למה נשים מדליקות נרות שבת?

בכל יום שישי, כמה דקות לפני השקיעה, במיליוני בתים אישה מדליקה שתי להבות, מעבירה את ידיה סביבן, מכסה את עיניה ואומרת ברכה. מדוע נרות, מדוע לפני השקיעה, ומדוע במסורת היהודית דווקא אשת הבית היא שעושה את המעשה הזה? המאמר הזה משיב מתוך המשנה, התלמוד, המדרשים, הרמב"ם והשולחן ערוך, תוך הפרדה בין ההלכה למעשה לבין הקריאות המוסריות, המיסטיות וההיסטוריות, ותוך ציון ההבדלים בין המנהגים.

1. מה אומרת התורה: איסור אש, לא ציווי להדליק

אין בתורה שום פסוק המצווה להדליק נרות לשבת. יש בה, להפך, איסור:

(שמות לה, ג) — לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּֽת׃

דווקא משום שאי אפשר להדליק אש בשבת עצמה, צריך להדליקה מראש. מצוות הנרות היא אפוא תקנת חכמים, ועיגונה בכתוב עקיף: הנביא מבקש לקרוא לשבת "עֹנֶג" (ישעיהו נח, יג), והרמב"ם מונה את הדלקת הנר ב"עונג שבת" (הלכות שבת ה, א). הרמב"ם, ששם את הדלקת הנר בהלכות שבת, קובע במפורש שהיא מחובות "מדברי סופרים": מברכים עליה "כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות שבת ה, א).

זו הבחנה חשובה. אישה שלא הדליקה לא עברה על מצוות עשה מן התורה במובן המדויק, אבל גם אין זה מנהג של רשות. התלמוד מגדיר אותה "חובה".

2. המשנה והתלמוד: אור שהוא חובה

המשנה: שלושה דברים שאומרים עם חשכה

פרק ב של מסכת שבת הוא הטקסט המרכזי של המצווה. הוא נפתח בשאלה מעשית: "במה מדליקין ובמה אין מדליקין?" (משנה שבת ב, א). הוא מונה פתילות ושמנים שאינם מתאימים, וההמשך בתלמוד ובפוסקים הבהיר מה מתאים בימינו; לפרטים יש להתייעץ ברב. הפרק מסתיים בשתי הוראות, האחת אזהרה והאחרת מנהג:

(משנה שבת ב, ו) — עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר:

(משנה שבת ב, ז) — שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה. עִשַּׂרְתֶּם. עֵרַבְתֶּם. הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר

שתי הערות. ראשית, המשפט במשנה ב, ו קשה, אך הוא בגדר אזהרה מוסרית: הוא מצמיד את ההדלקה לשתי מצוות נוספות, נדה (טהרת המשפחה) וחלה (הפרשה מן העיסה). ברייתא של רבי יוסי חוזרת על שלוש המצוות הללו ומדברת על "שלושה דברים של מיתה" (בגרסה אחרת של הביטוי: דברים ש"מקדימים את המיתה"), ומכאן שהתלמוד עצמו דן במשמעות הלשון (שבת לב ע"א). נחזור לטעם שנותן לכך התלמוד הירושלמי.

שנית, משנה ב, ז פונה אל "האדם": בעל הבית הוא שמזכיר לכולם, לפני רדת החשכה, שלא לשכוח את הנר. כבר במשנה, אפוא, יש אחריות משותפת. ולעניין השעה: בבין השמשות, בספק חשכה, "אין מדליקין" (משנה שבת ב, ז; שולחן ערוך, אורח חיים רסא, א).

התלמוד: "חובה"

התלמוד הבבלי שואל מדוע נאסרו כמה סוגי דלק, ובדרך זו מגיע לקבוע את מעמדה של ההדלקה:

(שבת כה ע"ב) — דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר רַב זַבְדָּא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה, רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין עַרְבִית, רְשׁוּת

באותו עמוד נותן התלמוד קריאה נוגעת ללב בפסוק מאיכה. "וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי" (איכה ג, יז): רבי אבהו רואה בכך את מניעת הדלקת נר שבת שנגזרה על הגולה, שאין לו עוד בית להדליק בו (שבת כה ע"ב). נר השבת הוא כאן עצם סימנו של שלום הבית.

