שני משולשים שלובים זה בזה, שישה קודקודים ומרכז אחד: מגן דוד הוא כיום הסמל המוכר ביותר של העם היהודי. רואים אותו על דגל ישראל, על בתי כנסת, על האמבולנסים בישראל ועל צווארם של אלפי אנשים. אבל מאין הוא בא? האם הוא מופיע בתנ"ך? האם דוד המלך באמת נשא אותו על מגינו? לפניכם תשובה מלאה, המבחינה בין מה שאומרים הכתובים, מה שמראה ההיסטוריה ומה שהמסורת קראה לתוכו.
בקצרה: הצורה המכונה בשפות אירופה "כוכב דוד" נקראת בעברית מָגֵן דָּוִד, כלומר, פשוטו כמשמעו, המגן של דוד. הביטוי בא מן התפילה היהודית, הקוראת לקב"ה "מגן דוד", כהד להבטחה שניתנה לדוד המלך (תלמוד, פסחים קיז ע"ב). לעומת זאת, הכוכב בעל ששת הקודקודים עצמו אינו נזכר לא בתורה ולא בתלמוד: זהו מוטיב עתיק, שהיה במשך זמן רב קישוט בלבד, ורק בסופה של היסטוריה ארוכה, מפראג במאה ה־14 ועד התנועה הציונית ודגל ישראל, הפך לסימנו של העם היהודי. אין זו מצווה, ולחפץ עצמו אין שום קדושה. אך שמו נושא רעיון עמוק: הקב"ה הוא המגן על עמו, כשם שהגן על אברהם ועל דוד.
מה פירוש "מגן דוד"?
המילה מגן מציינת את כלי ההגנה שהלוחם מחזיק לפניו. בתנ"ך היא מיוחסת פעמים רבות לקב"ה עצמו: הוא המגן, ולא כלי הנשק. השימוש הראשון בתואר הזה נמצא בהבטחה שניתנה לאברהם: "אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ" (בראשית טו, א).
דוד המלך חוזר שוב ושוב על הדימוי הזה במזמורי התהלים. "וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי" (תהלים ג, ד). "ה' עֻזִּי וּמָגִנִּי, בּוֹ בָטַח לִבִּי" (תהלים כח, ז). ובשירת הניצחון הגדולה שלו הוא אומר: "וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ" (תהלים יח, לו; שמואל ב כב, לו). בעיני דוד, המגן האמיתי אינו המתכת שהוא נושא על זרועו, אלא הקב"ה.
"מגן דוד", במובנו הראשוני, אינו מציין אפוא ציור. זהו תואר של הקב"ה: "מי שהוא מגינו של דוד". רק בימי הביניים, ובעיקר בעת החדשה, נקשר השם הזה לכוכב בעל ששת הקודקודים. בצרפתית אומרים "כוכב דוד" (étoile de David); ביידיש שומעים "מוגן דוויד"; ובעברית הישראלית, "מגן דוד".
מה אומרים התורה והתלמוד
צריך לומר זאת בבירור: שום פסוק בתורה ושום דף בתלמוד אינם מזכירים את הכוכב בעל ששת הקודקודים כסמל יהודי. הסמלים היהודיים של העת העתיקה הם המנורה (המנורה בת שבעת הקנים של בית המקדש), השופר, הלולב והאתרוג. אותם מוצאים בפסיפסים של בתי הכנסת העתיקים, על מטבעות ועל מצבות.
לעומת זאת, הביטוי "מגן דוד" אכן מופיע בתלמוד, ומשם הכול מתחיל. נתן הנביא מסר לדוד את ההבטחה: "וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ" (שמואל ב ז, ט). והתלמוד מבאר: "תני רב יוסף: זהו שאומרים מגן דוד", כשם שאומרים "מגן אברהם" (פסחים קיז ע"ב). כלומר, "השם הגדול" שהובטח לדוד הוא ששמו ייקשר בשמו של הקב"ה בתפילה, כמו שמו של אברהם.
