מן האחרים מצפים רק לשבע מצוות בני נח, ומי שרוצה להטיף מוסר לאחרים טועה בכתובת. מה שעובר הלאה הוא ההתנהגות, כמו שילדים לומדים מהוריהם כשהם רואים איך הם חיים.
"ואעשך לגוי גדול": עם שתמיד נמצא בהתהוות
בשיעור בראשית רבה לט, חלק ו: גוי גדול, הרב מעיר שהפסוק אומר "ואעשך לגוי גדול", ולא "אתן לך". לעשות פירושו לברוא, לקיים מצב של בריאה מתמדת: ישראל לעולם אינו מצב מוגמר, הוא נעשה כזה מיום ליום, וכך הוא שורד את כל המשברים.
כהנים קטנים לאנושות
בשיעור פרקי אבות ה: עשרה דורות מאדם, הרב מסביר את "ממלכת כהנים": הכהן נשמר מטומאה ושומר על הקדושה, ו"אנחנו כהנים קטנים לאנושות".
החלה של האנושות
בשיעור יום כיפור: ספר יונה והתשובה, הוא משתמש בדימוי אחר. החלה היא חלק קטן מן הבצק שמפרישים, והוא מקדש את העיסה כולה. "אנחנו יכולים להיות החלה של העולם, אבל אנחנו רק החלה, יש גם את שאר העיסה." והוא מזהיר: הברכה הזאת מגיעה לנו רק אם נמשיך לאפשר לעיסה הזאת להזין את עולמה.
נגד הגאווה
בשיעורו לט"ו בשבט, הרב מבקש שלא ליפול "לגאווה של עם נבחר שרק הוא נהנה מן ההשגחה האלוקית, וזו נשללת מן העמים האחרים". גם העמים האחרים, הוא מזכיר בשם הרמב"ם, זוכים להשגחה לפי מידתם; לכל אחד עושרו ושליחותו, והעולם צריך את הגיוון הזה. ובשיעור חנוכה: האור של כל אחד, הוא מדייק: "אם אנחנו העם הנבחר, אנחנו נבחרים מבין עמים שעלינו לחיות לצדם." תפקידנו אינו לגנות אותם, אלא להיות דוגמה, בחיים של כבוד.
דעות שגויות שכדאי לתקן
"היהודים חושבים שהם עליונים"
המקורות אומרים את ההפך: ישראל נבחר "כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז, ז), הוא נקרא "עם קשה ערף" (דברים ט, ו), והבחירה מביאה עמה דין חמור יותר (עמוס ג, ב). העליונות, אם רוצים להשתמש במילה הזאת, היא עליונות של אחריות, לא של ערך אנושי. כל אדם נברא בצלם אלקים (בראשית א, כז).
"העם הנבחר צריך לגייר את העולם"
היהדות אינה דת מיסיונרית. היא מקבלת את מי שבא, בלי לחפש מאמינים; היא מצפה מן האומות לשבע מצוות בני נח, ומקווה לעולם שבו האנושות תכיר את ה', בלי שכולם ייעשו יהודים.
קצת היסטוריה: ביטוי שעוות פעמים רבות
הביטוי הופנה לא פעם נגד היהודים. בראשית המאה העשרים, הזיוף האנטישמי "הפרוטוקולים של זקני ציון", שפוברק ברוסיה, הזין את המיתוס על עם השואף לשלוט בעולם. ב־27 בנובמבר 1967 דיבר הגנרל דה גול על "עם עילית, בטוח בעצמו ושתלטן"; ריימון ארון השיב לו בספרו "דה גול, ישראל והיהודים" (1968). ובעולם היהודי עצמו, הרב האמריקני מרדכי קפלן, מייסד התנועה הרקונסטרוקציוניסטית, דחה את המושג והוציא אותו מנוסח התפילה שלו. היהדות המסורתית שמרה עליו תמיד, כברית וכשליחות.
שאלות נפוצות על העם הנבחר
למה הקב"ה בחר בעם היהודי?
מתוך אהבה ונאמנות לשבועה שנשבע לאבות, ולא בגלל מספרם או זכות טבעית כלשהי (דברים ז, ז-ח). החכמים מוסיפים את ענוותם של אברהם ושל צאצאיו (חולין פט ע"א), ואת העובדה שישראל קיבלו את התורה כשהוצעה להם (עבודה זרה ב ע"ב). אחרים, כמו המהר"ל, מדגישים שהבחירה ניתנה בחינם.
נבחרו לשם מה?
כדי לקבל את התורה, לחיות לפיה ולהעיד עליה: להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו), "אור גוים" (ישעיהו מט, ו) וברכה ל"כל משפחת האדמה" (בראשית יב, ג).
האם ה' אוהב פחות את מי שאינם יהודים?