בהמשך התלמוד מתפעל משכר:

(שבת כג ע"ב) — אָמַר רַב הוּנָא: הָרָגִיל בְּנֵר הָוְיִין לֵיהּ בָּנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים

התלמוד ממחיש את הדברים: רב הונא עבר על פני ביתו של רבי אבין הנגר, ראה שהוא מרבה בנרות לכבוד שבת ואמר: "שני גדולים עתידים לצאת מכאן"; ואכן מן המשפחה יצאו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין (שבת כג ע"ב). התלמוד מספר סיפור דומה על רב חסדא ורב חיזבי.

הרמב"ם: חובה על כל אחד

הרמב"ם מבהיר שהדלקת נר שבת "אינה רשות" ואינה מצווה שאין אדם חייב לרדוף אחריה, כמו עירובי חצרות או נטילת ידיים לאכילה, "אלא זו חובה"; והוא מוסיף:

(רמב"ם, הלכות שבת ה, א) — וְאֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין לִהְיוֹת בְּבָתֵּיהֶן נֵר דָּלוּק בְּשַׁבָּת

הוא מוסיף שגם מי שאין בידו כלום חייב ללוות: "אפילו אין לו מה יאכל, שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת" (הלכות שבת ה, א; שולחן ערוך, אורח חיים רסג, ב).

3. מדוע האישה? כמה תשובות, בכמה רבדים

תשובה מעשית: האישה בבית

ההלכה הפשוטה ביותר ניתנת בידי הרמב"ם ומובאת בעיקרה בשולחן ערוך:

(רמב"ם, הלכות שבת ה, ג) — וְנָשִׁים מְצֻוּוֹת עַל דָּבָר זֶה יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים לְפִי שֶׁהֵן מְצוּיוֹת בַּבָּתִּים וְהֵן הָעֲסוּקוֹת בִּמְלֶאכֶת הַבַּיִת

אותו קטע מבהיר שעל האיש מוטל בכל זאת לדאוג לכך: "צריך האיש להזהירן ולבדוק אותן על כך ולומר להן ולאנשי ביתו ערב שבת קודם שתחשך: הדליקו את הנר" (רמב"ם, הלכות שבת ה, ג, על פי משנה ב, ז). השולחן ערוך (אורח חיים רסג, ג) חוזר על אותו רעיון: "הנשים מוזהרות בו יותר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית."

מבחינה הלכתית זו אפוא חלוקת תפקידים ולא הדרה: הטקסט אומר במפורש שגם גברים חייבים (רמב"ם, הלכות שבת ה, א; שולחן ערוך, אורח חיים רסג, ב). כל אחד מדליק בביתו שלו; סטודנטים הגרים הרחק מביתם מדליקים בחדרם ומברכים; אבל "מי שהוא אצל אשתו אינו צריך להדליק בחדרו, שאשתו מברכת בשבילו" (שולחן ערוך, אורח חיים רסג, ו).

תשובה אגדית: אדם, חוה והאור

התלמוד הירושלמי ובראשית רבה נותנים טעם ממישור אחר לגמרי. הירושלמי מביא על אותה משנה:

(תלמוד ירושלמי, שבת ב, ו) — אָדָם הָרִאשׁוֹן נֵרוֹ שֶׁלְּעוֹלָם הָיָה. שֶׁנֶּאֱמַר נֵר אֱלֹהִים נִשְׁמַת אָדָם. וְגָרְמָה לוֹ חַוָּה מִיתָה. לְפִיכָךְ מָסְרוּ מִצְוַת הַנֵּר לָאִשָּׁה

