בכל בוקר של סוכות נוטלים ביד אתרוג ואגודה של לולב, הדסים וערבות, ומנענעים אותם לכל הכיוונים. מה מקורו של מעשה זה, ומה משמעותם של ארבעת הצמחים האלה?

את ארבעת המינים (ד' מינים) נוטלים בכל יום מימי חג הסוכות, חוץ משבת. בשנת 2026 חל היום הראשון של החג בשבת, 26 בספטמבר; לכן נוטלים את הלולב לראשונה ביום ראשון, 27 בספטמבר, בארץ ישראל ובחוץ לארץ כאחד.

הפסוק

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מ).

התורה שבעל פה מזהה את ארבעת הצמחים האלה:

  • האתרוג: פרי הדר צהוב, בעל קליפה עבה ומגובששת;
  • הלולב: כף תמר צעירה, זקופה ועדיין סגורה;
  • ההדס: נוטלים ממנו שלושה בדים;
  • הערבה: ערבת הנחל, שנוטלים ממנה שני בדים.

הלולב, ההדסים והערבות נאגדים יחד. את האתרוג אוחזים בנפרד, ביד השנייה.

כיצד נוטלים אותם

אוחזים בלולב ביד ימין ובאתרוג ביד שמאל, מקרבים אותם זה לזה ומברכים "על נטילת לולב". אחר כך מנענעים אותם לשישה כיוונים – ארבע הרוחות, מעלה ומטה – לפי הסדר הנהוג בכל קהילה. חוזרים על הנענוע גם באמירת ההלל.

בבית הכנסת מקיפים גם את הבימה כשארבעת המינים ביד, ושרים את ההושענות. ביום השביעי, הושענא רבה (יום שישי, 2 באוקטובר 2026), מקיפים שבע הקפות, ואחר כך חובטים בקרקע באגודה קטנה של ערבות.

ארבעה סוגים של יהודים

המדרש (ויקרא רבה ל, יב) רואה בארבעת המינים ארבעה סוגים של יהודים:

  • באתרוג יש טעם ויש ריח: מי שיש בו תורה ומעשים טובים;
  • בלולב, כפת התמר, יש טעם ואין ריח: תורה בלי מעשים;
  • בהדס יש ריח ואין טעם: מעשים בלי תורה;
  • בערבה אין לא זה ולא זה.

ההלכה היא שאי אפשר לקיים את המצווה אלא כשאוחזים את כולם יחד. חסר אחד מהם – לא עשה ולא כלום. אף אחד מהם אינו מיותר, ואין להוציא אף אחד מהם.

מדרש אחר (ויקרא רבה ל, יד) רואה בהם את גוף האדם: האתרוג הוא הלב, הלולב – עמוד השדרה, ההדס – העיניים, והערבה – השפתיים. האדם כולו פונה אל הקב"ה.

לבחור אתרוג נאה

הפסוק מדבר על פרי עץ הדר, כלומר "יפה". לכן מחפשים אתרוג שלם ונקי, בלי חור ובלי כתם משמעותי, ולולב ישר שעליו האמצעיים סגורים. קונים את ארבעת המינים אצל מוכר הנתון לפיקוח של רבנות, ובמקרה של ספק מתייעצים עם רב.

מה אומר על כך הרב רפאל בניזרי

בשיעורו סוכות: מכיפור אל סוכת השלום מדגיש הרב בניזרי פרדוקס: ארבעת המינים אינם שווים דבר, ושווים הכול. אתמול לא היה להם שום ערך, ואחרי החג שוב לא יהיה להם ערך. בימי סוכות יש להם ערך של עבודת ה' ושל עבודת האדם.

הוא חוזר אל ארבע הדמויות: הערבה שאין בה לא ריח ולא טעם, האתרוג הנמשך אל חיים נבדלים, הלולב הנושא פרי אך אין בו ריח. כל אחד, הוא אומר, נקרא לחלוק עם אחרים את מה שיש לו.

בשיעור סוכות: חג השמחה הוא מזכיר שסוכות הוא החג האוניברסלי: שבעים פרים הוקרבו בו כנגד שבעים האומות, וזהו החג היחיד שהאומות נקראות לחגוג.

להמשך הלימוד

מאמר מאת מערכת Pensées Juives. הקטעים המיוחסים לרב רפאל בניזרי לקוחים משיעוריו שפורסמו באתר זה.