שבועות: חג השְּׁבוּעוֹת
מדוע חג השבועות הוא קודם כול חג של שְׁבוּעוֹת: המספר שבע והשבועה, קריאת שמע, דוד המלך ורות המואבייה. לצפייה בשיעור ובתמלול ←
שבועות: היום החמישים שמחוץ לספירה
מדוע אין סופרים את היום החמישים של הספירה: זמן שמעבר לזמן, ה"אני", פירות העץ ושופר היובל. לצפייה בשיעור ובתמלול ←
שבועות: מגילת רות ומידת החסד
אלימלך ומוצאה המואבי של רות, בועז ושושלת בית דוד, והתורה כתורת חסד. לצפייה בשיעור ובתמלול ←
שבועות: רות, אשת החיל והחסד
רות, אשת החיל, ומגילה שכולה נכתבה ללמד גמילות חסדים — החסד והנתינה העצמית. לצפייה בשיעור ובתמלול ←
חוברות לימוד לכל שיעור: שאלות לעיון במשפחה
שבועות הוא הצנוע שבשלושת הרגלים. אין סוכה לבנות, אין סדר להכין, אין טקס מרשים. יום אחד, ליל לימוד אחד, והמאורע הגדול ביותר בתולדות עם ישראל: מתן תורה בסיני.
שבעה שבועות של ציפייה
לחג אין בתורה תאריך משלו: הוא חל בתום שבעת השבועות הנספרים מפסח. אין לו קיום אלא כהשלמה של תהליך. כבר בכך יש לימוד: מה שהתקבל בסיני לא היה יכול להתקבל למחרת יציאת מצרים. נדרשו ארבעים ותשעה ימים כדי שעבדים משוחררים יהיו מסוגלים לקבל משהו.
לתת ולקבל
המסורת מדברת על "מתן" תורה, ומיד מעירה שהנתינה לבדה אינה מספיקה. מתנה המונחת על השולחן אינה שייכת לאיש כל עוד איש אינו נוטל אותה. כל דור, ובתוכו כל אדם ואדם, צריך לחזור ולעשות את מעשה הקבלה הזה — שאם לא כן, סיני נשאר מאורע מן העבר במקום להיות קשר חי.
ליל הלימוד
המנהג הוא להיות ער כל ליל שבועות וללמוד תורה. המדרש מספר שהעם נרדם בבוקר מתן תורה והיה צורך להעירו; ומנהג הערוּת בלילה נועד לתקן את אותה שינה.
יש בתמונה הזאת משהו נכון. אין מתכוננים לקבלה מתוך שינה. ולילה שעובר בלימוד יחד עם אחרים מוליד סוג של הבנה שקריאה ביחידות לעולם אינה מעניקה.
מגילת רות
בשבועות קוראים את מגילת רות — סיפורה של אישה שבאה מבחוץ, שבחרה מרצונה החופשי להצטרף לעם ולברית, וממנה יצא דוד המלך. אין זה מקרה שסיפור זה נקרא ביום מתן תורה: הוא מזכיר שהשייכות העמוקה ביותר יכולה להיות פרי בחירה, ושהנאמנות חשובה יותר מן המוצא.
להמשך הלימוד
פסח וספירת העומר, המובילים אל החג הזה; סוכות, השלישי בשלושת הרגלים.