אותה סוגיה בתלמוד מפרטת היכן אומרים את הנוסח הזה. הברכה הראשונה של העמידה, התפילה המרכזית הנאמרת שלוש פעמים ביום, נחתמת ב"ברוך אתה ה', מגן אברהם". והברכה שאומרים אחרי ההפטרה, הקריאה בנביאים בשבתות ובחגים, נחתמת ב"ברוך אתה ה', מגן דוד" (פסחים קיז ע"ב, דברי רבה בר שילא). ברכה זו מבקשת את שובה של מלכות בית דוד: "עַל כִּסְאוֹ לֹא יֵשֵׁב זָר".
בכל שבת, אפוא, מיליוני יהודים אומרים בבית הכנסת את המילים "מגן דוד", בלי לחשוב כלל על כוכב. הם מדברים על הקב"ה שהגן על דוד ושמבטיח את עתיד שושלתו, שושלת המשיח, מצאצאי דוד.
מוטיב עתיק מאוד, שהיה זמן רב קישוט בלבד
ההקסגרמה, הצורה הגאומטרית הבנויה משני משולשים שווי צלעות המונחים זה על זה בכיוונים הפוכים, מוכרת בתרבויות רבות מאז תקופת הברונזה, ממסופוטמיה ועד הודו. זו אינה המצאה יהודית, ובתחילה לא הייתה לה שום משמעות דתית מיוחדת.
גם אצל היהודים היא מופיעה מוקדם מאוד, אך כעיטור. הדוגמה הקדומה הוודאית ביותר היא חותם מן המאה השביעית לפני הספירה שנמצא בצידון, על שמו של יהושע בן אסיהו. בבית הכנסת העתיק בכפר נחום שבגליל (בסביבות המאה השלישית) מופיע על אפריז אבן כוכב בעל שישה קודקודים, לצד כוכב בעל חמישה קודקודים ומוטיבים עיטוריים אחרים. שום דבר אינו מעיד שהיה זה משהו מעבר לקישוט.
בימי הביניים מופיעה ההקסגרמה בכתבי יד עבריים רבים של התנ"ך. המפורסם שבהם, כתב יד לנינגרד (שהועתק בשנת 1008, כתב היד השלם הקדום ביותר של התנ"ך), כולל דפים מעוטרים בצורת כוכב בעל שישה קודקודים. לעתים אף הערות המסורה (של בעלי המסורה, החכמים שקבעו את נוסח המקרא) כתובות בעצמן בצורת כוכב. אבל אותו מוטיב מופיע, באותה תקופה, גם על כנסיות, על מסגדים, על חותמות מלכים ובחתימות של נוטריונים. הוא שייך לכולם.
בעולם המוסלמי נשאה אותה צורה שם אחר: "חותם שלמה". האגדה ייחסה לשלמה המלך, בנו של דוד, טבעת שהעניקה לו שליטה על השדים. התלמוד אכן מדבר על הטבעת הזאת, אך הוא מציב עליה את השם המפורש, ולא כוכב (גיטין סח ע"א-ע"ב). במשך מאות שנים שימשו שני הביטויים, "חותם שלמה" ו"מגן דוד", בערבוביה לציון הכוכב בעל ששת הקודקודים ולציון הכוכב בעל חמשת הקודקודים כאחד.
איך הפך הכוכב ל"מגן דוד"
המעבר מן התואר שבתפילה אל הציור התרחש לאט, בדרכים שההיסטוריון גרשם שלום שחזר במחקר מפורסם על תולדות הסמל הזה.
בכמה כתבי סוד מימי הביניים דובר על "מגן דוד" שעליו נחקקו כביכול שמות קדושים, כדי להגן על המלך במלחמה. טקסטים אלה הופצו בצורת קמעות, ובהם הוצבו השמות לעתים בתוך כוכב בעל שישה קודקודים. לאט לאט קיבלה הצורה את השם. הטקסט הקדום ביותר הידוע המכנה במפורש את ההקסגרמה "מגן דוד" הוא חיבור קבלי מראשית המאה ה־14, "ספר הגבול", המיוחס לנכדו של הרמב"ן.
מסורת אחרת, שהביא מאוחר יותר רבי יצחק עראמה (ספרד, המאה ה־15) בספרו "עקדת יצחק", טענה דווקא שעל מגן דוד לא היה חקוק כוכב, אלא מזמור סז בתהלים, ערוך בצורת מנורה. "מנורת מזמור סז" זו מופיעה עד היום בסידורים ספרדיים רבים. יש בכך הוכחה שבמשך זמן רב לא הייתה תשובה אחת לשאלה מה "נשא דוד על מגינו".