מדרש בראשית רבה (יז, ח) מביא את אותה סדרה של שלוש מצוות (נדה, חלה, נר) בדמות שאלות ששאלו את רבי יהושע:

(בראשית רבה יז, ח) — וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת, אָמַר לָהֶן עַל יְדֵי שֶׁכִּבְּתָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת

יש לקרוא את המקורות האלה כמות שהם, מדרשים (סיפורי פרשנות) הקושרים את המצווה לחטא שבבראשית: נר השבת "מתקן" באופן סמלי את הנשמה שכבתה. שימו לב ללשון: הירושלמי אומר "מסרו" לה את המצווה, לשון של מסירה; בראשית רבה אומר "ניתן לה". המסורת קוראת בכך שליחות ולא עונש; זו הדרך שבה הטקסט עצמו מנסח את המצווה. זו קריאה אגדית ולא טעם ההלכה למעשה, שאותו נותן הרמב"ם (ראו לעיל). אנו מציינים אותה כדי שרב יעיין בפרשנותה.

תשובה דרך האבות והאימהות: שרה ורבקה

מדרש שלישי קושר את נר השבת לשרה. הכתוב אומר שיצחק הביא את רבקה "הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כד, סז); בראשית רבה (ס, טז) למד מכך ארבעה סימנים בביתה של שרה, ובהם:

(בראשית רבה ס, טז) — כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר

רש"י מביא את הדברים על הפסוק: "שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל; ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו" (רש"י על בראשית כד, סז). כך נעשה נר השבת אחד מסימני הבית היהודי, והוא עובר מאם לאם.

תשובת הבית: שלום בית

התלמוד קובע כלל קדימות שמאיר את רוח המצווה. מי שיכול לקנות שמן רק לאחד משני הנרות, נר הבית או נר חנוכה, נר הבית קודם, וכן הדין בינו ובין יין הקידוש:

(שבת כג ע"ב) — אָמַר רָבָא: פְּשִׁיטָא לִי, נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנוּכָּה — נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתו

הרמב"ם מסיק מכאן משפט מפורסם: נר הבית קודם לנר חנוכה "משום שלום ביתו, שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם" (רמב"ם, הלכות מגילה וחנוכה ד, יד). השולחן ערוך מקצר זאת בנוסחה אחת: "דאין שלום בית בלא נר" (אורח חיים רסג, ג):

(שולחן ערוך, אורח חיים רסג, ג) — הנשים מוזהרות בו יותר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית ואם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולקידוש היום נר שבת קודם וכן אם אין ידו משגת לקנות נר שבת ונר לחנוכה נר שבת קודם משום שלום הבית דאין שלום בית בלא נר

במילים אחרות, האור הוא קודם כול כלי מאוד מוחשי: רואים את בן הזוג, אוכלים לאורו, ומונעים שולחן שבת חשוך. התלמוד מביא לכך עדות מוחשית: רבא מסביר שיש לאכול לאור נר שבת, ולכן נאסרה הזפת כדלק, שריחה היה גורם לעזוב את השולחן (שבת כה ע"ב).

4. איך מדליקים? ההלכה למעשה

מתי?

מדליקים לפני שקיעת החמה, בשעה שקובעים לוחות הזמנים המקומיים של כל קהילה. הרמב"ם קובע: "המדליק צריך להדליק מבעוד יום קודם שקיעת החמה" (הלכות שבת ה, ג). אסור גם להקדים יותר מדי: השולחן ערוך אוסר "להקדים ולמהר להדליקו בעוד היום גדול", משום שאז לא ניכר שהוא מדליק לכבוד שבת; אבל מותר להדליק מוקדם יותר אם מקבלים עליהם שבת מיד, ובלבד שזה מפלג המנחה ואילך, דהיינו "שעה ורביע קודם הלילה" (אורח חיים רסג, ד).