לא. כל אדם נברא בצלם אלקים, ורבי עקיבא פותח ב"חביב אדם" לפני שהוא מדבר על ישראל (אבות ג, יד). לחסידי אומות העולם יש חלק לעולם הבא (רמב"ם, הלכות מלכים ח, יא).
האם גר הוא חלק מן העם הנבחר?
כן, במלואו. גם הוא אומר "אשר בחר בנו", כפי שכתב הרמב"ם לעובדיה הגר. רות, שהתגיירה, היא אמו הקדומה של דוד המלך.
האם יהודי שאינו שומר מצוות נשאר בברית?
כן. לפי התלמוד, "ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא" (סנהדרין מד ע"א). ברית סיני מחייבת את העם כולו ואת צאצאיו (דברים כט, יג-יד); אפשר להתרחק ממנה, אבל אי אפשר להפסיק להיות חלק ממנה.
האם גם הנוצרים והמוסלמים מדברים על בחירה?
כל אחת מן המסורות האלה, בדרכה, אימצה או פירשה מחדש את רעיון הבחירה האלוקית. היהדות עומדת על כך שהברית עם ישראל היא נצחית, בלי לשלול את כבודם של מאמינים אחרים ואת חלקם לעולם הבא כשהם צדיקים.
להרחבה
להיות נבחר, ביהדות, אין פירושו לעמוד מעל האחרים: פירושו להיקרא להיות, כמו אברהם, ברכה.
- פסח: פה סח, הפה המדבר (בחירת ישראל לפי המהר"ל)
- בראשית רבה לט, חלק ז: והיה ברכה
- בראשית רבה לט, חלק ו: גוי גדול
- יום כיפור: ספר יונה והתשובה
- שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב
- מה זו תורה?
- מי הוא יהודי? ואיך נעשים יהודים?
- עשרת הדברות: נוסח, משמעות ומקומם ביהדות
מקורות והפניות
- בראשית א, כז; יב, א-ג; יז, ז-י; יח, יט; יח, כז
- שמות ד, כב; טז, ז; יט, ה-ו; יט, ח; כד, ז
- במדבר כג, ט
- דברים ז, ו-ח; ט, ו; יד, ב; כו, יז-יח; כט, יג-יד
- ישעיהו מב, ו; מג, י; מט, ו
- ירמיהו לא, לד-לה
- עמוס ג, ב
- זכריה יד, ט
- רות א, טז
- דברי הימים א יז, כא
- משנה סנהדרין ד, ה
- משנה אבות ג, יד
- תוספתא סנהדרין יג, ב
- תלמוד בבלי: ברכות ו ע"א ויא ע"ב; שבת פח ע"א; יבמות מז ע"א; בבא מציעא נט ע"ב; סנהדרין מד ע"א; עבודה זרה ב ע"ב; חולין פט ע"א
- ספרי דברים שמג
- בראשית רבה לט, א
- רש"י על דברים ז, ז
- רמב"ם, משנה תורה: הלכות עבודה זרה א, ג; הלכות שמיטה ויובל יג, יג; הלכות מלכים ח, יא
- רמב"ם, איגרת לעובדיה הגר
- רבי יהודה הלוי, הכוזרי ב, לו
- המהר"ל מפראג, על כך שהבחירה ניתנה בחינם (מובא אצל הרב בניזרי)
- מרק טוויין, "Concerning the Jews", Harper's Magazine, 1899
- ריימון ארון, De Gaulle, Israël et les Juifs (דה גול, ישראל והיהודים), Plon, 1968
- מסיבת העיתונאים של הגנרל דה גול, 27 בנובמבר 1967
- הרב רפאל בניזרי, פסח: פה סח, הפה המדבר — https://penseesjuives.com/pessah/la-hagada-et-la-liberation-de-la-parole/
- הרב רפאל בניזרי, בראשית רבה לט, חלק ז: והיה ברכה — https://penseesjuives.com/bereshit-raba/chapitre-39-7eme-partie/
- הרב רפאל בניזרי, בראשית רבה לט, חלק ו: גוי גדול — https://penseesjuives.com/bereshit-raba/chapitre-39-6eme-partie/
- הרב רפאל בניזרי, פרקי אבות ה: עשרה דורות מאדם — https://penseesjuives.com/pirkey-avot-les-maximes-des-peres/pirkey-avot-chapitre-5-2eme-partie/
- הרב רפאל בניזרי, יום כיפור: ספר יונה והתשובה — https://penseesjuives.com/yom-kippour/le-livre-de-yona/
- הרב רפאל בניזרי, ט"ו בשבט — https://penseesjuives.com/tou-bichvat/
- הרב רפאל בניזרי, חנוכה: האור של כל אחד — https://penseesjuives.com/hanoucca/la-lumiere-de-hanoucca/
מאמר מאת מערכת Pensées Juives. הקטעים המיוחסים לרב רפאל בניזרי לקוחים משיעוריו המתפרסמים באתר זה.