יש להוסיף נקודה חשובה. ההלכה היהודית חשדה תמיד במנהגים מאגיים. הרמב"ם מבקר בחריפות את מי שהוסיפו במזוזה שמות של מלאכים או סימני שמירה, משום שהפכו מצווה, שנועדה להזכיר את ייחוד ה' ואת האהבה הראויה לו, לקמע גרידא (משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ה, ד). והנה, בין המאה ה־10 למאה ה־14 נשאו מזוזות "מאגיות" רבות דווקא כוכבים בעלי שישה קודקודים. הכוכב לא היה אפוא, במקורו, סמל דתי רשמי: הוא התקבל בדרכים אחרות.
פראג, הקהילה הראשונה שאימצה את הכוכב
בפראג הופך מגן דוד לראשונה לסמל הרשמי של קהילה יהודית. בשנת 1354 העניק מלך בוהמיה קרל הרביעי (שהוכתר לקיסר בשנה שלאחר מכן) ליהודי פראג את הזכות להחזיק דגל משלהם. הדגל הזה, שנקרא מאוחר יותר במסמכים "דגל דוד המלך", נושא כוכב גדול בעל שישה קודקודים. עד היום אפשר לראות בבית הכנסת אלטנוישול (בית הכנסת "החדש-הישן") בפראג דגל מסוג זה, מתקופה מאוחרת יותר.
מכאן ואילך מתפשט הכוכב בקהילת פראג: על בתי הכנסת, על החותם הרשמי ועל הספרים המודפסים. המדפיס גרשום כהן וממשיכיו משתמשים בו במאה ה־16 כסימן הדפוס שלהם. משפחת המדפיסים פואה, באיטליה ואחר כך בהולנד, משלבת אותו בסמל המשפחה שלה.
מפראג עובר הסמל למורביה ולאוסטריה. קהילת וינה משתמשת בו בחותמה בשנת 1655. כשהיהודים גורשו מווינה בשנת 1670, הם לקחו את הסמל עמם לקהילותיהם החדשות; באמסטרדם משתמשת בו הקהילה האשכנזית כבר בשנת 1671, תחילה על מדליון שהקנה זכות כניסה לבית הקברות. אבל במשך זמן רב נשאר זה מנהג מקומי. במזרח אירופה, כמו גם בקהילות צפון אפריקה והמזרח, הוא מופיע רק לעתים רחוקות, כקישוט.
המאה ה־19: סמל לעם היהודי כולו
במאה ה־19 הופך מגן דוד לסימן האוניברסלי של היהדות. בתקופת האמנציפציה בונים יהודי מערב אירופה בתי כנסת גדולים במרכזי הערים ומחפשים סימן פשוט ובולט לזיהוים, כשם שהצלב מזהה את הכנסיות. הכוכב, שכבר היה מוכר בפראג ובווינה, מתקבל אז: על חזיתות, בוויטרז'ים, על תשמישי קדושה ועל חותמות של קהילות ואגודות.
בשנת 1822 משלבת משפחת רוטשילד, שזכתה לתואר אצולה מקיסר אוסטריה, את הכוכב בסמל המשפחה שלה. החל משנת 1840 חותם המשורר היינריך היינה את כתבותיו מפריז לעיתון "אאוגסבורגר אלגמיינה צייטונג" במגן דוד במקום בשמו. במחצית השנייה של המאה מתפשט הסמל כמעט בכל קהילות אירופה, ואחר כך גם מעבר לה.
דגל ישראל והשואה
בשנת 1897 כינס תאודור הרצל בבזל את הקונגרס הציוני הראשון. העיתון שלו, "די ולט", נשא את מגן דוד כבר מגיליונו הראשון. הדגל שאימצה התנועה הציונית לבן, ובו שני פסים כחולים בהשראת הטלית ומגן דוד במרכזו. ב־28 באוקטובר 1948, חודשים ספורים לאחר הקמתה, הפכה אותו מדינת ישראל לדגלה הלאומי. לעומת זאת, לסמל המדינה בחרה המדינה במנורה, סמל מקראי עתיק הרבה יותר.