בבין השמשות כבר אין מדליקים (משנה שבת ב, ז; שולחן ערוך, אורח חיים רסא, א). למקרים מיוחדים (נסיעה, בית חולים, מלון, אור חשמלי) יש להתייעץ ברב.

כמה נרות?

השולחן ערוך כותב: "יהא זהיר לעשות נר יפה, ויש מכוונים לעשות שתי פתילות, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור" (אורח חיים רסג, א), בהתייחס לשתי הנוסחאות של ציווי השבת (שמות כ, ח; דברים ה, יב). הרמ"א מוסיף: "ויכולין להוסיף ולהדליק ג' או ד' נרות, וכן נהגו. האשה ששכחה פעם אחת להדליק, מדלקת כל ימיה ג' נרות (מהרי"ל)", כי אפשר להוסיף על דבר המכוון כנגד דבר אחר, ובלבד שלא יפחות. המנהג הנפוץ ביותר הוא אפוא שני נרות לפחות, והתוספות הן מנהגים.

הברכה

(שולחן ערוך, אורח חיים רסג, ה) — כשידליק יברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת אחד האיש ואחד האשה

לעניין סדר הפעולות, הרמב"ם מלמד ש"חייב לברך קודם הדלקה" (הלכות שבת ה, א), כמו בכל מצווה. הרמ"א מביא שתי דעות, "לברך קודם, או אחר ההדלקה", ונותן את המנהג האשכנזי (על פי המהרי"ל): כדי שהברכה תיאמר לפני קיום המצווה, אין נהנים מן האור לפני שבירכו; לכן מניחים את היד לפני הלהבה אחרי ההדלקה, מברכים, ואחר כך מסלקים את היד (אורח חיים רסג, ה). זה מקורו של המנהג להעביר את הידיים סביב הלהבות, וכיסוי העיניים הוא צורתו הרגילה: משהודלק האור, נהנים ממנו רק אחרי הברכה. הקהילות נוהגות באופן שונה בפרטים אלה: יש לנהוג כמנהג המשפחה והרב.

המדליקה נכנסת לשבת

זה כלל מיוחד: ההדלקה מכניסה את המדליקה לשבת. השולחן ערוך מביא את דעת בעל הלכות גדולות (חיבור מתקופת הגאונים) שכיוון שהדליקה, השבת "חלה עליה" ואסורה בכל מלאכה, ומציין דעות אחרות הסוברות שהכניסה לשבת תלויה בתפילת ערבית. מסקנת הרמ"א מעשית:

(רמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים רסג, י) — והמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה אם לא שהתנה תחלה

שאר בני הבית נשארים מותרים במלאכה עד "ברכו" (רמ"א, אורח חיים רסג, י). לכן, למעשה, המדליקה כבר סיימה הכול קודם, וההכנות נעשות מתוך ידיעה שההדלקה סוגרת את השבוע.

שימוש באור

הרמב"ם מתיר ליהנות מאור נר שבת (לאכול, להסתובב), אלא במלאכה הדורשת תשומת לב רבה (קריאה מדויקת), פן יקרב את הנר או יטה אותו (הלכות שבת ה, ב). הרמ"א מוסיף שיש להשאיר את הנרות במקום שבו הודלקו, ולא להדליק כאן כדי להעביר לשם, ושעיקר ההדלקה הוא על הנרות שמניחים על השולחן (אורח חיים רסג, י).

בכל מקרה מיוחד, ילדים, מקום נופש, בית ללא אישה, תקלה, אירוע חריג, מוטל על רב הקהילה להכריע.

5. קצת היסטוריה: התנגדות הקראים ומנהגי הקהילות

כדי להבין מה מקורי במצווה, יש להסתכל על מי שדחו אותה. הקראים, תנועה יהודית שהופיעה בימי הביניים ודוחה את התורה שבעל פה, קראו "לא תבערו אש" (שמות לה, ג) כפשוטו וסברו שאפילו אסור להשאיר בשבת אש שהודלקה קודם. לפי מחקר של בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS), "בתי הקראים נמנעו בשבת מלהאיר ומלחמם את ביתם לאורך ימי הביניים; החושך נעשה מושא ללעג". לעומתם, אצל הרבניים נר השבת הוא חובה (שבת כה ע"ב) וחלק מעונג שבת (רמב"ם, הלכות שבת ה, א).

