חודש אלול

אלול הוא החודש האחרון של השנה, והיחיד שייעודו מופנה כולו אל מה שבא אחריו. אין בו חג. זהו חודש של התקרבות.

המלך בשדה

משל מן המסורת החסידית נודע בכל העולם היהודי: בדרך כלל, כדי לראות את המלך, יש לעבור שערים, לקבל רשות להתייצב לפניו, להקפיד על כללי הטקס. אבל יש שהמלך עובר בשדות, ואז כל אחד יכול לגשת אליו, בבגדי החול שלו, ולדבר איתו.

אלול, כך אומרים, הוא הרגע הזה. לא שמשהו השתנה אצל המלך — אלא שהמרחק הוא שהצטמצם.

לעשות חשבון

לעבודת אלול יש שם: חשבון הנפש. אין מדובר בהלקאה עצמית וגם לא בהרגעה עצמית, אלא בהתבוננות בשנה שחלפה ביושר פשוט. מה התחלתי ונטשתי? למי גרמתי עוול ולא תיקנתי? מה אני חוזר עליו בכל שנה ומבטיח לעצמי שזו הפעם האחרונה?

אלה שאלות של מנהל חשבונות יותר משל מיסטיקן. הן דורשות בעיקר לא לשקר.

השופר בכל בוקר

מתחילת החודש תוקעים בשופר בכל בוקר. זה עדיין אינו השופר של ראש השנה, שופר הדין: זוהי התעוררות יומיומית, תזכורת לכך שהמועד מתקרב.

יש בכך חכמה מעשית. איש אינו יכול להשתנות ביום אחד. חודש שלם של תזכורות קטנות עדיף על החלטה הרואית שמתקבלת ערב החג — וזו כנראה הסיבה שהמסורת הציבה את אלול לפני ראש השנה, במקום להניח לנו להגיע אליו בלי הכנה.