בינתיים קיבל הכוכב ממד טרגי. הנאצים כפו על היהודים סימן מזהה בצורת מגן דוד: תחילה בפולין הכבושה, כבר בסוף 1939 (לרוב סרט זרוע לבן ועליו כוכב כחול), ואחר כך בגרמניה, בספטמבר 1941, עם הטלאי הצהוב שעליו המילה "Jude" ("יהודי"). בצרפת הכבושה נעשה הטלאי הצהוב חובה החל מ־7 ביוני 1942 לכל היהודים מגיל שש ומעלה (צו גרמני מ־29 במאי 1942). הסימן של הגנת ה' הפך, בידי הרודפים, לאות של הדרה ולפתיחה לגירוש.
הניצולים והעם היהודי סירבו להשאיר למרצחיהם את המילה האחרונה. הפילוסוף פרנץ רוזנצווייג כבר העניק לספרו הגדול את השם "כוכב הגאולה" (1921), ועשה את הכוכב בעל ששת הקודקודים לדימוי של היחסים בין הקב"ה, האדם והעולם. אחרי השואה הפך הכוכב המונף על דגל ישראל לסימנו של עם הקם על רגליו, כמו דוד המלך שעבר כל כך הרבה ניסיונות.
הכוכב מופיע גם בסמלו של מגן דוד אדום, שירות ההצלה הלאומי של ישראל, שנוסד בשנת 1930. במשך עשרות שנים הוא לא התקבל לתנועה הבינלאומית של הצלב האדום, שהכירה רק בצלב האדום ובסהר האדום. הוא התקבל רק בשנת 2006, לאחר שאומץ סמל שלישי ניטרלי, הקריסטל האדום (הפרוטוקול משנת 2005).
מה הכוכב מסמל: הסברי המסורת
מכיוון שאין לכוכב מקור בתורה, "ההסברים" שלו אינם הלכות אלא קריאות פרשניות. ובכל זאת הם יפים ומלמדים, ויהודים רבים אימצו אותם.
המגן השומר. ההסבר הראשון הוא זה של השם עצמו. "מגן דוד" מזכיר שכוחו של העם היהודי אינו בא מכלי נשקו. דוד ניצח את גלית כשאמר לו: "אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת" (שמואל א יז, מה). לשאת "מגן דוד" פירושו להצהיר שההגנה באה ממעל.
השמים והארץ. שני המשולשים פונים, האחד כלפי מעלה והשני כלפי מטה. רבים רואים בכך את דמות המפגש בין האדם העולה אל הקב"ה ובין הקב"ה היורד אל האדם, בין הרוחני לחומרי. היהדות אינה בורחת מן העולם: היא מבקשת להוריד את הקדושה אל החיים המוחשיים.
שישה כיוונים ומרכז. לכוכב שישה קודקודים: מעלה, מטה וארבע רוחות האופק. עם המרכז שלו הם שבעה. רבים מקשרים את המספר הזה לששת ימי הבריאה, המכוונים אל היום השביעי, השבת, הנותנת משמעות לשבוע כולו. הקב"ה נוכח בכל הכיוונים, והמרכז הוא הנקודה שבה האדם עומד לפניו.
הקריאה הקבלית. בקבלה, תורת הסוד היהודית, הקב"ה מתגלה בעולם באמצעות עשר "מידות", הספירות. שש מהן, מן החסד ועד היסוד, מיוצגות לעתים קרובות בששת קודקודי הכוכב; השביעית, המלכות, היא מרכזו. והנה, הזוהר מקשר דווקא את דוד המלך לספירת המלכות. רבים העירו שקערת ליל הסדר בפסח, כפי שסידר אותה המקובל הגדול מצפת רבי יצחק לוריא, האר"י (המאה ה־16), מציבה את ששת המאכלים בשני משולשים זה מעל זה, והקערה עצמה מייצגת את המלכות.
דוד, המלך המאחד. ולבסוף, דוד הוא שאיחד את שבטי ישראל, עשה את ירושלים לבירתו והכין את בניין בית המקדש. שני המשולשים השלובים, שאינם ניתנים להפרדה, מבטאים גם את אחדותו של עם שבניו קשורים זה בזה.