בסוף ימי הביניים הרמ"א מביא את המהרי"ל בשני מנהגים: תנועת היד לפני הלהבות (אורח חיים רסג, ה) ושלושת הנרות של האישה ששכחה (רסג, א).

בעת החדשה פתחה תנועת חב"ד־לובביץ' ב־11 בספטמבר 1974 מבצע בין־לאומי כדי ש"כל אישה ונערה יהודייה, מגיל שלוש, תדליק נרות שבת", ביוזמת האדמו"ר מליובאוויטש (לפי אתר חב"ד). זו יוזמה חסידית עכשווית שאומצה בחוגים רבים; גיל שלוש הוא ייחודה.

מבחינה ארכאולוגית אין בידינו מקור מדויק שאפשר לצטט על נרות השבת עצמם, ואיננו מכריעים בנקודה זו כאן.

6. כמה רבדי קריאה

הלכה. ההדלקה היא חובה מדברי חכמים (רמב"ם ה, א), המוטלת על כולם (שולחן ערוך רסג, ב), עם הזהרה מיוחדת לעקרת הבית (רסג, ג), לפני שקיעת החמה (רמב"ם ה, ג; שולחן ערוך רסא, א; רסג, ד), בברכה (רסג, ה).

אגדה ומוסר (קריאה מוסרית). האור הוא כלי של שלום: "אין שלום בית בלא נר" (שולחן ערוך רסג, ג). התלמוד מציב אותו מעל היין ומעל נר חנוכה בסדר העדיפויות, משום ששלום הבית קודם לשאר (שבת כג ע"ב). משלי (ו, כג) אומר: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר"; הקישור בין הנר למצווה הוא דימוי עתיק, שהמסורת ממשיכה לפתח.

קבלה וחסידות. המסורת הקבלית מקשרת את שתי הלהבות לזכור ושמור (שולחן ערוך רסג, א: "ויש מכוונים"); דימוי הנשמה כנר (משלי כ, כז, המצוטט בירושלמי) מזין קריאות שבהן האישה היא מי שמדליקה את נר נשמתו של הבית. במנהג הנפוץ אומרים גם את "אשת חיל" (משלי לא, י-לא) בליל שבת, ובו פסוק האומר: "לֹא־יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ" (משלי לא, יח); פשוטו של הפסוק עוסק בפעילותה של אשת החיל, והקישור לנרות השבת הוא מנהג של אסוציאציה.

היסטוריה. ראו לעיל: התנגדות הקראים, מסורת שרה, הגהת המהרי"ל, מבצע 1974.

דעות שגויות על נרות שבת

"רק נשים חייבות בהדלקה." לא: "אחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק" (רמב"ם, הלכות שבת ה, א; שולחן ערוך, אורח חיים רסג, ב). הנשים מוזהרות יותר משום שהן בבית (רסג, ג).

"זו מצווה מן התורה." לא: זו תקנת חכמים (רמב"ם, הלכות שבת ה, א), אף שהתלמוד מכריז שהיא חובה (שבת כה ע"ב).

"המשנה אומרת שנשים מתות בלידה אם אינן מדליקות." המשנה אומרת שנשים מתות בלידה "על שלוש עבירות", ובהן הזלזול בהדלקת הנר (משנה שבת ב, ו); זו הוראת אזהרה, הנידונה בתלמוד (שבת לב ע"א), ואין לקרוא אותה ככלל של סיבה ותוצאה. אין לגזור ממנה שום הנהגה מעשית.

"צריך בדיוק שני נרות." שניים הם המינימום המקובל (שולחן ערוך, אורח חיים רסג, א); אפשר להוסיף (רמ"א), והטקסט מדבר קודם כול על "נר יפה".

