למה מתחפשים בפורים? משמעות ומצוות

מדי שנה בפורים מתחפשים ילדים ומבוגרים למלכים, למלכות או לדמויות מפתיעות. אין זה קרנבל רגיל: מאחורי המסכה מסתתר כל לקחה של מגילת אסתר.

בשנת תשפ"ז (2027) חל פורים ביום שלישי, 23 במרץ. שנת תשפ"ז היא שנה מעוברת: יש בה שני חודשי אדר, ופורים נחוג בי"ד באדר ב'. המגילה נקראת ביום שני, 22 במרץ, בערב, ושוב ביום שלישי בבוקר. תענית אסתר חלה ביום שני, 22 במרץ, במשך היום. בירושלים חוגגים שושן פורים ביום רביעי, 24 במרץ. שבת זכור, שבה קוראים את פרשת עמלק, חלה בשבת, 20 במרץ.

מנהג, לא מצווה

התחפושת אינה נמנית עם מצוות פורים. התלמוד אינו מזכיר אותה. זהו מנהג שהופיע בימי הביניים, והרמ"א כבר מזכיר אותו בהגהותיו על השולחן ערוך (אורח חיים תרצו, ח). המנהג התפשט בכל הקהילות, עד שהפך לסמלו המוכר ביותר של החג.

מדוע תפס מקום כה מרכזי? משום שהוא מתרגם למעשה את מה שמספרת מגילת אסתר.

הקב"ה מסתתר מאחורי המאורעות

למגילת אסתר ייחוד: שם ה' אינו מופיע בה אף לא פעם אחת. אין בה נביא, אין בה נס גלוי. הכול נראה כמתרחש במקרה: מלכה שהודחה, נערה שנבחרה, מזימה שמרדכי שמע, לילה שבו נדדה שנת המלך.

התלמוד (חולין קלט ע"ב) שואל: אסתר מן התורה מניין? ומשיב בפסוק: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח). המילה אסתיר באה מאותו שורש כמו שמה של אסתר. הישועה אמיתית, אך היא מתקדמת במסווה. להתחפש פירושו להזכיר שידו של הקב"ה פועלת מאחורי פנים שאינן מגלות אותה.

הכול מתהפך

המגילה עצמה אומרת זאת: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא" (אסתר ט, א). ביום שבו קיוו אויבי ישראל לשלוט בהם, היהודים הם שגוברים. המן מכין עץ לתלות עליו את מרדכי, ובסוף נתלה עליו הוא עצמו.

הסיפור גדוש בחילופי בגדים. מרדכי קורע את בגדיו ולובש שק (אסתר ד, א). "וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת" כדי להתייצב לפני המלך (אסתר ה, א). אחר כך מרכיבים את מרדכי על הסוס ברחוב העיר, לבוש בגדי מלכות (אסתר ו, יא). ולבסוף הוא יוצא מלפני המלך בלבוש מלכות, בעטרת זהב ובתכריך בוץ וארגמן (אסתר ח, טו). תחפושת פורים מהדהדת את התהפוכות האלה.

גם אסתר עצמה מסתירה זמן רב את זהותה: "לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ" (אסתר ב, י). זהותה נותרת מכוסה עד לרגע המכריע.

ארבע מצוות הפורים

הפסוק עצמו קובע את סדר היום של החג: "יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים" (אסתר ט, כב).

קריאת המגילה: בערב ובבוקר, תוך הקשבה לכל מילה. מרעישים בהזכרת שמו של המן.
משלוח מנות: לשלוח לפחות שני מיני מאכל מוכנים לאכילה לאדם אחד לפחות.
מתנות לאביונים: לתת לשני עניים לפחות, די הצורך לסעודת חג.
המשתה (סעודת פורים): סעודה שמחה, ביום פורים אחר הצהריים.

התלמוד (מגילה ז ע"ב) מוסיף שבפורים שותים "עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי". הפוסקים מסייגים מאוד את המימרה הזאת, ורבים ממליצים על מתינות. לפרטים המעשיים (שיעורים, זמנים, אנשים שאינם יכולים לצאת מביתם) יש להתייעץ עם רב מוסמך.

כמה כללים לתחפושת

התחפושת נשארת מנהג של שמחה, ולא היתר לעשות הכול. נמנעים ממה שפוגע, ממה שמשפיל או ממה שסותר את הצניעות. שאלות מסוימות, כמו לבישת בגדי המין השני, נתונות במחלוקת בין הפוסקים: גם כאן יש לשאול רב.

מה אומר על כך הרב רפאל בניזרי

בשיעורו פורים: המלחמה בעמלק עוסק הרב בניזרי ישירות בתחפושות. לדבריו, התחפושות של פורים הן התחפושות שלנו במשך כל השנה. אלה בגדים: הם אינם פסולים כשלעצמם. הם נעשים פסולים כאשר אנו מדביקים עליהם תוויות כדי לדחות את האחר. החג חושף את חיבתנו לתוויות, את הרפלקס שגורם לנו לשפוט לפי הלבוש ולא לפי המהות.

באותו שיעור הוא קורא את השם "אסתר" כהסתר הפנים האלוקי: הקב"ה מסתתר לפעמים, לא משום שהוא נוטש אותנו, אלא משום שאנו מפנים לו עורף. על "עד דלא ידע" הוא מדגיש: המטרה אינה השכרות אלא ההתעלות. הוא גם קושר את משלוח המנות ואת המתנות לאביונים למאמץ לשלב את האחר, את זה שאיני מזהה בו את עצמי.

בשיעור פורים: החג שנולד בגלות הוא מזכיר ששמה של אסתר בא מן השורש "סתר", הסתרה. פורים הוא חג היעדר ההתגלות: אין נס גלוי, ויד נסתרת מנהלת את המאורעות.

ובשיעור פורים: המגילה בהווה הוא מדגיש ששם ה' אינו מופיע במגילה, לא משום שהוא נעדר ממנה: הוא נוכח בה בכל רגע. כל אזכור של המילה "המלך", מלבד זה המולך מהודו ועד כוש, רומז להשגחה האלוקית, הנוכחת אך בלתי נראית.

להמשך הלימוד

מאמר של מערכת Pensées Juives. הקטעים המיוחסים לרב רפאל בניזרי לקוחים משיעוריו המתפרסמים באתר זה.