מה מלמד הרב רפאל בניזרי
הרב בניזרי לא הקדיש שיעור למגן דוד עצמו. אבל בשיעור על בראשית רבה הוא מפרש את התואר "מגן" שהמסורת מעניקה לאברהם ולדוד, ובכך מאיר את המובן הראשוני של הביטוי "מגן דוד".
בבראשית רבה לט, חלק ו: גוי גדול מעיר הרב שהתורה כמעט אינה מספרת דבר על החיפוש הדתי של אברהם. אנו יודעים שהוא ילמד את בניו צדקה ומשפט, ושקיבל את מצוות המילה. מלבד זאת, דרכו מסתכמת באחיזה בארץ וביצירת אומה. אברהם, מסביר הרב, הניח את היסודות לירושת הארץ המובטחת ולבית לאומי, ודוד הוא שחתם את הדרך הזאת בכיבוש.
והרב מצביע אז על קשר: מגן אברהם ומגן דוד. אלה, לדבריו, השניים היחידים הנושאים את תואר המגן, שדרכו ניכרת השגחת ה': ההשגחה האלוקית שהובילה את אברהם בדרך אל הארץ המובטחת, וזו שאפשרה לדוד להשלים את הדרך הזאת.
באותו שיעור מביא הרב את המדרש שלפיו אמר הקב"ה לאברהם שברכתו של אברהם תקדים את ברכתו שלו: ברכת "מגן אברהם" באה בעמידה לפני הברכה העוסקת בתחיית המתים, משום שאברהם הקדים לצאת לקראת הקב"ה והכריז על שמו בכל מקום. אפשר ללמוד מכך שה"מגן" אינו סתם אמצעי הגנה: הוא קשור לשליחות, שליחות של הודעת שם ה' בעולם.
לאור זאת, מגן דוד אינו בראש ובראשונה כוכב, אלא הבטחה: ההבטחה המקשרת את הראשון שבאבות אל המלך שייסד את ירושלים, ודרכו אל המשיח בן דוד.
דעות שגויות על מגן דוד
"מגן דוד הוא מצווה דתית." לא. אין זו מצווה, ושום הלכה אינה מחייבת לענוד אותו או להציגו. אין לו הקדושה של ספר תורה, של תפילין או של מזוזה.
"דוד המלך נשא את הכוכב הזה על מגינו." זו אגדה יפה, אך שום מקור מן התנ"ך או מן התלמוד אינו אומר זאת. התלמוד מדבר על הקב"ה כ"מגן דוד", לא על ציור.
"זה הסמל היהודי העתיק ביותר." לא. הסמל העתיק ביותר שהוא יהודי במובהק הוא המנורה, המתועדת כבר בעת העתיקה. הכוכב הפך לסמל יהודי רשמי רק במאה ה־14 בפראג, ולסמל אוניברסלי במאה ה־19.
"הכוכב הוא סמל אוקולטי או סמל של הבונים החופשיים." ההקסגרמה שימשה בתרבויות רבות, גם במאגיה ובאלכימיה, כמו צורות גאומטריות רבות אחרות. אבל עבור היהודים, זה מאות שנים, פירושו פשוט השתייכות לעם ישראל ואמונה בה'.
"דגל ישראל מייצג דת." הדגל מייצג את המדינה ואת העם. הפסים הכחולים שבו מזכירים את הטלית, והכוכב שבו לקוח מן הסמל שאימצה התנועה הציונית בשנת 1897.
שאלות נפוצות על מגן דוד
מה פירוש "מגן דוד"?
"מגן דוד" פירושו המגן של דוד. זהו בראש ובראשונה תואר של הקב"ה, החותם את הברכה הנאמרת אחרי הקריאה בנביאים בבית הכנסת (פסחים קיז ע"ב). מימי הביניים מציין השם הזה גם את הכוכב בעל ששת הקודקודים.
למה יש למגן דוד שישה קודקודים?
זו צורתה של ההקסגרמה, שני משולשים המונחים זה על זה בכיוונים הפוכים, מוטיב המוכר בתרבויות רבות. המסורת קראה בו כמה משמעויות: ששת כיווני המרחב סביב מרכז אחד, ששת ימי הבריאה המכוונים אל השבת, או, בקבלה, שש מידות אלוקיות המאוחדות סביב המלכות, הקשורה לדוד.
האם התנ"ך מדבר על מגן דוד?