"להדליק זה כמו להדליק כל אור; אפשר להמשיך לעבוד אחר כך." לגבי האישה המדליקה זו תחילת השבת, אלא אם התנתה מראש (רמ"א, אורח חיים רסג, י).

שאלות נפוצות על נרות שבת

באיזו שעה צריך להדליק?

לפני שקיעת החמה (רמב"ם, הלכות שבת ה, ג), בשעה שמציין הלוח המקומי של הקהילה. אין מדליקים בבין השמשות (שולחן ערוך, אורח חיים רסא, א), ונמנעים מהדלקה מוקדמת מדי בלי לקבל שבת (רסג, ד).

האם גבר יכול להדליק?

כן, ואף חייב אם אין אישה בביתו; החובה זהה לכולם (רמב"ם, הלכות שבת ה, א; שולחן ערוך, אורח חיים רסג, ב). גבר שאשתו מדליקה אינו צריך להדליק בחדרו (רסג, ו).

למה מעבירים את היד סביב הלהבות?

כדי שהברכה תקדים את הרגע שבו "נהנים" מן האור (רמ"א, אורח חיים רסג, ה, על פי המהרי"ל); כיסוי העיניים הוא הצורה הרגילה של מנהג זה. זה מנהג אשכנזי; הרמב"ם, לעומת זאת, מברך לפני ההדלקה (הלכות שבת ה, א).

מה עושים אם שכחו להדליק?

יש להתייעץ ברב לגבי המקרה הקונקרטי. הרמ"א מביא את המנהג (מהרי"ל) שאישה ששכחה פעם אחת מדליקה אחר כך שלושה נרות כל ימיה (אורח חיים רסג, א); זה מנהג אשכנזי, לא חובה.

ומה לגבי נערות?

המקורות שהובאו כאן אינם קובעים גיל. מנהג חב"ד להזמין בנות מגיל שלוש להדליק נפתח ב־1974. יש לנהוג כמנהג המשפחה והרב.

אפשר להשתמש בנרות חשמליים או בנרות פח (טי־לייט)?

המשנה פותחת את הפרק בהבחנה בין פתילות ושמנים המתאימים ללא מתאימים (משנה שבת ב, א). המקרים המודרניים הם עניין להלכה מעשית: יש להתייעץ ברב.

להרחבה

• חגי ישראל: משמעותו של כל חג בשיעורי וידאו
• "Parfums de Shabbat" (ניחוחות של שבת): ספרו של הרב בניזרי
• למה שמונה נרות בחנוכה? משמעותם של שמונת האורות
• חוברות חינם: שאלות לשולחן השבת
• מילון מונחים עבריים ביהדות
• מה זה שבת?
• מהי ההבדלה החותמת את השבת?
• מה זה חנוכה?

מקורות והפניות (16)

• בראשית כד, סז
• שמות כ, ח; לה, ג
• דברים ה, יב
• ישעיהו נח, יג
• משלי ו, כג; כ, כז; לא, י-לא (לא, יח)
• איכה ג, יז
• משנה שבת ב, א; ב, ו; ב, ז
• תלמוד בבלי, שבת כג ע"ב; כה ע"ב; לב ע"א
• תלמוד ירושלמי, שבת ב, ו
• בראשית רבה יז, ח; ס, טז
• רש"י על בראשית כד, סז
• רמב"ם, משנה תורה, הלכות שבת ה, א-ג
• רמב"ם, משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ד, יד
• שולחן ערוך, אורח חיים רסא, א; רסג, א-ו; רסג, י (עם הגהות הרמ"א)
• בית המדרש לרבנים באמריקה (JTS), "The Meaning of the Shabbat Candles" (על הקראים ועל חשכת השבת)
• Chabad.org, "The Shabbos Candle Lighting Campaign" (מבצע שהוצא לדרך ב־11 בספטמבר 1974)

מאמר מאת מערכת Pensées Juives.