לא. לא התורה, לא הנביאים ולא התלמוד מזכירים את הכוכב בעל ששת הקודקודים כסמל יהודי. התנ"ך מדבר פעמים רבות על הקב"ה כ"מגן" (בראשית טו, א; תהלים ג, ד), ומשם בא השם.
האם מי שאינו יהודי יכול לענוד מגן דוד?
אין בכך שום איסור, שכן אין זה חפץ קדוש. אבל מכיוון שהכוכב נתפס כיום כסימן הזהות היהודית, מי שעונד אותו מציג את עצמו כיהודי או כמקורב לעם היהודי. כל אחד ישקול איזו משמעות הוא נותן למעשה הזה.
האם מותר להיכנס לשירותים עם תליון של מגן דוד?
כן. אין לכוכב קדושה והוא אינו נושא שם קדוש; הוא אינו כפוף לכללים החלים על חפצים קדושים. אם תכשיט נושא פסוקים או שמות קדושים, השאלה שונה, ויש לשאול רב.
מה ההבדל בין מגן דוד למנורה?
המנורה היא המנורה בת שבעת הקנים של בית המקדש, המתוארת בתורה (שמות כה, לא-מ): זהו הסמל היהודי העתיק ביותר, והסמל הרשמי של מדינת ישראל. מגן דוד הוא סמל מאוחר יותר, שנעשה נפוץ במאה ה־19, והוא מופיע על דגל ישראל.
למה הטלאי הצהוב?
הנאצים חייבו את היהודים לענוד טלאי צהוב כדי לסמן אותם, להדיר אותם ואחר כך לגרש אותם. הם עיוותו את סמלו של עם והפכו אותו לאות השפלה. בכך שהציבו אותו מחדש על דגלם, השיבו לו היהודים את כבודו.
להעמקה
מגן דוד נזקק למאות שנים כדי להפוך לפניו של העם היהודי. אבל שמו בא מלב התפילה: בכל שבת מודים לקב"ה על שהוא מגן דוד. מאחורי הציור עומד ביטחון.
- בראשית רבה לט, חלק ו: גוי גדול
- לך לך: מסעו של אברהם
- שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב
- תצוה: התעלות האדם (מנורת המשכן)
- מה זה "העם הנבחר" ביהדות?
- המשיח ביהדות
- מהו בית כנסת?
- מילון מונחים עבריים ביהדות
מקורות והפניות
- בראשית טו, א
- שמות כה, לא-מ
- שמואל א יז, מה
- שמואל ב ז, ט
- שמואל ב כב, לו
- תהלים ג, ד
- תהלים יח, לו
- תהלים כח, ז
- תהלים סז
- תלמוד בבלי, פסחים קיז ע"ב (רב יוסף; רבה בר שילא)
- תלמוד בבלי, גיטין סח ע"א-ע"ב
- ברכות שלאחר ההפטרה ("מגן דוד"), סידור
- רמב"ם, משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ה, ד
- ספר הגבול (ראשית המאה ה־14)
- רבי יצחק עראמה, עקדת יצחק
- סדר קערת ליל הסדר לפי האר"י (רבי יצחק לוריא)
- גרשם שלום, "מגן דוד: תולדותיו של סמל", 1949 (נכלל ב־The Messianic Idea in Judaism, 1971)
- Encyclopaedia Judaica, ערך "Magen David"
- פרנץ רוזנצווייג, כוכב הגאולה, 1921
- חותם יהושע בן אסיהו, צידון, המאה השביעית לפני הספירה
- אפריז בית הכנסת בכפר נחום (בסביבות המאה השלישית)
- כתב יד לנינגרד (1008)
- כתב הזכויות של קרל הרביעי לקהילה היהודית בפראג, 1354
- הצו הגרמני מ־29 במאי 1942 המחייב את הטלאי הצהוב באזור הכבוש (צרפת), בתוקף מ־7 ביוני 1942
- הפרוטוקול הנוסף השלישי לאמנות ז'נבה (2005); קבלת מגן דוד אדום (2006)
- הרב רפאל בניזרי, בראשית רבה לט, חלק ו: גוי גדול
מאמר מאת מערכת Pensées Juives. הקטעים המיוחסים לרב רפאל בניזרי לקוחים משיעוריו המתפרסמים באתר זה.